היום: קרב השימוע של נתניהו יוצא לדרך. מה יטענו פרקליטיו?

היום יתייצבו סנגורי ראש הממשלה בנימין נתניהו — עוה"ד יוסי אשכנזי, עמית חדד וישראל וולנרמן — לשימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וצוותו. יעדיהם המשפטיים המרכזיים בארבעת הימים שהקציב להם מנדלבליט יתמקדו בשני אלה: מחיקת סעיף השוחד בתיק 4000 וסגירת תיק 2000. יעדים אלה סומנו כריאליים מבחינה משפטית, אם כי לא מבחינת הפוליטיקה המשפטית שאליה נגיע בהמשך.

תיק 1000 נחשב תיק אבוד מבחינתם, מהטעם הפשוט ששום בית משפט לא יוכל להכשיר מציאות שבה איש ציבור מקבל מתנות במאות אלפי שקלים. אם לראש הממשלה מותר, אז למה לא ראש עיר, רגולטור, פקיד בכיר או זוטר. וחוץ מזה, בתיק 1000 כבר קיבל נתניהו הנחה משמעותית. למקרא כתב החשדות עולה תמונת שוחד, אבל המשטרה והפרקליטות העדיפו לחלץ את ארנון מילצ'ן מספסל הנאשמים. אולי בגלל שבחקירתו נפלו פגמים כמו היעדר אזהרה — דבר שגרם לשופט בני שגיא לנזוף בפרקליטות בתיק אברהם נניקשווילי ופואד בן אליעזר, אבל בעיקר כדי לקבל את עדותו כעד תביעה. יחד עם עוזרתו הדס קליין, ממסמר מילצ'ן את שינוע הפינוקים כהיענות לדרישות סדרתיות שהוזרמו ממשפחת נתניהו, ולא כמתנות תמימות ואקראיות שמוחלפות בין חברי נפש. התוצאה הסופית היא שהרשויות העדיפו כאן הפרת אמונים בטוחה ביד על פני שוחד על העץ.

רה"מ בנימין נתניהו והיועמ"ש אביחי מנדלבליט צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

ככלל, פרשנות משפטית היא פחות מתמטיקה ויותר שיקול דעת שמכריע בהחלטות גורליות של העמדה לדין ובחירת סעיפי האישום. כך למשל הפך מנדלבליט את החלטת בכירי הפרקליטות בראשות התובעת בתיק ליאת בן ארי, והסיר את אישומי השוחד מתיקי 1000 ו־2000. הסנגורים יטענו לא רק לאכיפה בררנית, אלא שכל הסיפורים האלה אינם מתאימים לאכיפה פלילית. בגלל הסביבה הרגישה של קשרי עיתון־שלטון, בגלל שקשרים בין עיתונאים למסוקריהם כרוכים לעיתים בתן וקח. ובגלל התקדים שבו סיקור חיובי נתפס כטובת הנאה בעסקת שוחד.

בתיקי העיתון־שלטון של נתניהו בולטות שלוש הנחות עבודה שממסגרות את החשדות הפליליים. ראשית, סיקור חיובי יכול להיות טובת הנאה. לכל אחד, אמר משחד ידוע, אורן אהרונסון מנכ"ל סימנס לשעבר, יש את הדלק שלו, ונתניהו מכור ומשווע לתקשורת חיובית. שנית, סיקור חיובי אינו נמדד רק, ואפילו לא בעיקר, במספר הידיעות החיוביות, אלא בהעמדת התכנים והתמונות ללחצים של אנשי נתניהו ומשפחתו. שלישית, וזהו חידוד של מנדלבליט - בגלל הרגישות הרבה של יחסי עיתון־שלטון, נחוצה מובהקות כספית מושחתת כדי להופכם לתיק פלילי. ובעברית פשוטה — Show me the money.

ולכן המוקד של תיק 4000 הוא הסכום של 1.8 מיליארד שקל שלטענת התביעה שאול אלוביץ' הרוויח עקב הטבות רגולטוריות משר התקשורת נתניהו. ההגנה מפרקת את הסכום הזה לגורמים וכופרת במשמעותם כשוחד. הסכום מקורו בשתי עסקאות. עסקה אחת, הקלה יותר להגנה, היא מכירת יד2 מוואלה לאקסל שפרינגר תמורת 806 מיליון שקל, שאותה נתניהו אישר בחתימתו כשר התקשורת. ראשית, טוענים הסנגורים, לא מדובר ברווח של 806 מיליון שקל מפני שאלוביץ' מסר תמורתם נכס, שערכו אפילו נסק אחרי המכירה. אבל, וזה עיקר הטענה — חתימת נתניהו היתה טכנית בלבד ואינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מיוחד. כל שר תקשורת היה חותם במקרה זה. בנוסף, כפי שציינה בעדותה היועצת המשפטית של משרד התקשורת דנה נויפלד, יד2 כחברה נכדה של בזק היא נכס שאינו מהווה שירות חיוני של בזק, ולכן חתימת השר נועדה רק לוודא שלא מדובר בנכס בעל ערך תקשורתי או ביטחוני. כשנשאלה נויפלד מדוע מיהר נתניהו לחתום, היא דווקא שיבחה את המהירות הזו כטיפול יעיל. הבעיה כאן היא לא החתימה אלא נסיבותיה. נתניהו היה צריך להימנע מטיפול בענייני אלוביץ' בגלל חברות אישית שהולידה ניגוד עניינים ברור. ובנוסף, דלתו הפתוחה של נתניהו לאלוביץ' היא שסייעה לחתימתו המהירה של ראש הממשלה על האישור.

הסכום הבעייתי יותר הוא מיליארד שקל: התמורה בעסקת בזק־יס. היא כוללת 680 מיליון שקל ששילמה בזק ליורוקום הפרטית של אלוביץ' עבור מניות יס, ועוד כ־300 מיליון שקל ששולמו במהלך 2016-17. הסכום הזה נתקף גם בתביעה נגזרת וגם בתיק הפלילי החדש על מצגי שווא לניפוח הסכום. בזק מחקה לאחרונה את השווי המנופח של יס ממאזנה.

חתימת נתניהו על אישור עסקת בזק־יס היא מוקד התמורה בעסקת השוחד. זאת, בנוסף לעוד שתי חתימות שההגנה טוענת להיותן טכניות בלבד: היתר לשעבוד מניות השליטה בבזק לצורך הנפקת אג"ח של ביקום בשליטת אלוביץ', וההיתר למכירת יד2 לשפרינגר.

טענת השוחד מבוססת על המודעות המושחתת של השניים לעסקה: נתניהו - ישירות ובאמצעות מנכ"ל משרד התקשורת שמינה שלמה פילבר - מיטיב עם אלוביץ', שבתמורה מספק בוואלה לראש הממשלה סיקור מוטה ומלטף.

ההגנה תבקש להפריד בין שני המסלולים, בין התן לבין הקח. היא מציעה הסבר להתנהגות של אלוביץ' ובעיקר הסבר להתנהגות של נתניהו, שאת מעורבותו היא מבקשת לתאר כנסיבתית בלבד. לטענתה, רק שקריהם של עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ קושרים אותו ישירות לעניין. ההגנה מציעה הסברים אלטרנטיביים־נורמטיביים להתנהגות נתניהו. טענה מרכזית שלה היא שעסקת בזק־יס אושרה בידי שני הרגולטורים - הממונה על הגבלים עסקיים ומועצת הכבלים והלוויין. המדינה מצדה טוענת שלגבי בזק אלו רגולטורים משניים בלבד, שמופקדים על תחומים ייחודים, וכי הרגולטור המרכזי הוא משרד התקשורת, שלאורך שנים התנה את ההטבות לבזק ברפורמת השוק הסיטונאי. רפורמה זו נועדה להחליש את היתרון המונופוליסטי של בזק, בעיקר באמצעות העמדת תשתית ההולכה של בזק לשימוש כל ספקי התקשורת, לרבות החברות המתחרות.

ההגנה סבורה שהתניית עסקת בזק־יס ברפורמה לא היתה חוקית, ולכן פעולות של נתניהו לזירוז קבלתו של אישור שמעוכב שלא כדין אינן עבירה פלילית. בעדותו של הרן לבאות, סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת, הוא מאשר שהעמסת הרפורמה כתנאי לעסקה היתה שיקול טקטי שנועד לכופף את בזק. לשיטת ההגנה, שימור ההפרדה המבנית היה התניה לגיטימית, ואכן ההפרדה המבנית לא בוטלה עקב המיזוג.

הטענה נכונה, אבל רק בחלקה. ראשית, למשרד התקשורת שיקול דעת רחב מאוד להתנות תנאים בעסקאות של העברת מניות בגופי התקשורת תחת פיקוחו. שנית, המיזוג של בזק־יס בשילוב עם ביטול ההפרדה המבנית נועד להצמיח לאלוביץ' ולבזק רווחי עתק מכמה כיוונים: הן מהעסקה עצמה שהכניסה לאלוביץ' מיליארד שקל, הן במסלול החיסכון במס על ידי מתן האפשרות לקיזוז הפסדי יס מול הרווחים של בזק, ובעיקר מהאפשרות של בזק למכור חבילות טריפל וקוואדרו (טלוויזיה, אינטרנט, נייד וטלפון קווי) אם תבוטל ההפרדה המבנית בין שלוש החברות הבנות שלה — יס, בזק בינלאומי ופלאפון.

המהלך נעצר אחרי השלב הראשון של אישור המיזוג, כי היועץ המשפטי לממשלה אסר על נתניהו להמשיך לטפל בענייני אלוביץ'. ההגנה תנסה לרכז את הקרב המשפטי בלגיטימיות של האישור שכבר ניתן. אלא שבפועל, ראש הממשלה המשיך לשמש שר התקשורת גם כאשר התחייב לא לעסוק בענייני אלוביץ'. הוא פיטר בשיחת טלפון את מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר ומינה במקומו את מקורבו שלמה פילבר, שבאמצעותו המשיך לנהל את המשרד.

על התביעה לשכנע כי נתניהו הנחה את פילבר לצאת מעורו כדי לסייע לאלוביץ'. העובדה שפילבר לא הרוויח מהמאמץ שהשקיע וחצה לא מעט גבולות פליליים ואתיים (ולא רק בענייני בזק) מניחה שעבד בעבור ראש הממשלה. לא בטוח שהנחה כזו מספיקה במשפט פלילי. לכן, כתב החשדות מערב את נתניהו ישירות בשני אירועים.

הראשון הוא פגישה בארבע עיניים בין נתניהו לאלוביץ' ב־28 בנובמבר 2014. הפגישה נערכה לבקשת אלוביץ' ובתיווך חפץ. אלוביץ' מבקש מחפץ להעביר לנתניהו את אישור הממונה על ההגבלים לעסקה. "מטרת הפגישה", נכתב בכתב החשדות, "היתה להציג לך את הצורך של אלוביץ' באישור עסקת בזק־יס בלוחות זמנים קצרים". התיאור הזה הוא מסקנה, הנחת המבוקש, מאחר ששני משתתפיה מכחישים בתוקף דיון בענייני בזק. התביעה וההגנה, כל אחת לשיטתה, נסמכת על שני אירועי המשך כדי להוכיח או לשלול את מטרת הפגישה.

התביעה מגייסת לצדה את מינויו — שבועיים אחרי הפגישה — של עו"ד איתן צפריר בידי נתניהו לראש מטה משרד התקשורת כדי לטפל במתנגדי אישור המיזוג, במיוחד במנכ"ל אבי ברגר. ההגנה, לעומתה, מצביעה על המכתב ששלח נתניהו רק במרץ 2015 למועצת הכבלים והלוויין שתבחן את אישור המיזוג. הכיצד, שואלת ההגנה, מבקש אלוביץ' מנתניהו לזרז את המיזוג בנובמבר 2014, ולוקח לו ארבעה חודשים כדי לשלוח את המכתב? גם על משמעותו נטוש ויכוח: התביעה טוענת שהמכתב נועד לקדם את האישור, וההגנה טוענת שהמכתב מבקש לבחון את האישור. דרישה לגיטימית לכל דבר.

האירוע השני הוא "פגישת ההנחיה" מיוני 2015, לאחר כינון הממשלה ומינוי פילבר כמנכ"ל. לפי כתב החשדות, ולפי עד המדינה פילבר, הנחה אותו נתניהו לקדם אישור עסקת בזק־יס ולמתן את ירידת המחירים (מלווה בתנועת יד כפי שהודלף לאחרונה) במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי. נתניהו צפוי להכחיש וההגנה תנתב את הפגישה הזו למילה מול מילה כדי לגמד את ערכה הראייתי. לטענת ההגנה, אף עד מהותי, לא צפריר ואף לא פילבר, אינו טוען שנתניהו לחץ לאישור המיזוג. הלחץ העיקרי על פילבר היה מכיוונו של אלי קמיר, הלוביסט של אלוביץ'.

בעיה נוספת של נתניהו היא יבול הווטסאפים שנקצר מהנייד של מנכ"ל וואלה אילן ישועה, שבהם מערב אותו אלוביץ'. למשל: "מה שמרגיז הוא שהגדול (ביבי - מ"ג) יוצא מעורו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים (כתבי ועורכי וואלה — מ"ג)". או "תן לגברת כל מה שניתן. ההוא מתאבד בשבילי", שמסמס אלוביץ' לישועה זמן קצר לאחר אישור עסקת בזק־יס. וגם, "מגיע לו ואפשר הרבה יותר. אני לא אוהב להיות חייב. הוא באמת בסדר ומשנה את כל המורשת הישנה". שינוי המורשת הישנה הוא מהירות האור הרגולטורית שכה זרה לקוסמוס הבירוקרטי בישראל. ב־23 ביוני 2015, נכתב בכתב החשדות, "נמסרו לנתניהו המלצת מועצת הכבלים והלוויין ובאותו יום הוא חתם על אישור עסקת בזק־יס". מילות המפתח כאן הן "ובאותו היום".

מצד שני, אלוביץ' מסרב להיות עד מדינה למרות לחצים שהופעלו עליו, חלקם חורגים מהתחום הלגיטימי כמו חילוטים אגרסיביים ולחצים ברוטליים על בני משפחה. "תנו לי אישור לשקר ואהיה עד מדינה", מודיע אלוביץ' בסרקזם לחוקרים ומסרב בכל תוקף. סוג של אינדיקציה לאמון פנימי עמוק בחפותו, בשכנוע פנימי אמיתי שלא עבר עבירה פלילית. זה מאוד מזכיר את איתי שטרום, שסירב ללחץ דומה להיות עד מדינה נגד נוחי דנקנר וכולם יודעים איך זה נגמר. בנוסף, השכנוע הפנימי העמוק הזה של אלוביץ' בחפותו לא מתיישב עם המהירות שבה ניסה להעלים ראיות כאשר נודע לו על החקירה.