תיק הבריאות נהפך ללהיט הבחירות, לתקציב ידאגו אחר כך

שלושה שבועות לפני הבחירות פתחו אתמול ארבע מפלגות בקמפיין להבראת מערכת הבריאות: כחול לבן, העבודה גשר, ישראל ביתנו, ויהדות התורה. המפלגות הללו הציגו את מועמדיהן לתפקיד שר הבריאות והבטחות רבות לשיפור המצב בתחום, ביניהן תוספות משמעותיות לתקנים, הקמת בתי חולים חדשים ותוספת מיטות אשפוז. שלוש מפלגות מתוך הארבע, מלבד יהדות התורה שטוענת שהמקור הכספי יגיע מתקציב משרד הבריאות, מציינות כי המקורות הכספיים למימוש התוכניות הללו הם קרן רווחי הגז.

אלא שהמחשבה שמקור המימון להבראת מערכת הבריאות יגיע מהגז הוא לא פחות ממופרך. בקרן אמור להצטבר מס ששינסקי שהוטל על בעלי המאגרים, בעוד שהתמלוגים נבלעים ישירות לקופת האוצר. סעיף 53 לחוק ששינסקי קובע כי "הממשלה תקים קרן לניהול כספים שהתקבלו מהיטל על רווחי נפט לפי חוק זה אשר יועברו למטרות חברתיות-כלכליות. הקרן תוקם בחוק שיסדיר את אופן פעולתה, אופן הוצאת הכספים שינוהלו בה והמטרות שלשמן יועברו; הצעת חוק כאמור תוגש לכנסת לא יאוחר מיום 1 בנובמבר 2011".

למרות לשון החוק הברורה, הקרן לא הוקמה עד היום. כדי להפעיל את הקרן המדינה קבעה ביוני 2012 שהיא תתחיל לפעול רק אחרי שיצטברו בה לפחות 2 מיליארד שקל. במקביל, אותו חוק ששינסקי היטיב עם בעלי מאגר תמר, וקבע שיתחילו לשלם את המס החדש רק אחרי שיכסו 230% מהוצאות הפיתוח, וכי יתר המאגרים יתחילו לשלם את המס אחרי שיכסו 150% מהוצאות הפיתוח. עד היום הצטבר בקרן סכום קטן מאוד ממאגר ים תטיס שכבר אינו פעיל, שהעביר לקרן לאורך השנים כמה מיליוני שקלים בודדים. לפי דיווחי שותפויות הגז, מאגר תמר יתחיל לשלם את מס ששינסקי רק בסוף 2020, כלומר 7 וחצי שנים לאחר תחילת הפקת הגז, כאשר התשלום הראשון יהיה צנוע ויעמוד על כ־60 מיליון שקל. המסה הקריטית של שני מיליארד שקל שתאפשר להתחיל לעשות שימוש בקרן תגיע רק ב־2022 או ב־2023.

החשש מהמחלה ההולנדית

מעבר לכך, שני מיליארד השקלים הראשונים שיצטברו בקרן לא יוכלו לשמש לתקצוב שוטף – של מערכת הבריאות למשל. בישראל חששו מ"המחלה ההולנדית", מונח שטבע המגזין "אקונומיסט" בשנות ה־50 ומתאר את התמודדות הכלכלה ההולנדית עם גילוי מאגרי גז טבעי בשטחה. הולנד החלה לייצא את הגז בשנות ה־60, מהלך שהרחיב את היקף ההכנסות במטבע חוץ לקופה הציבורית. אולם בעוד קופת האוצר ההולנדי הלכה ותפחה, נגרם ייסוף למטבע המקומי (אז גילדן) בעקבות זרימת המטבע הזר. יכולת היצוא של הולנד נפגעה קשות ועסקים נקלעו למשבר. בישראל חששו מאותו אפקט, ונגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר הבטיח שאם גילויי הגז יובילו לתופעות דומות בישראל, יינקטו צעדים מתאימים דוגמת הגדלת הביקושים המקומיים למטבע חוץ, או מניעת כניסת סכומי כסף גדולים למשק בבת אחת.

במקביל, וברמה המעשית יותר, נולדה המחשבה שהכסף מקרן העושר יושקע רק במיזמי תשתית של מדינות זרות, שנחשבו אז לשילוב מושלם של השקעה סולידית בפרויקטים ממשלתים יציבים, כאשר הכלל קבע שלא עושים שימוש בקרן אלא רק בתשואה שתגיע מההשקעה אם תגיע.

יצחק תשובה. אל תבנו עליו צילום: עמית שעל

לצד כל אלה, ניטש ויכוח בין משרד האוצר לבנק ישראל מי ינהל את הכסף ומי יפקח עליו. בסוף הוחלט שבנק ישראל ינהל, אבל תקום גם ועדת השקעות שתורכב מנציגי ציבור, דירקטוריון והנהלה, וכולם יחליטו יחד איפה להשקיע. מדובר במנגנון מסובך שעוד לא התחיל לעבוד, ולכן ההבטחות של המפלגות השונות להבריא באמצעות הכסף הזה את מערכת הבריאות הן לא יותר מאחיזת עיניים.

לא להמציא את הגלגל מחדש הפתרון למצוקת המערכת נמצא מתחת לפנס מפת הדרכים להצלת מערכת הבריאות כבר שורטטה, וקיים סביבה קונצנזוס. כעת רק צריך שר שלא יתבלבל - ויישם אותה אדריאן פילוט לכתבה המלאה 

ההצהרות המופרכות כיצד ייעשה שימוש בכסף שעוד לא נכנס לקופה לא נולדו היום. כך נשמע פוליטיקאי בכיר כבר בשנת 2013 שהבטיח שהכסף יגיע בקרוב: "יש כל מני דברים שאפשר לתכנן אבל אי אפשר לשלוט על המזל. הגז הוא לא פחות מנס שקרה למדינת ישראל. יש מדינות שהתמכרו לנס והפסיקו להיות מה שאנחנו – חדשניים. מדינת ישראל היא מדינה שאחד מיתרונותיה הוא השינוי מתקופת התלמוד להשכלה ולסטארט־אפ והנה קרה נס ונמצא גז. אנחנו צריכים לשמוח על ההחלטה ליצא גז. זה טוב למשק וזה ייצר לנו 60 מיליארד דולר הכנסות ב־20 השנה הקרובות. זה כסף שילך לחינוך. היצוא יביא ששחקנים חדשים ייכנסו לזירה ונדאג שהכסף שייכנס ינוצל טוב. התמלוגים ישולמו והאזרחים יקבלו את כל מה שמגיע להם". הדובר הוא שר האוצר יאיר לפיד, שנאם את הנאום הזה באמצע 2013 אחרי שהמדינה החליטה להגביל את יצוא הגז לחו"ל. שבע שנים אחרי נראה שההבטחות לא נעלמו, הן רק שינו כיוון מהחינוך לבריאות, אולי כי מישהו שכח, או לפחות מקווה שהציבור שכח שמה שנכתב אז על הקרח יתפוס היום את האוזן של המצביע בדרך אל הקלפי.

לא רק קרן הגז, גם יתר דרכי המימון שמציעים הפוליטיקאים מטרידות: במקרה הטוב הן מבוססות על חוסר הבנה מוחלט, ובמקרה הרע משקפות ציניות שמאפיינת את הדרג הנבחר מזה שנה במסגרת קמפיין הבחירות הבלתי פוסק. ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן מציעה "מקורות פנימיים בלתי מנוצלים במערכת הבריאות", טענה ממוחזרת בהקשר למימון תוכניות ממשלתיות רבות שמושמעת בעיקר על ידי פוליטיקאים שלא יודעים לענות על שאלת המימון.

מעביר את הכדור לאוצר

הנחת היסוד היא כי יש בזבוז עצום במערכת הבריאות הישראלית, אבל היא דווקא נחשבת למערכת היעילה ביותר במגזר הציבורי. גם בה, כמו במערכות אחרות, יש בורות שומן אך הם אינם מתקרבים ל־5 מיליארד שקל בהיקפם. לכן הפתרון הזה, כמו יתר הפתרונות, הם בגדר התחמקות, אם כי איש לא הצליח להתעלות על תשובתו של שר הבריאות, יעקב ליצמן, שהצהיר – את מקורות המימון יאתר משרד האוצר. איך? קיצוץ רוחבי, קיצוץ בתקציב הביטחון, או העלאת מס בריאות בחצי אחוז. ומי צריך לאשר את הפתרונות הללו? ליצמן והממשלה שבה יהיה חבר. הבומרנג יחזור אליו במהרה. כמי שנמצא 21 שנים במערכת הפוליטית־ממשלתית, הוא כנראה גם מודע לזה. אורלי לוי אבקסיס (העבודה־מרץ) היתה המקורית והיצירתית ביותר והציעה בין היתר שהמדינה תאפשר ותעודד השקעה של גופים מוסדיים בפרויקטי בריאות תוך הבטחת תשואה. המהלך אפשרי חלקית – למשל לגבי בתי חולים – אבל למעשה מדובר בסוג של הפרטת המערכת (בית החולים יהיה שייך למשקיעים פרטים). מה יקרה אז עם מלרד"ים (חדרי מיון) שהם הפסדיים וזו בדיוק הסיבה שאין כאלו באסותא רמת החייל או בהרצליה מדיקל סנטר? הרי אם הם היו מניבים תשואה היו נבנים כבר במרכזים הפרטיים. במערכת גרעונית לא ניתן להבטיח תשואה למוסדיים ולחוסכים ולכן – גם זה אינו פתרון.