ממשלת ישראל מציגה: מצב חירום על חשבון האזרח

ירי הנקם לא איחר לבוא. האות ניתן בעשרה לשש, כשהמטח הראשון נורה לעבר אשדוד וגדרה. מיד אחר כך הצטרפו למעגל האש קיבוצי העוטף ובשש וחצי גם שדרות. בשבע וחמישה נרשם שיא נוסף, כאשר ירי הטילים הגיע לראשון לציון ולחולון.

באתר הרשמי של פיקוד העורף אין תיעוד על הפעלת אזעקות בתל אביב ממטח הירי הזה, אבל על פי דיווחים בכמה כלי תקשורת ועדויות תושבים האזעקות נשמעו היטב גם במרכז תל אביב. הלימודים בחולון ובבת ים בוטלו וזמן קצר אחר כך הודיע פיקוד העורף על ביטול הלימודים בכל בתי הספר בתל אביב ודרומית לה באופן גורף. בשמונה כבר לא היה צל של ספק: אזעקות עולות ויורדות נשמעו במרכז תל אביב, ושוב, בחולון, בראשון לציון ובבת ים.

פיקוד העורף הודיע שכלל מקומות העבודה, להוציא כאלה חיוניים, יישארו סגורים בגוש דן, בדרום השרון ובחבל מודיעין. הרבה הורים לילדים נשמו (לרגע) לרווחה מעצם המחשבה שלא יצטרכו למצוא סידור. באופן שאינו מובן מאליו במחוזותינו, ובנסיבות בלתי משמחות בעליל, נוצרה הלימה בין יום היעדרות מבית הספר שנכפה על הילדים ליום שבו ההורים אינם מצופים להגיע למקום עבודתם. כל העת, ההרעשה נמשכה כמעט ללא הפוגה: בין שמונה לתשע בבוקר בלבד הופעלו התרעות באזור הדרום מדי כמה דקות, כשההפוגה הממושכת ביותר בין ירי לירי הייתה של 14 דקות. בתשע ועשרה הגיע הירי למרכז בפעם השלישית, בדמות מטח על ראשון לציון, חולון ובת ים.

2. בשעה 09:25 חלה תפנית נוספת בעלילה. פיקוד העורף עדכן את ההנחיות ובראשן פניית פרסה: כל מקומות העבודה בגוש דן יחזרו לשגרה "בתנאי שקיים מרחב מוגן תקני שניתן להגיע אליו תוך זמן התגוננות". אנחת הרווחה שנשמעה שעה וחצי קודם לכן התחלפה בבלבול. כשהילדים לא בבית הספר, וכאשר צירי התנועה נחשבים מסוכנים במיוחד בהעדר מחסה זמין, הדילמה היא אם לסכן לא רק אותנו, המבוגרים, בדרכים, אלא גם את ילדינו שייאלצו להיגרר אתנו לעבודה. במצב כזה, סימן השאלה גדול.

שיגור רקטה מעזה צילום: רויטרס

וזה לא נוגע, כמובן, רק להורים לילדים. כל מי שהתעורר לבוקר של אזעקות - וכשאיש אינו יודע לומר בוודאות מה יוליד יום - יכול ורשאי לחשוש. ברגע הזה נזרע הזרע לשאלה הגדולה שעד כה לא ניתן לה מענה: מי ישלם את מחיר יום העבודה האבוד שהפך מנת חלקם של מאות אלפי עובדים? הם? המעסיק? או המדינה? השאלה הזו הלכה והתעצמה בהמשך היום. מיד נחזור אליה.

3. פיקוד העורף אינו אחראי לספק מענה לשאלות של שכר, עלויות ומימון. זהו תפקידה של הממשלה. פיקוד העורף הוא זרוע צבאית שתפקידה לפרסם הנחיות התגוננות לתושבי המדינה ביחס לאזור מגוריהם. רמת ההתגוננות, הנעב בטווח שבין 1 ל־7 (1 - שגרה מלאה, 7 - מגננה מלאה), היא זו שמגדירה מה תכלול ההתגוננות: רק בתי ספר, גם מקומות עבודה, חלק מהשירותים החיוניים, איסור על התקהלויות המוניות וכיוצא בזה.

הסמכות של פיקוד העורף לפרסם הנחיות מתקיימת באחד משני מצבים שהוכרזו באופן רשמי: שעת התקפה - בדומה למצב היום בבוקר, שיכול להימשך משפטית עד 24 שעות ואז, כפי שקרה היום הוא הופך למצב חירום שמוכרז על ידי שר הביטחון - או מצב המכונה "מצב מיוחד בעורף". כל פרסום על הנחיות התגוננות כאלה ואחרות נעשה לאחר ביצוע הערכת מצב שמתבססת על מידע מודיעיני. לפי כמה דיווחים היום, היתה טעות בחומרת ההנחיות שהוטלו על גוש דן בגלל אי־הבנה. בצה"ל מסבירים שבחלוף כמה שעות נדרש חידוד של ההנחיה וכך נעשה. אבל גם אם פיקוד העורף התווה מדיניות מחמירה, ככל שחל שינוי בהערכות המודיעין תפקידו הוא להשיב את החיים לשגרה מיד כשניתן. זה חשוב גם מבחינה מוראלית. הנחיות התגוננות מחמירות מעוררות חשש פסיכולוגי וכולאות אנשים בבתים. ואלה רק שתיים מהשלכותיהן המיידיות והבלתי רצויות. כשאין ברירה, זה מובן וברור, אבל כשניתן להקל את שגרת החירום - אין מתמהמהים.

נפילת טיל ליד גן יבנה צילום: רויטרס

4. וזה הרגע לעבור להודעת רשות המסים - שאחראית על קרן הפיצויים - שכבר מוכרת לרובנו מסבבי לחימה קודמים בדרום הארץ, ובכלל. זו לשון ההודעה שפורסמה בשעה 11:15: "בעקבות האירועים הביטחוניים היום ולאור העובדה כי עובדים רבים הונחו ע"י פיקוד העורף שלא להגיע למקומות העבודה ולהישאר בבתים ובמרחב מוגן, מודיעה קרן הפיצויים ברשות המסים כי עסקים המצויים בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה יהיו רשאים להגיש תביעה להחזר השכר שישולם לעובדים שייעדרו, הן בשל הוראה על סגירת מקום עבודה לא חיוני והן עבור הורים שנאלצו להשגיח על ילדיהם בשל סגירת מוסדות חינוך. לעניין ההנחיות ההתגוננות שניתנו מעבר לטווח של ה־40 ק"מ מרצועת עזה, התקנות הקיימות לא נותנות מענה לפיצויים והנושא ייבחן על ידי הממשלה בהתאם להתפתחויות".

בית בשדרות שנפגע מרקטה צילום: AP

ארבע שעות אחר כך כתב שר האוצר משה כחלון בטוויטר: "כל הכבוד לכוחות הביטחון שביצעו הלילה פעולת חיסול חשובה ומדויקת ברצועת עזה. סיימתי ישיבת עדכון עם מנהלי רשות המסים, הממונה על התקציבים ומנהל קרן מס רכוש. אנשי הקרן פרוסים בשטח מגיעים לכל מי שנפגע ישירות מירי הטילים וימשיכו לתת מענה מיידי במידת הצורך". אף מילה על מאות אלפי אזרחים שנותרו תוהים מה יעלה בגורל יום העבודה האבוד.

אז הנה התשובה: כדי שהמדינה תפצה מעסיקים שמצויים מעבר לטווח ה־40 קילומטר - והם יוכלו לשלם לעובדים - נדרשת החלטת ממשלה שתעוגן במקור תקציבי. קשה להאמין שמהלך כזה יצא לדרך בשלב זה. תחת זאת, ממשלת ישראל מטילה על האזרח לספוג לא רק את הירי, אלא גם לשלם עליו מכיסו רק כי נאלץ להישאר בבית לשמור על הילדים או כי חשש לצאת לעבודה. משרד ממשלתי לא ישלם לעובד ויאפשר לו לקחת יום חופש על חשבונו ומעסיק פרטי יחליט אם לשלם מכיסו, לנכות יום חופש או לקזז שכר. איש העולה ברוחו יעשה, ובינתיים - החשבון שהממשלה צריכה לשלם מוגש, שוב, לאזרח. האשמה אינה בפיקוד העורף, אלא בהתעלמות הממשלה מהצורך להעניק מעטפת ביטחונית גורפת לאזרח; בהתעלמות מהמענה שצריך להיות מיידי ומלקיחת האחריות שצריכה להיות גורפת.

למרבה האירוניה, אולי אם היינו בעיצומו של קמפיין בחירות, המענה היה אחר. יתכן שהנחמה מצויה בכך שהנסיבות עלו לנו ביום עבודה, ובהרבה כאבי ראש, אבל יחסכו לנו את עולה של מערכת בחירות שלישית. אולי.