רשות המסים התעקשה על פגם טכני ותשלם הוצאות משפט של 290 אלף שקל

ערעור המס עוסק בשומות שהוצאו עבור השנים 2007-2008 בהן החזיק לרנר יחד עם קבוצת יחידים בחברה בשם רוקמור באיי הבתולה הבריטיים וחברה נוספת בשם סידמור ב- .Turks and Caicos Islands שהחזיקה 21.1% ממניות חברת ליברמור שהתאגדה גם היא באיי הבתולה הבריטים ועסקה בהימורים באינטרנט. במסגרת שינויים מבניים בקבוצת החברות והנפקה בבורסה הלונדונית התחייבו בעלי המניות שלא למכור את המניות עד ליוני 2006.

רשות המסים צילום: אוראל כהן

בסמוך פנו לרשות המסים בבקשה להגיע להסדר לפיו תשלום המס על המניות יהיה רק בעת הרכישה או ב-2010, המוקדם בין שתי האופציות. בינואר 2007 נחתם הסכם עם לרנר אולם בפברואר באותה שנה ביטלה הרשות את אותו הסכם. במקביל יתר הישראלים הגיעו להסכמי פשרה עם רשות המסים ואילו מול אחד ישנה עדיין מחלוקת משפטית. בדצמבר 2011 הוציאה רשות המסים ללרנר שומה לפיה העברת המניות ב-2007 בשווי 29.4 מיליון שקל ו-925 אלף שקל ב-2008 היא הכנסה מדיבידנד או הכנסה מ"דיבידנד בעין" החייבת במס בשיעור של 25% מאחר והוא בעל מניות מהותי. במרץ 2012 מכר לרנר את המניות בשתי פעימות עליהן קיבל 7.7 מיליון שקל וערער על השומה שהוציאה רשות המסים שנה לפני כן וערער על שומת המס שהוציאה לו רשות המסים. רשות המסים דחתה את אותה השגה, מה שהביא אותו לערער בבית המשפט המחוזי תל אביב יפו, כאשר חלק מהישראלים האחרים שהחזיקו הגיעו להסכמי פשרה עם הרשות.

המחלוקת העיקרית בין רשות המסים לבין לרנר היא כי בעוד שלרנר טוען שהחברות החזיקו במניות בנאמנות לטובתו ולכן העברת המניות לידיו אינה חייבת במס ואילו רשות המס טענה כי מדובר בחברה נשלטת זרה ולכן העברת המניות חייבת במס של 25%.

שופט ביהמ"ש המחוזי מגן קיבל את הערעור ופסק כי הסדר המס שנחתם בין לרנר לרשות המסים תקף וכי החזקת החברות היתה למעשה הסדר נאמנות שכן החברות פעלו להחזיק במניות, לייצג את בעלי המניות בהתאם להוראותיהם כאשר בעלי המניות היו הנהנים.

אולם השופט לא פסק בנוגע למחלוקת המהותית בין רשות המסים ללרנר - בנוגע לשאלה האם מדובר בחברות זרות (אז יש למסות את ההכנסות מהמניות ב-25%) או שמדובר בנאמנות ואז העברת המניות אינה מהווה אירוע מס.

ביהמ"ש קיבל את מרבית הערעור של לרנר, וקבע היתר כי בשומה עבור שנת 2007 יש להפחית מהכנסתו החייבת במס 29.3 מיליון שקל ובשומה לשנת 2008 יש להפחית מההכנסה החייבת במס כמיליון שקל.

בפסק הדין כתב מגן, כי "רשות המס ככל רשות מנהלית שעה שהיא מביעה עמדתה באמצעות נציג מוסמך ולאחר תיאום אין זה ראוי כי מי מאנשיה ימצא להתחרט בדיעבד ולהיתלות בפגם טכני לצורך כך. כפי שלא מצופה שכך ינהג נישום קל וחומר מצופה מרשות ציבורית שאנשיה ישקלו מכלול שיקוליהם קודם להצגת מצג שממנו עולה כי הושגו מכלול ההבנות. ככל שסבר מי מפקידי השומה שאין ההבנות מקובלות עליו היה עליו להבהיר זאת במפורש. חתימת ההסכם, האישור המוקדם, מעידה כי היתה גמירות דעת לגבי כול הנוגעים בדבר".

באופן חריג רשות המסים נדרשת לשלם גם שכר טרחה חריג בהיקף של 290 אלף שקל, לאחר שהשופט התחשב במספר דיוני ההוכחות שנדרשו והימשכות ההליך המשפטי.