המנוולים שינו את הכללים

על רקע משבר היחלשות הדולר למול השקל, חלק מהכלכלנים טוענים כי אין להתערב בשער החליפין בשל הקשר ההדוק בין היקפי היצוא והיבוא, אשר מייצר שיווי משקל טבעי. נדמה כי טענות אלה נלקחו מהמבוא לספר העוסק במקרו כלכלה, תוך התעלמות לא מובנת מהכלכלה העולמית - ובעיקר מכך שחוקי הכלכלה הגלובלית ב-2019 השתנו.

צילום: בלומברג

הטענה המרכזית של אותם כלכלנים, כי שער החליפין נקבע כתוצאה מזרמי הסחר בין העולם וישראל, מתעלמת לחלוטין מתנועות מט"ח שאינן נובעות מסחר חוץ קלאסי, כמו העברות חד צדדיות ואקזיטים. בישראל, לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2018 מכירות חברות ההזנק לבדן הסתכמו ב-2.4 מיליארד דולר. ההעברות החד צדדיות עמדו בשנה זו על כ-8 מיליארד דולר נטו. תנועות מט"ח משמעותיות אלו מחזקות את השקל ופוגעות בכושר התחרות של היצוא הישראלי.

טענה נוספת הנה כי ההתערבות בשער החליפין תהיה עיוות נוסף להקצאת המקורות החופשית, בשל העובדה שהמשק הישראלי מוגן במכסים, מכסות, תקנים וכדומה. גם טענה זו שגוי,ה שכן המשק הישראלי הוא מהפתוחים בעולם ליבוא. כך, על פי דו"ח ה-Economic Freedom לשנת 2019 עולה כי ישראל מוגדרת כ-mostly free – כלומר מדינה בה חופש הסחר הבינלאומי גבוה. יתר על כן, על פי הבנק העולמי וה-WTO עולה כי שיעור המכס מסך היבוא בישראל הינו מהנמוכים בעולם ועומד על כ-1.2% בלבד, לעומת 1.7% בארה"ב ו-2.5% בסין.

עם זאת, הטעות הבסיסית ביותר של מתנגדי ההתערבות בשערי המטבע הנה כי הסחר הגלובלי בשנת 2019 מתנהל על פי חוקי הכלכלה החופשית. טענה שמתעלמת מכך שכיום שוררות מלחמות סחר ומטבע, מהעזות שידע העידן המודרני. במלחמות אלו סין, ארה"ב, בריטניה, יפן, שוויץ, בריטניה ועוד לוחמות כדי לחזק את כושר התחרות של היצוא המקומי במטרה לייצר צמיחה ותעסוקה. בתנאים כאלו, הפקרת היצוא הישראלי לחוקי הכלכלה התיאורטיים והתעלמות מהסיכונים שבפגיעה משמעותית וארוכת טווח ביכולת הצמיחה והתעסוקה של המשק הישראלי, הנם חסרי אחריות.