מה יש לרשויות המקומיות להסתיר?

למרכז השלטון המקומי יש יוזמה: להחריג את הרשויות המקומיות מחוק חופש המידע. היוזמה הזאת מעידה על חוסר הבנה בסיסי מהי דמוקרטיה ועולה ממנה תחושה שיש שם מי שרואה בתושבים מטרד, כזה שלעיריות ולרשויות המקומיות היה הרבה יותר נוח בלעדיו. לא רק שהתושבים המעצבנים מתעקשים שיספקו להם שירותים ראויים, עכשיו הם דורשים גם שקיפות?

החשיבות של שקיפות בשלטון המקומי גדולה פי כמה בגלל ריבוי פרשות השחיתות הנחשפות בו, אולם יש להן רקורד שערורייתי במיוחד בתחום. מדו"ח ל־2018 של היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים עולה שהרשויות המקומיות הפסידו ב־95% מעתירות חופש המידע שהוגשו נגדן. המשמעות ברורה: הן אינן מספקות מידע שהציבור זכאי לו.

יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס צילום: ענר גרין

צוות בראשות ראש המועצה המקומית אבן יהודה אבי הררי דן לאחרונה במה שהשלטון המקומי רואה כבעיה: הצפה בבקשות לחופש המידע. במכתב ששלחו הררי ומנכ"ל מרכז השלטון המקומי שלמה דולברג לבכירים ברשויות המקומיות, הם מתלוננים על ריבוי "בקשות סרק ובקשות טורדניות". עוד טוענים בשלטון המקומי שבחלק מהמקרים מיועדת הבקשה להכנת תביעה ייצוגית או פרטית נגד הרשות המקומיות, כאילו יש בכך איזשהו פגם. מי שלא רוצה שיתבעו אותו שינהג כחוק, ולא ינסה להעלים מידע.

הצוות הגיע למסקנה שיש לבטל את האפשרות להגיש בקשות חופש מידע לרשויות המקומיות ולהסתפק בפרסום מידע באתרי האינטרנט שלהן. עד שזה יקרה, הוא מבקש להקשות מאוד את הגשת הבקשות באמצעות ייקור דרמטי של האגרות וכן לחייב את המבקש להוכיח קשר לנושא הבקשה.

השלטון המקומי זכאי לבקש מהממשלה השתתפות בעלות יישום החוק וגם ליזום בחינה מחדש של האגרות. אבל נבחרי השלטון המקומי ופקידיו צריכים להפנים: המידע לא שייך להם ולא לרשות. הוא של הציבור ויש לו כל זכות לבקש אותו. וקשה שלא לשאול: מה יש לכם להסתיר?