"חצי מהנכים שלא מטיילים היו עושים את זה, אם היה להם איך"

מה החוויה הכי משוגעת שעשית למרות הנכות?

“צנחתי בקווינסטאון בניו זילנד, כשהייתי שם עם אשתי בירח הדבש ב־2014. צניחת טנדם פסיכית מהר בגובה של כ־3,000 מטר. טייס הנחית אותנו על ההר, קשרו אותי לרתמה, הרגליים צמודות לחזה, הייתי מחובר למדריך. הבעיה היא איך אתה קופץ? החזיקו אותי שני ניו־זילנדים, כל אחד מהם תפס אותי מצד אחר, הם רצו אתי לקצה ההר ופשוט זרקו אותי למטה. אשתי אמרה לי 'חשבתי שהתחתנתי עם נכה, אתה פסיכי לגמרי'".

מה יותר קשה, להפוך לנכה או להיוולד עם נכות?

"שניהם קשים. וזה תלוי אופי. יש דברים שחווית בחיים ואתה אומר 'לפחות חוויתי אותם', מצד שני אתה גם יכול להגיד 'חבל שחוויתי אותם, כי עכשיו אני יודע מה אני מפסיד'. בשנה וחצי הראשונות אחרי הפציעה שלי הייתי באבל אמיתי. זו התאבלות על הגוף, אתה חושב שהחיים שלך נגמרו. אתה שואל את עצמך: מי תצא אתי? מי צריכה חצי בן אדם? אני מאמין שאם הייתי נולד עם הנכות אז לא היתה לי ההתאבלות הזאת על הגוף, אלא זה היה חלק טבעי ממי שאני. מצד שני, אולי היו לי יותר חסמים חברתיים, שאני רואה לפעמים אצל אנשים שנולדו עם הנכות".

איך יצאת מהמצב שהיית בו?

"כחלק מהשיקום עשיתי הידרותרפיה, והיה בבריכה חבל שהייתי תופס וכך עובר מצד לצד. יום אחד החלקתי ממנו ונפלתי למים כמו פיון, שקעתי, בלעתי מים, והמטפלת שלי משכה אותי ואמרה לי 'עכשיו אתה לומד לשחות'. ואכן למדתי, ושחיתי, וייצגתי את ישראל במשחקים הפאראולימפיים בבייג'ין, שם הגעתי למקום השביעי בגמר ה־100 מטר חזה. לאחר מכן עשיתי קורס מאמנים לבעלי מעמד מיוחד ואימנתי שחייה בבית הלוחם בחיפה. אורח החיים כספורטאי כלל לא מעט נסיעות מסביב לעולם. איבדתי המון בפציעה והטיולים בעולם החזירו את השליטה לידי. זה מה שעזר לי יותר מכל ושינה את חיי.

“ופתאום כשהתחלתי לטייל - עם משפחה, חברים או לבד עם מלווה - זה היה השיקום האמיתי. השקעתי בטיולים מאות־אלפי שקלים, טסתי לסין, ניו זילנד, ארה"ב ואירופה. עד היום הדרכון תמיד נמצא עלי, לכל מצב".

מה גילית בתור תייר ומטייל עם מוגבלות פיזית שמתנייד על כיסא גלגלים?

"נפגשתי עם המון מכשולים וקשיים שגבו מחיר כלכלי, בריאותי ונפשי עצום. נחשפתי לקושי של נכה לטייל ובעיקר לכך שבענף התיירות פשוט לא סופרים אותי. זה מתחיל בשירותים במטוס, שלא תמיד יש לנכים גישה אליהם. טסתי לא מזמן מניו יורק, הייתי 12 וחצי שעות על הכיסא במטוס בלי לזוז. כשאני צריך פיפי, אני נאלץ לשים על עצמי שמיכה ולצנתר את עצמי עם שקית במושב. שלא לדבר על מה קורה כשלנכה יש צרכים שמחייבים לשבת על האסלהאז לוקחים אותך לכיסא מעבר שנמצא במטוס ומשארים את הדלת פתוחה ושמים פרגוד. מה, אנחנו חיות? זה פסיכי!".

ליעוז עמר מייסד ומנכ"ל Travaxy צילום: עמית שעל

ואחרי טיסה כזו, אתה מגיע למלון, שם לפחות אתה יכול לקבל חדר מותאם לנכים?

"אז רק מתחיל הסיפור. המלה נגישות בתיירות היא מאוד נזילה. כל מלון והסטנדרט שלו. הרי יש גם הבדל בין נכה אחד לאחר. מסדרון שכיסא גלגלים ידני יכול לעבור בו לא בהכרח מספיק למעבר של כיסא גלגלים חשמלי".

12 שעות בלי לזוז

נכים הם כוח אמיתי בשוק התיירות?

"הסטטיסטיקה אומרת ש־70% מהנכים מטיילים, הם מטיילים בין פעמיים לארבע פעמים יותר מאשר שאר האוכלוסייה. הנכים גם משלמים גם פי 2 עד 4 יותר לכל נסיעה, וב־80% מהמקרים הם מטיילים עם שניים־שלושה אנשים נוספים שאינם נכים. בנתב"ג לבד עוברים כל שנה כ־200 אלף איש שזקוקים לעזרה כלשהי, וזו רק ישראל הקטנה, בנמל התעופה קנדי בניו יורק מדובר ביותר ממיליון איש בשנה".

איפה ענף התיירות מפסיד אתכם?

"לפי הסטטיסטיקה, לפחות 15% מהנכים, שהיום לא מטיילים, היו עושים את זה אם הם היו יודעים שהם יכולים להתגבר על המכשולים הקיימים”.

אז אתם מכוונים ל־15% האלו?

"כן. הכנתי מצגת עם המידע הזה והתחלתי לעניין כל מיני גופים. מי שהצטרפה אלי כשותפה היא מיכל בן אסייג (אשתו של יהודה בן אסייג מנכ"ל מנורה מבטחים - ע"ק), שהיתה מנהלת בכירה בחברת אמדאוס, חברת ה־B2Bהגדולה בעולם בתחום התיירות. דיברנו עם כל החברות הישראליות הרלוונטיות, הן אהבו את הפיץ' אבל היו סקפטיות. ואז ב'דקה ה־90' החליטו להרים את הכפפה ורתמנו אותם כשותפים. צביקה מושקוביץ, מבעלי החברה הודה שהם לא באמת יודעים לטפל בנכים, ופתח לנו הרבה דלתות. הוא הרים טלפון לדוד פתאל וביקש ממנו לפגוש אותנו, כך נוצר שיתוף הפעולה שלנו עם רשת פתאל ולאונרדו, שכל המלונות שלהם בארץ ובעולם מילאו שאלון נגישות לגבי החדרים והצטרפו. אחרי כך באו גם רשת ישרוטל, מלונות דן ואחרים".

איך זה עובד?

“נכים שמשתמשים במנוע החיפוש שלנו ממלאים את הפרטים בנוגע למגבלה שלהם והדרישות הספציפיות שלהם - וכך, על סמך מידע שנאסף ממלונות, המערכת עושה סינון על פי התאמה ספציפית. אנו גם בודקים ישירות מול הספקים שהם יכולים לעמוד בדרישות".

ואתם גוזרים קופון על ההפניה, כמובן.

"הרווח שלנו הוא מהעמלה שאנו גובים, כמו כל מנוע חיפוש או סוכנות נסיעות בתחום. אנחנו סטארט־אפ שמחפש להרוויח אבל בטח לא לנקנק את החברים שלי הנכים. אבל אנחנו לא רק מתווכים. אחד השירותים שאנו מספקים הוא השכרת ציוד רפואי ביעד הנסיעה ואספקת ציוד חלופי במקרי תקלה. אם כיסא גלגלים אבד בדרך או נשבר בתא המטען או הג'וייסטיק של הכיסא החשמלי ניזוק, ואז הנכה מגיע ליעד והוא מנוטרל. פעם התקלקל לי הכיסא בגרמניה, ניסו לסדר לי את זה עם בורג ומברגה. חיפשתי חנות שתשכיר לי כיסא חלופי, וזה חתיכת סיפור. אז יש לנו ציוד רפואי או כיסאות ביעדים השונים שאנו יכולים לשלוח למלון, כך שאדם יוכל להמשיך בטיול כשקורית תקלה כזו".

לגעת באדם הספציפי

איך גייסתם כסף בתחילת הדרך?

“התחלנו בקמפיין גיוס המונים באתר אקזיטוואלי, פלטפורמה למשקיעים בסכומים גדולים יותר, שקיבלו אחוזים מהחברה. כך גייסנו 483 אלף דולר מ־17 משקיעים שונים בתוך חודשיים וקצת. המשקיעה הכי גדולה היתה קרן השקעות של מגדלי הים התיכון, שעוסקת בתחום הגיל השלישי, אז הם מבינים את החשיבות והפוטנציאל (הקרן השקיעה 250 אלף דולר תמורת 10% מהמיזם - ע”ק). יש גם אנשי עסקים ועורכי דין מובילים, שהם בעצמם נכים, והשקיעו אצלנו, למשל מנכ”ל הפועלים היוצא אריק פינטו.

צילום: עמית שעל

"באמצעות כספי הגיוס בנינו מערכת אוטומטית ששולחת את כל הבקשות שממלאים המשתמשים למלונות ולספקים. בנוסף אנחנו גם מוודאים בעצמנו מול הספקים שהבקשות התקבלו, ואם יש ציוד מיוחד שהמזמין צריך, למשל כיסא גלגלים למקלחת, אנו מוודאים שהוא הגיע יום קודם לבית המלון. ביולי עלינו לאוויר, ובתחילת הדרך אנו מאפשרים להזמין מלונות נגישים בערים תל אביב, ניו יורק, לונדון, אמסטרדם, ברלין וברצלונה”.

לכן אתם כרגע לקראת גיוס נוסף?

“אנו מתכננים לגייס כעת 2 מיליון דולר נוספים לצורך הגדלת הצוות ויעדי הנסיעה ומרקטינג מאסיבי. כרגע אנו בתקופת הוכחת יכולת בארץ אבל בקרוב נצא גם לחו”ל ונזדקק לתקציבי פרסום ושיווק. התחלנו בימים אלה בפניות למשקיעים. בעתיד הכוונה היא לבנות חבילות נופש ייחודיות לפי דרישות נגישות, והמטרה היא שבסופו של דבר הכל יהיה אוטומטי לגמרי בלי צורך בפניות טלפוניות שלנו לספקים. ליצור פילטר מאוד מעמיק - פרסונליזציה באמצעות הדיגיטציה - מערכת שתראה את השונות בין הצרכים השונים של נכים, ממש תיגע באדם הספציפי. אנו גם בונים ממשק ייחודי לנו, שמבוסס על ביג דאטה מהמשתמשים שלנו. זה יאפשר לחברות להתממשק אלינו ולקבל את המידע שלנו לפי נכויות, זה רלוונטי לחברות כמו גוגל ואחרות. האמת היא שגוגל התחילו להתעניין בנו עוד לפני שעלינו

לאוויר. הם פגשו אותנו וביקשו להישאר בקשר”.

איך הנגישות בישראל?

"בארץ הנגישות חלקית. לא הכל נגיש. המזל שלי שאני לימדתי את עצמי עם הכיסא גלגלים הספורטיבי להרים את הגלגל וכך אני יכול לעלות ולרדת משיפוע של מדרכה, אבל בשביל זה הייתי צריך לתת לעצמי ליפול הרבה מאוד פעמים ברחוב. יש לי חברה עם אותה נכות כמו שלי, שלא יודעת לעשות את זה, והיא לא יוצאת מהבית בלי בעלה".

מה דעתך על מצב הנכים בישראל והמאבק על הגדלת הקצבאות מול הממשלה?

"אני חושב שזה ביזיון מה שקורה לנכים בישראל, במיוחד לאלה המוגדרים נכי ביטוח לאומי. לא שהחיים שלנו קלים, אבל אני מסתכל עליהם ועל הקצבה הזעומה שהם מקבלים, ועם זה הם צריכים לקנות תרופות, ולשלם מגורים, דלק, חשמל ומים? ואיפה איכות החיים הבסיסית של לצאת מהבית? מאוד חורה לי, שנכה ביטוח לאומי מקבל 3,200 שקל כדי לקנות כיסא חדש, וכיסא יכול לעלות גם 30 אלף שקל. המדינה צריכה לתת לאנשים לחיות בכבוד".