דקור מתה, הנאמנים דורשים מיליונים על "הבראתה"

הליכי חדלות הפירעון של חברת המטבחים דקור הובילו לבסוף לחיסול פעילותה, אולם כעת הנאמנים מבקשים שכר טרחה בגובה מיליוני שקלים על "הבראתה". עורכי הדין מור נרדיה וליזה חדש מונו לפני כשנתיים לנאמנים במטרה להבריא את דקור, אלא שהם פירקו אותה מכל נכסיה, מכרו אותה ב־3.5 מיליון שקל בלבד, ולאחרונה סיימה החברה (בבעלות חדשה) בשקט את פעילותה. בבקשת השכר שהגישו השניים בחודש שעבר הם טוענים שמגיעים להם 6.4 מיליון שקל, אולם הם מוכנים לדבריהם בשלב זה להסתפק ב"מקדמה" של 5.38 מיליון שקל (כולל מע"מ).

נכון לסוף 2019 הנושים הרגילים של דקור טרם קיבלו אגורה על חשבון החובות כלפיהם, ובכל מקרה הם צפויים ל"תספורת" קצוצה של 75%, כלומר בשלב זה הם יקבלו רק רבע מהחוב כלפיהם. ייתכן, אך אין ודאות, שיקבלו החזר נוסף בעתיד. הנושים הרגילים יקבלו ביחד 16.8 מיליון שקל, לאחר קיזוז שכר הטרחה, כלומר נרדיה וחדש מבקשים שכר שמגיע ל־38% מהסכום הזה.

דרישת שכר הטרחה הולידה עד כה שתי התנגדויות חריפות: הראשונה של אנשי הכונסת הרשמית סיגל יעקבי, שביקשה משופטת המחוזי בבאר שבע שרה דברת "להפחית דרסטית" את הסכום; השנייה היא של נושה רגילה, מרכז הפורמייקה אברבוך שיווק, שטענה כי הנאמנים לא הביאו למעשה כל ערך נוסף לנושים ואין הצדקה לשלם להם סכומים כאלה.

הליך שנוי במחלוקת

דקור קרסה בתחילת 2018 לאחר שחברת אריגים, שהשכירה לה את אחד הסניפים, פנתה לבית המשפט באמצעות עו"ד ליאור דגן, וביקשה למנות לדקור מפרק זמני בנימוק שהיא אינה משלמת את דמי השכירות והיא חדלת פירעון.

במרץ 2018 חשף "כלכליסט" כי הליך חדלות הפירעון שנוי במחלוקת, ואף מיותר, שכן החברה החזיקה בנדל"ן בשווי של 85 מיליון שקל. החובות של דקור לנושים השונים הוערכו בסכום הדומה להיקף נכסיה, אך במקום לעשות כל מאמץ להגיע להסדר שיאפשר לחברה להמשיך להתקיים, היא נותבה לחיסול כללי ומכירת כל נכסיה.

הכנ"רית סיגל יעקבי. דורשת לפסוק לנאמנים 2 מיליון שקל בלבד צילום: אוהד צויגנברג

שני הנאמנים יוצאים המרוויחים הגדולים, והיחידים, מההליך. לדבריהם, הנדל"ן של דקור נמכר ב־100 מיליון שקל, מתוך זה הם יחזירו לנושים כ־70 מיליון שקל (היתר הלך למסים והוצאות אחרות), והם זכאים לפי תקנה 8א לקבל 9%-7% מסכום זה כשכר טרחה.

מבדיקת "כלכליסט" עולה שדרישת שכר הטרחה עמומה למדי ורב בה הנסתר על הגלוי. כך למשל הנאמנים מבקשים לפסוק את שכרם לפי תקנה שמבוססת על תגמול לנאמן שהבריא חברה, אלא שהם אינם מציינים בבקשה כי החברה כלל לא הובראה ודקור אינה פעילה עוד: לא ניתן להשיג את דקור בטלפון ומשרדיה סגורים.

בנוסף מוטל איפול תמוה על מצבת החובות האמיתית של דקור. בבקשת הקפאת ההליכים טענה דקור שחובותיה עומדים על 85 מיליון שקל, לא כולל הלקוחות שממתינים למטבחים. אלא שהיקף החובות רק הלך וגדל כל הזמן, במקום שיפחת כפי שקורה בכל תיק חדלות פירעון שבו נכנסים נאמנים לפעולה, בודקים תביעות חוב ודוחים את תביעות מופרזות או מופרכות. במאי 2018 נמסר כי היקף החובות עומד על 108 מיליון שקל, וכעת בבקשת שכר הטרחה צוין כי היקף תביעות החוב "שאושרו או הוגשו" מסתכם ב־122 מיליון שקל.

ולמה לא מובהר כמה הוגשו וכמה אושרו? שתי סיבות אפשריות לכך: ראשית, זה מטשטש את העובדה ששנתיים אחרי קריסת דקור הנאמנים טרם סיימו לבדוק את תביעות החוב; שנית, זה מקשה לקבל תמונת מצב ברורה אשר לסכום התביעות שהוגשו והסכום שאושר לבסוף. אם יתברר שהיקף החובות האמיתי של דקור עמד למשל על 85 מיליון שקל, כפי שהוערך תחילה, תהיה זו הוכחה ברורה לכך שדקור מעולם לא היתה חדלת פירעון.

"מתת אל"

בימים האחרונים הוגשו לשופטת דברת שתי התנגדויות. הראשונה היא של הכנ"רית יעקבי, שהבהירה בתגובה קצרה שהגישה כי הבקשה בלתי סבירה: "בעלי התפקיד הפעילו את עסק החברה לתקופה קצרה ולא משמעותית, ולאחר מכן מכרו את המפעל ואת נכסי המקרקעין הרבים של החברה".

"מדובר בתיק מימוש נכסים קלאסי", הבהירו אנשי הכנ"רית. "הבקשה להסדר נושים עברה למסלול של הסדר אגב פירוק חברה, ללא שיקומו של התאגיד או שימורו כעסק חי אשר מניב הכנסות לטובת הסדר הנושים, וללא השבחת ערך התאגיד... בעלי התפקיד קיבלו לידיהם תיק עתיר נכסי מקרקעין בשווי של עשרות מיליוני שקלים, ועל מתת אל כזו שנפלה בידם אין שום סבירות לשלם להם חלקים משווי המתת, רק בשל האפשרות הקיימת לכך בתקנות. מימוש נכסי המקרקעין אינו מצדיק פסיקת שכר טרחה מתמרץ וגבוה המתבסס על שיעור חלוקה לנושים". לכן ביקשה הכנ"רית מהשופטת לעשות שימוש בסמכותה לפי תקנה 13 "ולהפחית באופן דרסטי" את תחשיב השכר המגיע. לפי החישוב שהוצג, הנאמנים יוכלו לשיטת הכנ"רית לקבל 2 מיליון שקל לכל היותר.

מימין: עו"ד ליאור דגן, שהתניע את הליך חדלות הפירעון לדקור, והנאמנים מור נרדיה וליזה חדש. מקבלים שקט תעשייתי מדגן צילומים: ראובן שוורץ, דנה קופל, צפריר אביוב

התנגדות נוספת לשכר הטרחה הגישה הנושה חברת מרכז הפורמייקה אברבוך שיווק. החברה, שמיוצגת בידי עו"ד עופר שפירא, טענה שבקשת שכר הטרחה "מוגזמת, בלתי מידתית וחסרת רגישות", בהיקף המגיע לכ־40% מהסכום שמוצע שיעמוד לחלוקה לכל הנושים הלא מובטחים גם יחד, ושכר הטרחה הוא בסכום כמעט כפול מהסכום שבו נמכרה פעילות החברה. "הנאמנים עותרים לפסיקת שכר טרחה בגין הסדר שהם בעצם לא קיימו, ועד היום בחלוף תשעה חודשים מאז אישורו חילקו כספים רק לנושים מובטחים ולנושים בדין קדימה, כשיתר הנושים ממתינים וידיהם על ראשם.

"אם בית המשפט הנכבד יקבל את בקשתם, שכר בעלי התפקיד יעמוד על כ־38% מהסכום הכולל שיעמוד לחלוקה לכל הנושים הלא מובטחים גם יחד. או במילים אחרות, למרות היקף הנשייה העצום, הנאמנים יהיו אלה שיקבלו את הדיבידנד הגדול ביותר מההליך. לא ייאמן".

החברה אף הוסיפה וטענה כי בעת שהיא פנתה לנאמנים בבקשה להעביר אליה רשימה של הנושים ושל תביעות החוב שאושרו, סירבו הנאמנים להציג את המידע. גם "כלכליסט" לא הצליח לקבל את הנתונים הללו.

הנאמנים מצדם תקפו את הנושה וטענו כי מניעיה "זרים ופסולים" ונעוצים בסירוב של הנאמנים להיעתר לדרישות החברה. לדברי הנאמנים, מיד לאחר שהגישו את דרישת שכר הטרחה פנתה אליהם הנושה אברבוך בדרישות שונות, ומשאלו לא נכנעו ללחץ המופעל עליהם, "בבוקר למחרת הניחה התנגדות לבקשת שכר הטרחה".

בנוגע להתנגדות הכנ"רית, טענו הנאמנים כי הם עמלים זה שנתיים על התיק, ביצעו עבודה עצומה, חסכו תשלומי מסים גבוהים, גיבשו הסדר נושים שהסדיר גם את החובות של הבעלים אלקובי, והטענה שהם נהנו מ"מתת אל" שהתמצתה בפעולות מימוש רחוקה מהמציאות.

בנוגע לעובדה שדקור כבר אינה פעילה כיום, כתבו הנאמנים כי גם אם בסופו של יום נראה שהרוכשת חדלה מפעילותה, אין בכך כדי להשליך על פעילותם למכור את פעילות החברה כעסק חי ולא כ"ברזלים".

לאן נעלם ליאור דגן?

מי שפתחה את ההליך נגד דקור היתה חברת אריגים באמצעות עו"ד ליאור דגן. דגן, שותף במשרד פירט וילנסקי, ניהל רק לאחרונה מאבק חריף ונחוש נגד המפרקים של אקסיום, שדרשו 13.9 מיליון שקל, ובעקבות התנגדות שהגיש בשם לקוחותיו בתיק השופט חגי ברנר פסק למפרקים 1.3 מיליון שקל בלבד.

דווקא בתיק דקור, שבו היה דגן מעורב במיוחד, הוא לא הגיש בשם הלקוח שלו כל תגובה לדרישת שכר הטרחה של הנאמנים. מתברר שחברת אריגים, שטענה שדקור חייבת לה 1.2 מיליון שקל דמי שכירות, הגישה לבסוף שתי תביעות חוב: הראשונה בגובה דמי השכירות, והשנייה על 4.9 מיליון שקל בטענה לנזקים שונים שדקור גרמה לה, למשל היא לא הצליחה להשכיר את הנכס לאחר שדקור פונתה ממנו. תביעת החוב הזו טרם הוכרעה.

מבחינת הנאמנים מדובר במצב נוח, שבו נושה דורש מהקופה מיליוני שקלים, ולכן אין לו מוטיבציה להביע עמדה כלשהי בנוגע לשכר הטרחה שלהם כל עוד אינו יודע מה הסכום שיקבל.

שאלה נוספת שמתעוררת בהקשר זה היא איך בכלל הגיעה אריגים לתביעת חוב בהיקף 6.1 מיליון שקל? על כך לא ניתן לקבל תשובה מאחר שהמסמכים של תביעת החוב לא הוגשו לבית המשפט. כל שניתן לדעת הוא שבעת שאריגים ביקשה להכריז על דקור כחדלת פירעון היא טענה שהחוב המקסימלי כלפיה עומד על 2.5 מיליון שקל בלבד. דקור אגב טענה אז שאריגים ניתקה לה את החשמל מהסניף ולמעשה סילקה אותה וגרמה לה נזקים במיליוני שקלים. מי שאמורים היו לתבוע על הנזקים, ככל שהיו, הם הנאמנים. בפועל לא ננקט הליך נגד אריגים.

מהנאמנים ומעו"ד דגן לא התקבלה תגובה.