חברות הביטוח עדיין רואות את חולי הפיברומיאלגיה כמתחזים

לאחרונה החליט המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלת הפיברומיאלגיה כמחלה המזכה את מי שסובל ממנה בקצבת נכות, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו.

יש לברך על החלטה זו ( אשר באה לעולם בעקבות בג"ץ שהוגש בנושא) ולקוות כי היא מבשרת על שינוי אמיתי בגישת הביטוח הלאומי והוועדות הרפואיות, הקובעות את דרגות הנכות של החולים.

בניין סניף המוסד לביטוח לאומי בחיפה צילום: אלעד גרשגורן

מחלת הפיברומיאלגיה (דאבת השרירים) מתאפיינת בכאבים כרוניים בכל הגוף, רגישות מוגברת לכאב, שינה לא מרעננת, הפרעות ריכוז וזיכרון, חולשה ועייפות, קשיים קוגניטיביים, כאבי ראש, רגישות לאור ורעש, סחרחורות , דיכאון, חרדה וכו'.

הלוקים במחלה סובלים מפגיעה קשה באיכות חייהם. קיימות עדויות רבות בספרות המדעית לפיהן לחץ פיזי ונפשי מהווים "טריגר" לפרוץ המחלה. מדובר במחלה ששכיחותה היא עד 4% באוכלוסייה הכללית, ומרבית החולות בה הן נשים.

אולם, הביטוח הלאומי אינו הגוף היחיד מולו נאלצים חולי הפיברומיאלגיה להתמודד. אצל חלק גדול מהם המחלה נגרמה כתוצאה מתאונות, טראומות פיזיות, מתח חריג ועליהם לנהל הליכים משפטיים ממושכים מול חברות הביטוח, אשר לא פעם מתייחסות אל הסובלים מהמחלה כאל "מתחזים", המנסים להשיג פיצויים במרמה.

השוני המהותי בין הפיברומיאלגיה למחלות אחרות נעוץ בכך שהאבחנה נעשית על פי תסמינים שהנפגע מתאר, בדיקה קלינית של הנקודות הרגישות בגופו והרשומה הרפואית המתעדת את תלונותיו. אין בדיקות אחרות שמסייעות לאבחן את המחלה, מה עוד שאדם שלקה בפיברומיאלגיה נראה כלפי חוץ בריא לחלוטין.

כל אלה גורמים לחברות הביטוח להעלות חדשות לבקרים טענות בדבר התחזות. חברות הביטוח אף מגדילות לעשות כאשר הן שולחות חוקרים פרטיים לעקוב אחר החולים.

הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין אירוע תאונתי הוא שאלת מפתח בתביעות המוגשות על ידי החולים, לרבות סוג הטראומה, סמיכות הזמנים בין התסמינים הקשורים למחלה לבין האירוע וכו'. העובדה שהאבחנה אינה פשוטה, גורמת במקרים רבים לאיחור באבחון, כיוון שחולים נבדקים בידי מומחים רפואיים בתחומים שונים אשר אינם יודעים לאבחן את המחלה, ומופנים לבדיקות שאינן רלוונטיות. כל זה גורם לכך שחברות הביטוח טוענות שהאבחון המאוחר מנתק את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין האירוע שגרם לה.

בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, דנו בשנים האחרונות בתביעות רבות של נפגעים אשר חלו בפיברומיאלגיה וחייבו את חברות הבטוח לשלם פיצויים נכבדים לחולים. אולם חברות הבטוח עדיין ממשיכות להערים קשיים, מפקפקות בעצם קיומה של המחלה ומוצאות דרכים פתלתלות להימנע מלתת פיצויים למבוטחים.

הכרת הביטוח הלאומי במחלה מהווה סנונית ראשונה בקיצור דרכם של נפגעי פיברומיאלגיה בקבלת קצבה, אבל לטעמי, יש לערוך שידוד מערכות בכל הקשור למחלה בקרב חברות הביטוח, כך שיפנימו שמדובר במחלה ככל המחלות. כמו כן, נדרשת גם מודעות של הציבור הרחב למחלה. ככל שהציבור יהיה מודע לה, כך יאובחנו החולים בה מהר יותר ויוכלו לעמוד על זכויותיהם ועל הפיצוי המגיע להם. על החולים לדעת שפנייה מוקדמת לרופאים לצורך אבחון המחלה, חשובה מאוד להמשך ההתנהלות מול חברות הביטוח.

בנוסף, יש להגביר גם את המודעות למחלה בקרב הקהילה הרפואית, במיוחד בקרב הרופאים בקופות החולים ובקהילה, על מנת שיפנו את הנפגעים למומחים הנכונים בשלב מוקדם.

הכותבת היא מומחית לתביעות נזיקין וביטוח ופרסמה לאחרונה מאמר על המחלה יחד עם פרופ' דן בוסקילה, מומחה לראומטולוגיה, בכתב העת "רפואה ומשפט"