ההסתבכות של מנדלבליט שתרמה למינויו כיועץ משפטי

"לא ניתן להתחמק מהרושם כי הטפל הפך לעיקר, וכי הניסיון למצוא סתירות בחקירותיי, ובכך, להטיל בי דופי, הפך לתכלית העיקרית של קיום החקירה".

את המשפט הזה כתב אביחי מנדלבליט ב-2015 בתגובתו לבג"ץ ולוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי, שבה הסביר איך היועץ המשפטי שקדם לו, יהודה וינשטיין וחוקרי המשטרה, אכן הטילו בו דופי בדמות "פגם ערכי" כדי לסכל את מינויו ליועץ משפטי לממשלה.

את תגובתו המלאה שלח מנדלבליט באמצעות דוברו לתקשורת, כתגובה לפרסום ההקלטות, משיחותיו כפצ"ר, שלשום בחדשות 13. החידוש הוא בשמיעת הדוברים השונים (הרמטכ"ל גבי אשכנזי, היועמ"ש וינשטיין, עוזר הרמטכ"ל ארז וינר, וכמובן מנדלבליט) בקולם. הדברים עצמם ידועים. הם תומללו, נקראו, נותחו ונחקרו בפרשת מסמך גלנט-הרפז. התיקים הפליליים נסגרו, ובכל זאת הותירו צחנה באוויר. ה"פגר שבחדר", בלשונו של בני גנץ, אינו בהכרח פלילי. אבל שריטות בכנפיים של המעורבים בהחלט נותרו.

אביחי מנדלבליט צילום: שלו שלום

אבל, מתגובת מנדלבליט מזנקת לה הסיבה להחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנותו ליועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט למד על בשרו מה זה תפירת תיק, או לפחות תפירת חקירה. כשנתיים הוא ניצלה על הגריל הזה שקרוי 'חשוד שנחקר באזהרה'. הוא, אשכנזי, וינר ובניהו. כולם ניצלו ונחרכו היטב עד שניצלו והתיק נסגר.

מנדלבליט, נחזור לימים ההם, נקלע לדילמה. הוא בטוח בלבו פנימה שהיועץ המשפטי יהודה וינשטיין וגם המשטרה "תפרו" לו תיק. בשני מכתבים של היועץ - מכתב גניזת התיק ומכתב השלכות החקירה על המשך הקריירה שלו - כותב ויינשטיין לראש הממשלה שמנדלבליט למעשה אינו כשיר להמשך קריירה ציבורית - כיועץ משפטי או שופט. והנה, מנדלבליט שרוצה להגן על עצמו, צריך למצוא את דרך המלך – גם להפריך ולשלול את ה"פגם הערכי" שהדביק לו וינשטיין וגם – לעשות זאת מבלי לזרוק בוץ על המערכת שהוא מבקש לעמוד בראשה. לכן הוא בוחר בניסוחים מדודים, באסמכתאות משפטיות לרוב, בציטוט משפטנים שתמכו בו (הפצ"ר והשופט בדימוס אמנון סטרשנוב, פרופ' ידידיה שטרן).

אבל מבין השורות עולה הטרוניה החריפה שלו. הוא קובל על השמטת מילה משמעותית, "עד", בתמלול שיחתו עם וינר, על תמלול שגוי ומוטה לרעתו ("שהוא בלשכה" במקום "איש קשה"), הוא מתלונן על אי זימונו של גדי אייזנקוט שיכול היה לתמוך בגרסתו. והכל כדי להוביל ל"פרשנות מחמירה ביותר ביחס לדברים שנאמרו כביכול על ידי בשיחת העדכון עם עוזר הרמטכ"ל".

מנדלבליט נאלץ להתמודד מול הטענה שהסתיר מעוזר היועץ, רז נזרי, את ידיעתו שהמסמך המבוקש נמצא בידי אשכנזי. מנדלבליט טוען שלא ידע, ושלא ניתן להסיק מהראיות מסקנה נחרצת כי ידע. וגם אם ידע, לשיטתו, לא היה פסול בהצעתו "תן לי לישון על זה לילה", בגלל שכפצ"ר הוא יותר פרקליטו של ה'לקוח' אשכנזי מאשר מחוייב לצרכי החקירה. בכל מקרה, הוא יעץ למחרת לאשכנזי למסור את המסמך והכל בא על מקומו בשלום. אלא שוינשטיין וחוקרי המשטרה משוכנעים שמנדלבליט הסתיר ביודעין מנזרי את המידע, ולכן גזרו לחובתו את ה"פגם הערכי" שעמו נאלץ מנדלבליט להתמודד בבג"ץ ובוועדת האיתור ליועץ המשפטי בראשות הנשיא אשר גרוניס.

מבחינת הפוליטיקאים המיועדים להסתבכות פלילית, הניסיון הזה של מנדלבליט הוא יקר מפז. סוף סוף יועץ/תובע שעבר על בשרו תפירת תמלילים, שסבל מפרשנות מחמירה ומהטלת סטיגמה. סוף סוף יועץ שיידע לרסן את המשטרה והפרקליטות מלרדוף ולהכתים. יועץ ששינן היטב את 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'.

ייתכן שמנדלבליט באמת הביא עמו לתפקיד את ה"נכסים" האלה. שורת ההקלות שהרעיף במעלה הדרך על נתניהו מוכיחה את משנה הזהירות והאיפוק שבהם נקט. מוכיחה שהוא לא הפך חלק מהשושלת הסופר-תביעתית המזוהה עם עדנה ארבל-משה לדור-שי ניצן. ולכן, הסובלנות המשפטית שגילה כלפי נתניהו יכולה להעיד שהיועץ בא לשולחן לא רק עם הניסיון, אלא גם עם המסקנות. אילו זה היה תלוי בפרקליט המדינה שי ניצן והתובעת ליאת בן ארי זה היה נגמר בשלושה תיקי שוחד.