כך הפכו הליכי חדלות פירעון לכלי סחיטה בסכסוכים עסקיים

את שנת 2018 עו"ד ליאור דגן, ראש מחלקת חדלות הפירעון במשרד פירט וילנסקי מזרחי כנעני, יזכור כנראה גם בזכות שני תיקי פירוק מתוקשרים במיוחד שהגיש: זה של מטבחי דקור בתחילת ינואר 2018 והתיק נגד חברת IDC של משה חוגג שהגיש בחודש שעבר.

המשותף לשני תיקי הפירוק הללו הוא שבשניהם עלו טענות לכך שהחברות אינן חדלות פירעון ושהשימוש בבקשות הפירוק נעשה כאמצעי סחיטה ולחץ במסגרת סכסוך עסקי רגיל.

במקרה של IDC המופרכות שבהליך הפירוק לכאורה ברורה מעצם ביטול ההליכים: פחות מחודש מהמועד שבו שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר מינה את עו"ד גיל אורן ממשרד יגאל ארנון כמפרק זמני, הוגש מסמך שהוצג כחסוי אף שאינו חסוי, ובו התבקשה בהסכמה נסיגה מההליכים וביטולם.

במקביל, מבקשי הפירוק, הלקוחות של דגן, אפילו פרסמו התנצלות פומבית שלפיה הם "מצרים על עוגמת הנפש שנגרמה למשה חוגג ולמשפחתו". ההתנצלות הזו היתה הכרחית מכיוון שבבקשת הפירוק הם האשימו אותו בבוטות בכך שהוא "גנב", "רימה", "בזז" ו"מבריח נכסים".

מימין: משה חוגג, הכנ"רית סיגל יעקבי ושופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר צילומים: אוראל כהן, אוהד צויגנברג, אתר הנהלת בתי המשפט

ל"כלכליסט" נודע כי כחלק מאותן הסכמות הסכים חוגג לשלם מעל 4 מיליון דולר למבקשי הפירוק שכמעט והובילו את IDC להליך חיסול. חוגג סירב לאשר את הסכום, אבל הוא אישר שקנה למעשה את חלקם של מבקשי הפירוק ב־IDC: "מתוך אמונה גמורה ביכולותיה המסחריות והעסקיות של IDC ובפוטנציאל העסקי הגלום בה רכש את כל זכויותיהם של המבקשים ב־IDC, והוא מאמין כי יוכל להצעיד אותה אל דרך חדשה".

הסכמה נוספת שהצדדים ניסו להותיר אותה תחת חיסיון, אך דוברת בתי המשפט אישרה ל"כלכליסט" שהמסמך אינו חסוי, היתה הקופון הסודי שגזר המפרק הזמני עו"ד אורן. מתברר שכחלק מההסכמות על סילוק תיק הפירוק, הוסכם גם שהלקוחות של דגן, שקיבלו מעל 4 מיליון דולר, ידאגו לכך שעו"ד אורן יקבל 100 אלף דולר שכר טרחה. מדובר בתשלום עצום עבור תקופת עבודה קצרה מאוד שלא כללה הפעלה של החברה. העובדה שבקשת הפירוק של IDC הובילה למינוי מפרק זמני והיתה למעשה עשויה למוטט את החברה, לכאורה ללא עילה אמיתית, מאפשרת להציץ בדיעבד על האופן שבו נוהל ההליך ולבדוק מה גרם לבית המשפט להיעתר לבקשה.

שלב 1 - לביהמ"ש מוגשת בקשת פירוק תקיפה

בקשת הפירוק הוגשה ב־15בנובמבר. מבקשי הפירוק היו 17 בעלי מניות בחברת AOH שעסקה באופציות בינאריות והתמזגה עם IDC. הסכם המיזוג נחתם ביוני 2017 וסוכם בו כי IDC תקבל את מלוא מניותיה, נכסיה ופעילותה של AOH וזאת בתמורה ל־3.5 מיליון דולר. המבקשים טענו שחוגג נמנע מלשלם להם. עד כאן הדברים נראים כסכסוך עסקי רגיל.

אלא שכדי להגיש בקשת פירוק צריך גם להוכיח שהחברה חדלת פירעון. לפיכך בבקשה מוקדש פרק נרחב לתיאור חדלות הפירעון של IDC, ונכתב כי ממידע ונתונים שהגיעו לידי המבקשים עולה שהחברה חייבת מיליוני דולרים ומפטרת עובדים.

לפני שנפתח הליך הפירוק שיגר משרד פירט וילנסקי שלושה מכתבי התראה לחוגג. בשני הראשונים לא היה כל זכר לטענה על חדלות פירעון, והאיומים התמקדו בהגשת תביעה על קיפוח בעלי המניות. מי שחתום על המכתבים הללו היה עו"ד עופר פירט, שותפו של דגן, שלפי אתר האינטרנט של משרדו מתמחה ב"מאבקי שליטה וסכסוכים בין בעלי מניות". במכתבים האלה דרש פירט עבור לקוחותיו כ־4 מיליון דולר ואיים לפתוח בתביעה בבית המשפט הכלכלי שעניינה קיפוח המיעוט.

החיסרון שבנקיטת הליך כזה הנו שהוא עשוי לארוך שנים. בהליך חדלות פירעון מדובר במהלך מהיר, כוחני ואינטנסיבי. מכתב ההתראה השלישי נחת ב־IDC ב־24 באוקטובר. זו היתה הפעם הראשונה שהאיום בהליך פירוק הופיע והפעם לצד פירט חתם על המכתב עו"ד דגן, שמתמחה בחדלות פירעון.

שלב 2 - דיון ולאחריו השופט ממנה מפרק זמני

בשלב הראשון השופט ברנר לא נפל למלכודת, כתב שמדובר בסכסוך ישן וסירב לאשר מינוי מפרק זמני ללא דיון.

גם נציגת הכנ"רית סיגל יעקבי מיהרה להבחין שמאחורי הטענות לגניבה, גזל ובזיזה ישנו סכסוך עסקי טהור שצריך לברר אותו במקום אחר. בדיון טענה הנציגה שצריך לבחון את השאלה אם יש בכלל עילת פירוק. "יש כאן מחלוקת על ההסכם? שילכו לבית המשפט המוסמך, שיתבעו את מי שהם צריכים לתבוע... יקבלו פסק דין, ילכו להוצאה לפועל ואז יבואו לבית משפט זה. הם דילגו על כמה שלבים. לא ניתן להתעלם מטענות החברה אף שהיא לא כאן באולם", ציינה.

ברנר לא קיבל את עמדתה והחליט בכל זאת למנות מפרק זמני. הוא נתן החלטה מפורטת בת 19 עמודים וכתב: "המבקשים פירטו שורה ארוכה של מעשים חמורים ביותר שאותם הם מייחסים לחוגג, לרבות גזל נכסים של החברה ונטילתם לעצמו... קשה להלום שאיש עסקים הסופג האשמות כה חריפות יימנע מלמסור את גרסתו שלו ולאמתה בתצהיר".

למעשה, בדיעבד אפשר להבין מה קרה: מצד אחד, פרקליטיו של חוגג כנראה חשבו שמדובר בבקשה כל כך מופרכת שהסיכוי שתתקבל הוא אפסי, ועל כן לא טרחו להביא איתם את חוגג לדיון. מצד שני, השופט ברנר לא ידע בשלב הזה שהבקשה מופרכת, והוא הוטרד מאוד מעוצמת הטענות החריפות שמועלות על ידי פרקליטים מוכרים ומוערכים, פירט ודגן. ברנר פירש את ההתחמקות של חוגג מלהגיע לדיון כתמרור אזהרה ששכנע אותו שהטענות מחייבות בירור מהיר ומקצועי. לאור הדברים החליט ברנר למנות את עו"ד גיל אורן כמפרק זמני.

שלב 3 - המפרק מתחיל לעבוד, חוגג מחליף עו"ד

גיל אורן נכנס לתמונה בשבוע האחרון של נובמבר. חוגג החליף עורכי דין ושכר את משרד גולדפרב זליגמן שכנראה הבינו מיד שהם בבעיה, שישנו מפרק זמני שהתחיל לעבוד ומשגר שורת בקשות תוקפניות לבית המשפט: בקשה לאשר מימון, להמציא לו מסמכים, לנהל חקירות, אורן התכונן כנראה לעבודה ממושכת.

בשלב הראשון ניסה משרד גולדפרב להיאבק במינוי המפרק בדרך הרגילה: בקשה לעיון חוזר ולביטול ההליך. פרקליטיו של חוגג הסבירו שבקשת הפירוק אינה אלא "תכסיס משפטי", "מהלך פסול ושפל" ו"ניסיון סחיטה" שעלול למוטט בפועל את החברה. גולדפרב הסבירו שעצם מינוי מפרק זמני ופעילותו גורם לחברה נזק שאם לא ייעצר, יכול בקלות להוביל לקריסתה. זו בדיוק הסכנה שבניהול הליכי חדלות פירעון שלא לצורך, שבתוך זמן מאוד קצר כדור השלג מתגלגל וגם החברה הטובה והיציבה ביותר עשויה להתמוטט.

שלב 4 - המפרק הזמני טוען: צריך להעמיק בבדיקות

במקביל לניסיונות של משרד גולדפרב לבטל את הליכי הפירוק, המפרק גיל אורן החל דווקא לשגר רמזים שההליך לחלוטין לא מיותר. בימים הספורים שבהם כיהן בתפקיד הספיק אורן להגיש שלוש בקשות ודו"ח ביניים שהוגש משום מה שבועיים לפני המועד שקצב לו השופט.

בבקשות הוא חשף התנהלות לכל הפחות מטרידה מצד החברה. אורן כתב שהוא פנה למנהלי החשבונות ורואי החשבון של החברה וביקש לקבל מסמכים כספיים אך נתקל ב"שתיקה רועמת" שלדבריו "הוכתבה על ידי גורמים אשר יש להם עניין לחבל בביצועה של החלטת המינוי ולמנוע מהמפרק ומבית המשפט לקבל תמונה מלאה ונכונה של מצב החברה ועסקיה". שישה ימים אחרי שמשרד גולדפרב הגיש את הבקשה לבטל מיד את הליכי הפירוק, מיהר אורן להגיש דו"ח ביניים. הוא כתב כי התקבלו אצלו פניות "מצד כמה גורמים שטוענים כי החברה חייבת להם כספים", אמירה שמגלמת בתוכה למעשה שלחברה ישנם נושים, ועוד אמר כי נטען בפניו כי שתי חברות קשורות בבולגריה מצויות "בבעיות פיננסיות קשות ובסיכון להיכנס להליכי חדלות פירעון". אורן הציג תמונת מצב שלפיה צריך להעמיק בבדיקות.

עו"ד ליאור דגן צילום: אתר משרד עו"ד פירט, וילנסקי

שלב 5 - סיום חפוז והרבה שאלות פתוחות

אבל אורן לא יעמיק לבסוף בבדיקות. חמישה ימים לפני מועד הדיון שקבע השופט ברנר כדי לדון בבקשה לביטול המפרק הזמני, הוגשה "בקשה בהסכמה לביטול מינוי המפרק הזמני ולסילוק בקשת הפירוק". באורח יוצא דופן הבקשה הזו הוגשה טכנית באופן חסוי, אף שבבקשה עצמה לא מבוקש חיסיון שלה. כשפנה "כלכליסט" לכנ"רית ולצדדים בבקשה לדעת מה יש באותה בקשה, סירבו כל המעורבים להשיב ומסרו רק שמדובר ב"בקשה חסויה". המסמך הפומבי היחיד היה הודעה לתקשורת שהוציאה החברה שבה עדכנה שבמסגרת הליך גישור הושגו הסכמות והפירוק בוטל. אלא שדוברת בתי המשפט אישרה ל"כלכליסט" שהמסמך לא חסוי.

במסמך ה"חסוי" נכתב כי "הצדדים קיימו הליך גישור בפני עו"ד צבי בר נתן, שבמסגרתו יישבו את כל המחלוקות ביניהם וחתמו על הסכם גישור". יש כמה עובדות שמעוררות תהיות לגבי הגישור: ראשית, מגשר בהליך חדלות פירעון אמור למנות בית המשפט או לכל הפחות הדבר צריך להיעשות בידיעתו מראש.

שנית, המגשר אמור להיות דמות ניטרלית. במקרה שלפנינו "המגשר" צביקה בר נתן הוא שותף במשרד גולדפרב שמייצג את חוגג. כלומר משרד גולדפרב הגיע לגישור בכפל כובעים: מייצג את חוגג ומגשר גם יחד. ממתי מגשר הוא עו"ד של אחד הצדדים היריבים? ואם הגישור לא אמיתי, למה לטעון שהוא כן? כנראה כי כשהליך מתנהל תחת גישור, קל יותר לטעון שהוא חסוי. כי סתם הסכם, ועוד כחלק מהליך חדלות פירעון, לעולם איננו חסוי.

שלב 6 - המפרק מסתלק תמורת 100 אלף דולר

בעיקרון, עצם העובדה שמבקש פירוק וחברה מנהלים שיח בניסיון לסלק את בקשת הפירוק חותר לכאורה תחת דיני חדלות הפירעון והופכת אותם לכלי סחיטה מאוד לא לגיטימי. חוגג בהליך הגישור הוא בהכרח סחיט. אם לא יסכים לשלם - הליך הפירוק יימשך והחברה שלו תחוסל.

בדרך כלל כל משא ומתן כזה היה נבלם מיד על ידי בעל התפקיד שמונה, שלא יוותר כל כך מהר על התפקיד שיכניס לו שכר טרחה עצום.

במקרה שלנו גולדפרב ופירט ודגן פתרו גם את הבעיה הזו, כשסיכמו עם גיל אורן שיקבל 100 אלף דולר שכר טרחה. מדוע אורן צריך לקבל סכום כזה גבוה על עבודה של פחות מחודש? כמה שעות עבודה הוא השקיע? כדי להכשיר את ביטול ההליכים כתבה נציגתה של הכנ”רית כי היא שוחחה עם עו"ד אורן וזה הבהיר כי "בשלב הראשוני לא נמצא כי לחברה נשייה משמעותית, כאשר הנשייה הנטענת של החברה־הבת אמורה להיות מוסדרת במהלך העסקים הרגיל של החברה". זה לא בדיוק מה שהצטייר מהדו"ח שהגיש אורן כמה ימים קודם.

עורכי הדין ליאור דגן וגיל אורן סירבו להגיב. מעורבים בגישור מסרו שאין בעיה במגשר שמייצג צד, אם הוא מוסכם על כולם. מהכנ"רית נמסר: "הרקע לבקשת הפירוק הוא סכסוך בעלי מניות שהסתיים בהסדר גישור. הואיל ומדובר בבקשה בהסכמה ושכר הטרחה שולם ע"י מבקשי הפירוק, נתן הכנ"ר הסכמה לאישור הבקשה".