בדיחה ושמה ביטוח אבטלה

משבר הקורונה חשף את ביטוח האבטלה של ישראל במלוא עליבותו. אין כמעט כל כיסוי לעצמאים. אין תחליף אמיתי לשכר, אלא קצבה שמגיעה לחצי ואפילו שליש ממנו. צעירים (עד גיל 35) יקבלו את הקצבה למשך חודשיים־שלושה בלבד. מובטלים שחזרו לשוק העבודה וכעת נפלטו ממנו בטרם צברו תקופת אכשרה יישארו ללא קצבה בכלל. כיוון שהביטוח מוגבל לגיל 67, גם קשישים שמועסקים כמאבטחים או בניקיון לא יקבלו פיצוי.

דיזינגוף סנטר צילום: רויטרס

לא תמיד זה היה כך. פעם היה לישראל ביטוח אבטלה אמיתי. מחקר של חוקרת הביטוח הלאומי ד"ר מיכל קורא מאוניברסיטת חיפה גילה שערך הסיוע של ביטוח האבטלה נשחק מ־1990 ועד היום ב־30%־80%, תלוי בגיל המובטל ובגובה משכורתו. הסיבה העיקרית לכך היא שמשרד האוצר שחק ב־97% את השתתפות המעסיקים בדמי ביטוח האבטלה.

כל זמן ששררה בישראל אבטלה מהנמוכות בעולם היה נוח להעלים עין מכך שאין פה ביטוח אבטלה אמיתי. עכשיו כשהצפי של הביטוח הלאומי הוא תוספת של 200 אלף מובטלים זה עתיד להתנקם במשקי בית רבים. היכולת לתקן את המחדל דווקא עכשיו בימי משבר מוגבלת, אבל יש דברים שצריכים להיעשות. צריך למצוא פתרון לכמה שיותר עצמאים. אם המשבר יתמשך, יהיה צריך להאריך את תקופת הזכאות המגוחכות של הצעירים.

אחרי שהמשבר יסתיים יהיה צריך לקיים דיון מחדש בבדיחה ששמה ביטוח אבטלה בישראל, גם אם המשמעות היא להעלות במעט את דמי הביטוח שמשלמים העובדים והמעסיקים. הביטוח הזה אינו דומה לקצבת הבטחת הכנסה. הוא אמור לשמר את רוב הכנסתו של המפוטר ולסייע לו לשמור את רמת חייו. הוא אמור לעשות את זה מספיק זמן כדי שהוא יכול לצלוח את תקופת המשבר ולמצוא עבודה בהתאם לכישוריו. זה לא רק הדבר הנכון וההגון לעשות, זה גם עשוי למנוע ירידה בתוצר.