הרצון להחליף את נתניהו גובר על הנאמנות המפלגתית
החילונים נטשו בעשורים האחרונים את מפלגת העבודה ועברו למפלגות מרכז. תחושת האכזבה מהחבירה של העבודה לחרדים בממשלות עבר, לצד נטישה מסויימת של חזון הסדר השלום בקרב הבוחרים, שיחקו לטובת מפלגות שברחו מזיהוי עם השמאל הישן
באיזה אזור חילוני שלא תבדקו - החילונים נטשו בעשורים האחרונים את מפלגת העבודה לטובת מפלגות המרכז. זה קרה במקומות שנחשבים אמידים במיוחד כמו סביון, כפר שמריהו וצפון תל אביב. אבל מתברר שזה נכון גם לגבי שני סמלים של העבודה, הקיבוצים וחיפה. העיר שהיתה פעם אדומה - בבחירות האחרונות העבודה קיבלה בה 6% משפילים. הנהנות העיקריות הן מפלגות המרכז — בעשור הקודם שינוי וקדימה ובשנים האחרונות יש עתיד ואחריה כחול לבן.
בבחירות השנה נרשם רגע כואב במיוחד עבור העבודה כאשר כחול לבן קיבלה 51% מהקולות בקיבוצים והעבודה רק 21%. הרצון להחליף את נתניהו היה כנראה חזק מהנאמנות להעבודה. המועמדות של אבי גבאי הכושל בוודאי לא עזרה. את הנתונים העביר ל"כלכליסט" ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. ב־1992, בחירות הניצחון של יצחק רבין, עוד קיבלה מפלגת העבודה 45% מהקולות בחיפה. באפריל השנה רק 6%. מפלגות המרכז שכלל לא היו מיוצגות ב־1992 קיבלו 33% השנה.
- מוזיקה של בחירות: על קולם של ראשי המפלגות
- לאן הולכים הקולות בדרך לקלפיות
- 12 יום לבחירות: הרוסים לא בכיס של אף אחד, גם לא של ליברמן
הכוכב החדש שותה קולות
באזורים עשירים במיוחד, שבעבר גם הם הצביעו לעבודה כמפלגת החילוניות, המעבר למפלגת מרכז קפיטליסטית טבעי יותר. היישובים סביון וכפר שמריהו מהווים ביחד כמעט את כל העשירון העליון של הישובים בישראל. העבודה ירדה שם מכמעט חצי מהבוחרים ב־1996 ל־7% באפריל האחרון. המרכז זינק מ־5% ל־60%.
מטה מפלגת העבודה בליל הבחירות האחרונות צילום: שאול גולן
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר, היה בעשור הקודם מנכ"ל מפלגת המרכז הגדולה הראשונה - קדימה, וח"כ מטעמה. פלסנר מסביר את מעבר הבוחרים בעיקר בהיבט המדיני ובמסקנות שכרבע מהישראלים הסיקו מתהליך אוסלו ומהאינתיפאדה השנייה. "מצביעי מרכז מקבלים את תפישת השמאל לגבי הצורך להביא מסיבות דמוגרפיות לחלוקת הארץ אבל מאמצים את הסקפטיות של הימין לגבי ההיתכנות להגיע להסדר". לדבריו, אחד ההבדלים בין מצביעי מרכז לימין הוא שהמרכז לא חושב שהזמן משחק לטובתנו ולא תומך בסטטוס קוו.
יש לקריסת העבודה עוד סיבות רבות, ביניהן התפרקות חברת העובדים והחלשות ההסתדרות, וגם שינוי ערכי של מעבר מסוציאליזם לאמונה בשוק חופשי. תוספת 1.2 מיליון עולים רוסים שרובם רואים בסוציאליזם מילת גנאי בוודאי לא עזרה.
אבל בסופו של דבר שם המשחק הוא כנראה מי האלטרנטיבה לשלטון. למפלגות המרכז יש יתרון אחד עצום — הן מפלגות של כוכבים. כמעט בכל מערכת בחירות הכוכב החדש מסתמן כזה שהוא הקרוב ביותר להחליף את השלטון ולכן הוא שותה את קולות העבודה. בבחירות 2015 שבהן המחנה הציוני בראשות בוז'י הרצוג וציפי לבני היה האלטרנטיבה הבולטת לנתניהו, התרחש רגע של חסד כשהמחנה הציוני שכלל את העבודה קיבל 24 מנדטים.
למה שהחילונים לא יברחו?
שר הפנים לשעבר אופיר פינס מהעבודה רואה סיבה נוספת — הכניעה המתמדת לדתיים ולחרדים. הוא מספר שבעשור הקודם הגיש הצעת חוק לנישואין אזרחיים ומי שטרפד אותה היו עמיתיו למפלגה שהצביעו נגד. "הציבור החילוני נטש את העבודה, כי היא מעולם לא ייצגה אותו", הוא אומר. "היא תמיד מכרה אותו אז היא משלמת את המחיר. פרס, רבין, ברק, בוז'י, כולם נפלו בזה ומעולם גם לא קיבלנו את הסחורה מהצד השני. אז למה שהחילונים לא יברחו"?
