נאמני דקור יזכו לשכר גבוה על אף התנגדות הכנ"רית

בית המשפט חסם שוב ניסיון של הכנ"רית סיגל יעקבי לקבוע נורמות לשכר הטרחה של נאמנים. בהחלטה שמסרה לאחרונה השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע היא פסקה שנאמני דקור עוה"ד מור נרדיה וליזה חדש, יוכלו לגבות מיליוני שקלים שכר טרחה עבור פועלם. ההחלטה התקבלה חרף התנגדות של אנשי כונסת הנכסים הרשמית (הכנ"רית) סיגל יעקבי, שטענו כי יש להפחית את השכר בצורה דרסטית, בטענה שבפועל דקור לא עברה כלל הליך הבראה מאחר שהחברה אינה פעילה יותר.

מימין: הכנ"רית סיגל יעקבי ונאמני דקור עוה"ד מור נרדיה וליזה חדש. ביקשו שכר טרחה של 6.4 מיליון שקל צילומים: יריב כץ, דנה קופל

חברת המטבחים דקור נקלעה למצוקה תזרימית לפני כשנתיים ומונו לה נאמנים. בדיעבד וכפי שפורסם ב"כלכליסט" עולה ספק אם מלכתחילה היתה צריכה החברה להיכנס להליכי חדלות פרעון, שכן היו ברשותה נכסים ב־100 מיליון שקל וחובות בהיקף דומה. מצב שבו לחברה יש נדל"ן בשווי רב יוצר לעיתים תמריץ מסוכן לנקוט בהליכי חדלות פרעון, במקום לנסות לפתור מצוקה תזרימית נקודתית ולהמשיך בפעילות. הסיבה לכך היא שלפי הדין בישראל, בעלי תפקיד בחברה בחדלות פרעון יכולים לדרוש שכר טרחה של עד 15% מקופת הנושים — בעוד שבעסקת נדל"ן רגילה, עורכי הדין יזכו לכל היותר לשכר טרחה בסדר גודל של 0.5% מהעסקה.

למרות הקרבה בין שווי נכסי דקור להיקף החובות שלה, בפועל יספגו חלק מהנושים תספורת של 75%. זאת משום שעצם הנקטיה בהליך של חדלות פרעון מייצר הוצאות רבות — מסים, שכר טרחה לבעלי התפקיד ותשלום למומחים ויועצים — שנוגסים בקופת הנושים ומותירים סכום נמוך יותר לחלוקה.

נאמני דקור נרדיה וחדש טענו כי עבור פועלם מגיע להם שכר טרחה בגובה 6.4 מיליון שקל. נגד הדרישה הוגשו שתי התנגדויות, האחת מצד חברת אברבוך שיווק, נושה רגילה של דקור שטענה שהנאמנים לא הביאו כל ערך נוסף לנושים ואין הצדקה לשלם סכום כזה; והשנייה מצד הכנ"רית, שטענה כי "מדובר בתיק מימוש נכסים קלאסי", כזה שתחשיב השכר בו צריך להיעשות לפי מימוש ולהיות מוגבל ל־1% מהקופה (כ־2 מיליון שקל).

לטענת הכנ"רית, הנאמנים קיבלו למעשה "מתת אל", תיק עתיר נדל"ן שכל שהיה עליהם לעשות הוא למכור אותו. "אין כל סבירות לשלם להם חלקים משווי מתת אל זו רק בשל האפשרות הקיימת בתקנות", כתבה הכנ"רית, "מימוש נכסי המקרקעין אינו מצדיק פסיקת שכר טרחה גבוה המתבסס על שיעור חלוקה לנושים, כאשר בתנאי שוק רגילים אחוזי שכר הטרחה בעסקאות נדלן מגיעים לאחוזים בודדים בלבד".

השופטת שרה דברת

אלא שהשופטת דברת הדפה את ההתנגדויות ואף נזפה במתנגדים. על אברבוך כתבה כי התנגדותו אינה ראויה, ולגבי עמדת הכנ"רית כתבה כי אינה סבורה שמדובר במתת אל: "אכן ברשות החברה היו נכסי מקרקעין לרוב אך אין מדובר במימוש פשוט של מכירה לכל המרבה במחיר". השופטת פסקה כי ראוי וצודק לחשב את השכר במסלול שכר החלוקה ולא המימוש, בהינתן הפעילויות הרבות שביצעו הנאמנים.

למעשה, השופטת שמה את הדגש על הפעולות עצמן ופחות על התוצאה לנושים. עמדה זו באה לידי ביטוי בתיקים רבים, וזוכה לביקורת מגורמים הטוענים שיש לאמץ גישה המתגמלת על תוצאות ולא על "עבודה", שכן אחרת יש תמריץ לעורכי דין לעבוד לנצח ולא להשיג תוצאות ממשיות.

השופטת פסקה כי הנאמנים יוכלו לגבות שכר טרחה של 7%–9% מהקופה, והסכום המדויק יקבע בסוף ההליך. עם זאת, היא קבעה שהשכר לנאמנים יופחת ב־25% עבור סכומים ששולמו מהקופה לנושים מובטחים.

לפי פסיקת השופטת דבר, בשלב זה הנאמנים יחלקו ב־2 מיליון שקל כולל מע"מ, שיתווספו למקדמה של 2 מיליון שקל שנפסקה להם בעבר. בהחלטה אין הוראות לגבי שכר יועצים ומומחים שונים ששכרו הנאמנים ויצאו גם הם מהקופה.