חשמל הוא משאב מוגבל - זה המודל שיציל אותנו

בסוף חודש יולי, צוין ברחבי העולם "יום החריגה". יום זה מסמל את הזמן בשנה שבו האנושות מכלה את מלאי המשאבים אותם מייצר כדור הארץ באופן טבעי במשך שנה. ב-2019 יום החריגה חל מוקדם מהמתוכנן – משאבים שאמורים היו להספיק לשנה התכלו בשבעה חודשים בלבד. מובן שהם לא התכלו בעצמם, אנחנו כילינו אותם.

האופן שבו אנחנו תופסים ומתייחסים למשאבים ולאנרגיה הוא חסר אחריות במקרה הטוב והרסני במקרה הרע. הפיתוחים הטכנולוגיים, הקידמה והאינטרסים החזקים מבלבלים אותנו וגורמים לנו לחשוב שהמשאבים בלתי נדלים, שהם יכולים להתחדש ושאפשר למצוא להם תחליף. אבל זו טעות, טעות חמורה.

משק החשמל בישראל מצוי באותה בעיה בדיוק. היות ותופסים אותו כמשאב בלתי נדלה, השימוש בו בזבזני ולא יעיל – האצבע על ההדק של משק החשמל קלה מידי, ויהיו נפגעים.

תחנת כוח לייצור חשמל צילום: יובקו למברב (Yovko Lambrev CC-BY-3.0)

מדוע הניהול הממשלתי לא מתייחס לעולם האנרגיה, ולזה של החשמל בפרט, כמשק סגור בעל משאבים מוגבלים? הרי כשמדובר בתקציב, יודעים להקפיד ולשמור על הקופה – עבור כל שקל שרוצים להוסיף צריך להציג מקור תקציבי, אשר לרוב יבוא על חשבון הוצאה קיימת.

אם כן, מדוע לא מסתכלים באותו האופן על משק החשמל? רוצם להוסיף ביקושים, להגדיל את השימוש בחשמל – אז מאיפה תחסכו? על חשבון אילו שימושים קיימים זה יבוא?

ברגע שהמדינה תחל לחשוב בצורה הזו, הפתרונות יופיעו. למעשה, הם כבר קיימים, רק צריך לראות אותם ולעשות בהם שימוש. מדינת ישראל צריכה לקחת דוגמה מחברותיה באירופה ואפילו בסין ולהתחיל לטפח את הגורמים שיודעים להציע פתרונות לבעיות במשק החשמל.

מילת הקסם היא התייעלות. אם תופסים את החשמל כמשאב מוגבל, אז אנו נדרשים לראות כיצד אנו משתמשים בחשמל בצורה יעילה, חכמה וחסכונית יותר. ההתייעלות האנרגטית מאפשרת להפחית את הצריכה של הביקושים הקיימים - להפוך אותם לחסכוניים יותר, כך שבאותה כמות חשמל מוגבלת ניתן יהיה להגדיל את הביקושים.

נשמע כמו מהלך שידרוש מהמדינה השקעה משמעותית? אז זהו שלא. מי שיכול וצריך להוביל את מהלך ההתייעלות הוא השוק הפרטי, שיש לו את ההון, הידע והניסיון הדרושים למשימה. בכל העולם מי שפועל בחזית ההתייעלות האנרגטית הן חברות הפועלות במודל המכונה 'אסקו' - Energy service company. החברות הללו מאפשרות לפעול בתוך משק אנרגטי מוגבל, לחסוך משמעותית ולהתנהל באופן המצמצם את הפגיעה בסביבה.

לפי המודל, חברת האסקו מציעה לחברות ולגופים שונים את שירותיה בטיפול בהתייעלות אנרגטית. היא לוקחת על עצמה את כל הסיכונים הטכנולוגיים הפיננסים (ירידת מחירי החשמל מהווה איום על החזר ההשקעה), דואגת לתחזוקה מלאה ומתן אחריות ארוכת טווח.

במודל זה חברות האסקו מובילות ומלוות את כל תהליך ההתייעלות החל משלב התכנון ועד לתקצוב, ביצוע ואחזקה לאורך זמן. בנוסף, ההתייעלות האנרגטית במודל האסקו מייצרת תועלות כלכליות וסביבתיות משמעותיות לטווח הארוך.

כיוון שהחברה נוטלת עליה את כל הסיכונים ונושאת בנטל הכלכלי, יש לה אינטרס להשתמש בציוד הכי חדיש ולייצר את ההתייעלות הכי טובה. זאת בשונה למשל ממכרז, שבו לוקחים את האפשרות הכי זולה בגלל שהעלות שלו הכי נמוכה.

יעדי ההתייעלות הנדרשים בישראל מצריכים השקעה בסדר גודל של כ-25 מיליארד שקל. על פי ההערכות, השקעות אלו יוחזרו בטווחי זמן קצרים יחסית של כשש ושבע שנים. זה אומנם נשמע סכום אדיר, בעיקר לאור הצרכים הרבים והבלתי נגמרי של מערכת הבריאות, החינוך, הרווחה ועוד, אך הכסף קיים ויכול להגיע מחברות פרטיות.

ההתייעלות האנרגטית לא רק תאפשר לנו להתנהל באופן המתאים עצמו למשאבים המוגבלים, לחסוך ולעבור לצריכה חכמה יותר, אלא גם תשפיע על הפריון.

מחקרים מראים כי קיים קשר חזק בין מערכים של התייעלות אנרגטית לבין פריון במדינה. כך, שהפריון במדינת ישראל, שהוא נמוך משמעותית מאשר באירופה ובמדינות המפותחות, יכול גם הוא לצמוח הודות לתהליכי התייעלות אנרגטית.

"יום החריגה" האחרון הוא קריאת השכמה – אסור לנו להתעורר בשנה הבאה ולגלות כי המשאבים התכלו אף יותר מוקדם מאשר בשנת 2019. הפתרונות קיימים והם מצריכים בראש ובראשונה שינוי חשיבתי ותפיסתי. האם מדינת ישראל תעמוד באתגר? תצליח לשנות את האופן בו מתנהלת ותיעזר במי שיש לו את הכלים והפתרונות? האתגר הוא של הממשלה והמשרדים, אך הרווח יהיה של כולנו.

דן בר משיח הוא מנכ"ל אסקו ישראל, חברה יזמית להתייעלות אנרגטית שמיישמת בארץ את מודל האסקו