מבחן רכב
סוללה משפחתית: ניסאן ליף מול יונדאי איוניק EV
לראשונה אפשר להתלבט גם בישראל בין שתי חשמליות למשפחה, במחיר כמעט עממי; מה הטווח האמיתי שלהן - ועל מה תצטרכו להתפשר כדי להציל את העולם?
אחרי הקיץ הלוהט אי פעם, ההתחממות הגלובלית כבר כאן. מעבר למכונית חשמלית אמור להיות אחת מהדרכים העיקריות להאט את האסון הסביבתי המתהווה, עם מערכת הנעה יעילה יותר ממנועי בנזין ודיזל, והעברת זיהום האוויר מהאגזוז שבדיוק נוסע בעיר, אל תחנות הכוח שמחוצה לה, ובשאיפה, גם להחליף אותו באנרגיות מתחדשות, כמו פאנלים סולאריים. ואנחנו כבר יודעים ממבחני דרכים קודמים שערכנו למכוניות חשמליות, שעלות הטעינה שלהן עומדת על כרבע מעלות התדלוק של רכב בנזין מקביל.
- אחרי שנים של קיפאון: שוק המכוניות החשמליות מתעורר בישראל
- ניסאן ליף: עממית, חשמלית וראויה
- דילמת הליסינג הגדולה: היברידית או בנזין?
כך שהגענו לנקודה שבה רכישת משפחתית חשמלית יכולה להיות עניין מצפוני וחינוכי, אבל היא גם כדאית מהבחינה הכלכלית? לראשונה נמכרות בישראל שתי משפחתיות חשמליות שעשויות להעניק תשובה חיובית לשתי השאלות. לגרסה החשמלית של יונדאי איוניק שהושקה אצלנו בתחילת השנה, הצטרפה בשבועות האחרונים גם ניסאן ליף החדשה. הראשונה עולה 160 אלף שקל, השנייה נמכרת ב־165 אלף שקל, ולשתיהן נתוני טווח רשמיים סביב 300 ק"מ. האם אפשר להחזיר את הדלקנים? יצאנו לבדוק.
מי צריך גריל?
הליף החדשה היא מכונית קומפקטית גדולה יחסית, ארוכה בשני ס"מ (4.49 מטר) וגבוהה בתשעה ס"מ מהאיוניק (1.54 מטר), אך צרה ממנה בשלושה ס"מ (1.79 מטר). בסיס הגלגלים של השתיים, 2.70 מטר, ארוך יחסית. בעוד שהליף נראית כמכונית קומפקטית לפי הספר, האיוניק שואבת השראה ברורה מטויוטה פריוס, ומספרי האווירודינמיקה. החזית שלה חלקה לגמרי, ללא "גריל", אם כדי לשפר במשהו את זרימת האוויר, ואם כדי לבדל אותה מהגרסאות ההברידיות של הדגם התוצאה: מקדם גרר יעיל יותר של 0.24 לקוריאנית, לעומת 0.28 ליפנית החדשה יותר.
תא הנוסעים בניסאן שמרני ואפילו קודר. חוץ מכפתורי P, R,D ו־N שמחליפים את ידית ההילוכים שאיננה, ומד טווח נסיעה בלוח המחוונים, זו משפחתית שגרתית למדי. בסביבת הנהג יש צג מולטימדיה 8 אינץ' שמתממשק לסמארטפון, והאבזור כולל ריפוד עור לדשבורד ולהגה ומצלמת חניה 360 מעלות. אבזור הבטיחות כולל בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית,
והתרעה על סטייה מנתיב ותנועה חוצה מאחור. המרווח הפנימי טוב, וכך גם מרווח הראש ונפח תא המטען (400 ליטר, ללא גלגל רזרבי).
ניסאן ליף ויונדאי איוניק חשמליות
היונדאי מביאה עימה תא נוסעים שעשרות אלפי נהגים כבר מכירים היטב, אך בהבדלים קלים. גם כאן במקום ידית הילוכים ממוקמים בין המושבים הקדמיים אותם לחצנים כמו בניסאן. על ההגה ממוקמים משוטי פלוס ומינוס, רק שכאן הם אינם משמשים להעלאה או להורדת הילוך ־ כי אין תיבת הילוכים, רק הילוך אחד ־ אלא לשליטה על עוצמת הטעינה החשמלית כשמורידים את הרגל מהגז, או נוסעים בירידה.
האבזור נדיב: מכונית חשמלית נהנית ממיסוי מופחת, מה שגם מוזיל את התוספות שמגיעות עם הרכב מחו"ל, שגם עליהן מוטל מיסוי זהה. כך יש לאיוניק החשמלית מסך מולטימדיה 8 אינץ', עם מערכת Connected Car של כלמוביל עם ניווט waze, רדיו אינטרנטי, משטח טעינה אלחוטי לסלולורי, בקרת אקלים מפוצלת ועוד. מערכות הביטחות כוללות כולל בלימה אוטונומית, בקרת סטייה מנתיב אקטיבית, ובקרת שיוט אדפטיבית.
המרווח מאחור טוב, דומה לזה שבניסאן, אך מרווח הראש נחות משמעותית והישיבה נמוכה יותר. נפח תא המטען קטן יותר, 350 לעומת 400 בניסאן (ו־443 ליטר באיוניק הרגילה), שכן הסוללה גוזלת חלק מהנפח, וגם כאן היא גוזלת את מקומו של הגלגל הרזרבי.
ואיך הן נוסעות?
אחד היתרונות של המכוניות החשמליות היקרות הוא ביצועים מצוינים וטובים משל דגמי בנזין. זו תוצאה של זמינות הכוח העדיפה של מנועים חשמליים והעובדה שהם לא מאבדים זמן בהאצה על העברות הילוכים. הניסאן והיונדאי אינן חריגות בכך אפילו שהמנועים שלהן לא חריגים מבחינת הספק, עם 150 כ"ס בליף ו־120 כ"ס באיוניק. קל לעקוף איתן, ותמיד מפתיעה מחדש התאוצה השקטה, למרות שהשתקת המנוע גורמת לכך שרעשי הרוח והצמיגים הופכים למוחשיים יותר. הניסאן קצת יותר מהירה, אבל האיוניק החשמלית ללא ספק מהירה מהגרסה ההיברידית.
רק שבדיוק כמו במכונית שלכם, גם כאן יש מחיר להאצה: צריכת "דלק" גבוהה יותר, כלומר חשמל במקרה שלנו, מה שמקצר את טווח הנסיעה.
לשתיהן יש סוללות צנועות יחסית בקיבולת שלהן: רק 28 קילוואט שעה ביונדאי, ו־40 קוט"ש בניסאן, שבעולם מוצעת גם בגרסת 62 קוט"ש יקרה יותר. יונדאי מצהירה על 280 ק"מ לפי תקן המדידה האירופי הישן (NEDC), ניסאן על 270 ק"מ לפי התקן החדש והמחמיר (WLTP). במציאות יש לניסאן יתרון, אבל נתוני האמת נמוכים באופן משמעותי: מהיונדאי אפשר לצפות ל־200 עד 220 ק"מ, מהניסאן ל־220־240 ק"מ ריאליים.
נהיגה רגועה, שיוט במהירות החוקית, ושימוש במלוא יכולת הטעינה יביאו אתכם לרף העליון המצוין כאן, כשבניסאן אפשר לנהוג במצב e־פדאל, שבו מפעילה המכונית טעינה מרבית בכל פעם שמרימים את הרגל מהגז, מה שגורם לה להתחיל להאט, וחוסך את רוב השימוש בבלמים. ביונדאי אפשר כאמור להיעזר במשוטים שבצידי ההגה. זה מעל ומעבר לנהיגה היומיומית של רוב הנהגים, אבל זה מחייב תכנון טעינות בדרך במקרה של נסיעות ארוכות. כבר היום פועלות רק כ־10 עמדו טעינה מהירה ברחבי הארץ (עמדות DC), ובתוך שנתיים צפויות לפעול 110 עמדות, שמאפשרות לשתיהן להתמלא בתוך כ־45 דקות, במקום ב־6 עד 8 שעות בטעינה רגילה (AC), בזמן שאתם נטענים בבית הקפה. כך שלא בכל דרך שבה תבחרו תוכלו למצוא עמדה כזו. לניסאן אין קירור לסוללה, כך שבמקרה וכבר טענתם אותה בטעינה מהירה ־ היוצרת חום רב בסוללה ־ מחשב הסוללה לא יאפשר שוב טעינה מהירה באותו יום, גם אם תחברו אותה לעמדת DC, וקצב מילוי הסוללה יהיה קרוב יותר לטעינת AC.
למרות ששתיהן זריזות יחסית, הן לא ספורטיביות. לאיוניק יש מתלה פשוט יותר מאשר לדגם ההיברידי, ושתיהן מכוילות קשה יחסית כדי להתמודד עם המשקל הרב של הסוללה, שמעלה את הניסאן ל־1.6 טון ואת היונדאי ל־1.5 טון. היונדאי פחות נוטה בסיבובים הודות למרכז כובד נמוך יותר, שתיהן בטוחות, אוחזות ולא הכי נוחות.
האם זה גם משתלם?
האיוניק נמכרת כעת בהנחה של 9,000 שקל, בעיקר כי בקרוב יגיע דגם מחודש, עם מתיחת פנים קוסמטית שעברה הגרסה ההיברידית, אבל חשוב יותר, עם סוללת מוגדלת ל־38 קוט"ש, שתגדיל את טווח הנסיעה בכ־30%. כך שהחשמלית יקרה בכ־13 אלף שקל מההיברידית. בניסאן מדובר על תוספת של כ־25־30 אלף שקל לעומת קומפקטיות בנזין או היברידיות אבל עלויות הטעינה נמוכות משמעותית: כאשר קוט"ש לצריכה ביתית עולה 55 אגורות, טעינה מלאה בבית של שתי החשמליות תעלה 16 עד 22 שקל, לעומת 66־80 שקל שיעלה הדלק ברכבי בנזין ודיזל דומים לאותו מרחק. שימוש באחת מרשתות ברחבי הארץ ייקר קצת את עלות הטעינה, אבל עדיין יישאר פער לטובת החשמליות. מי שיצליח לנצל את הטווח על בסיס יומי יחסוך כך מאות רבות של שקלים בחודש, ואף יותר.
בזכות השימוש הנרחב בטעינה בנסיעה, נהגי חשמליות כמעט ולא משתמשים בבלמים, כך שהרפידות מחזיקות זמן רב יותר, תוך חסכון של מאות שקלים בשנה בטיפולים. העלויות השוטפות הנמוכות יקזזו את המחיר הגבוה לאחר שימוש של מספר שנים. לאיוניק יש גם אחריות ארוכה של חמש שנים לרכב, ועד שבע שנים לסוללה. בניסאן מדובר על שלוש ושמונה שנים, בהתאמה. לגבי שמירת הערך, עוד מוקדם להעריך.
השורה התחתונה
האיוניק EV והליף החדשה הן מכוניות מאובזרות ונעימות, אבל כאלה שעדיין לא פותרות לגמרי את סוגיית הטווח. כמכונית שנייה בבית הן פתרון מצוין, כמכונית ראשונה הן דורשות תכנון מדויק של נתיבי הנסיעה הבין עירוניים בהתאם לאפשרויות הטעינה ומקלקלות את הספונטניות, אם כי מעטים המקומות שאליהן בארץ לא יוכלו להגיע כבר עם רשת הטעינה החלקית של היום.
מבין שתיהן היונדאי מעניקה תמורה טובה יותר לכסף, בטח שבמחיר "ניקוי המדפים". אך הניסאן היא המכונית העדיפה והשימושית יותר ולכן היא המנצחת במבחן.
