מרכז אדוה: כך השקיעה הממשלה בהתנחלויות על חשבון עיירות הפיתוח

העלייה בהשתתפות הממשלתית המיועדת לנפש בהתנחלויות החרדיות היתה גבוהה ביותר מפי 4 מזו בעיירות הפיתוח, וביותר מפי 2 בהתנחלויות הלא חרדיות.

כלומר, ב-20 השנים האחרונות, ברובן היה הימין בשלטון, נרשמה נטישה תקציבית ברורה של עיירות הפיתוח לטובת ההתנחלויות. כך עולה מדו"ח מרכז אדוה בנושא המימון הממשלתי להתנחלויות. הדו"ח גם חושף פערי תקציב דרמטיים בין המתנחלים; כך, התקציב הממשלתי המיועד לנפש לו זוכה מתנחל לא חרדי מהמדינה הוא יותר מכפול מהתקציב לנפש לו זוכה מתנחל חרדי.

היישוב קרני שומרון צילום: יריב כץ

מהדו"ח עולה כי המגזר בו ההוצאה העירונית לנפש היא הגבוהה ביותר בתקציב הרגיל, הוא ההתנחלויות הלא חרדיות – 8,548 שקל; במרחק לא גדול אחריהן הערים העשירות ביותר (פורום ה-15) – עם 8,291 שקל. ההוצאה העירונית לנפש היא ההוצאה של הרשות המקומית חלקי מספר התושבים. הוצאה גבוהה מתאפשרת מהכנסות עצמיות גדולות (למשל ארנונה), שמאפיינת את ערי פורום ה-15, או מהשתתפות ממשלתית גבוהה בתקציב, שמאפיינת את ההתנחלויות.

אחרי הערים העשירות באות עיירות הפיתוח, עם הוצאה של 7,496 שקל לנפש. במרחק רב אחריהן מצויים היישובים הערביים עם הוצאה של 5,888 שקל. בהתנחלויות החרדיות ההוצאה התקציבית הנמוכה ביותר לנפש עומדת על 4,037 שקל, כלומר ההוצאה למתנחל בישוב לא חרדי היא יותר מכפולה מהתקציב שמקבל מתנחל חרדי.

בין השנים 1997–2017, ההוצאה העירונית, בחישוב לנפש, עלתה בכל קבוצות היישובים, למעט אלו של ההתנחלויות החרדיות, בהם היא ירדה ב-4% לערך. סיבה אפשרית לכך היא הגידול המשמעותי באוכלוסיית ההתנחלויות החרדיות: ב-500%, מ-21 אלף תושבים ב-1997 ל-128 אלף תושבים ב-2017. הגידול הגבוה ביותר בהוצאה העירונית לנפש בעשרים השני הללו - 45% - נרשם ביישובים הערביים.

המרכיב החשוב ביותר בתמיכת המדינה בישוב הוא ההשתתפות הממשלתית המיועדת, כלומר תקציבים רגילים לתחומים כמו חינוך ורווחה. ההשתתפות הממשלתית המיועדת בהתנחלויות הלא חרדיות עמדה ב-2017 על 3,623 שקל לנפש, לעומת 2,326 שקל בלבד בעיירות הפיתוח (פער של 56%). ההתנחלויות החרדיות מקבלות רק 1,723 שקל לנפש, כלומר פחות מחצי מההתנחלויות הלא חרדיות. לפי מרכז אדוה, שתי סיבות אפשריות לפערי התקציב הן הוצאות הביטחון הגבוהות של התנחלויות אידיאולוגיות שאינן חרדיות בלב אזורים ערביים, והעובדה שחלק גדול מהחינוך החרדי אינו ממלכתי ולכן זוכה לתקציבים נמוכים יותר.

מהדו"ח עולים נתונים קשים לגבי ההזנחה המתגברת של עיירות הפיתוח: כך, בין השנים 1997 ל-2017 גדלה ההשתתפות הממשלתית המיועדת לנפש בהתנחלויות הלא חרדיות ב-71%, בהתנחלויות החרדיות ב-121%, בישובים ערביים ב-131% - ובעיירות הפיתוח ב-31% בלבד. כלומר, העלייה בתקציב המיועד לנפש להתנחלויות הלא חרדיות, היתה יותר מכפולה מזו שנרשמה בעיירות הפיתוח, והעלייה בתקציב להתנחלויות החרדיות היתה גבוהה יותר פי 4.

בנוסף להקצבות המיועדות מקבלים רוב הישובים בישראל מענקים מהממשלה, שמטרתם לסייע להם לאזן את תקציבם. מענק האיזון לנפש בהתנחלויות הלא חרדיות עמד ב-2017 על 1071 שקל, לעומת 756 שקלים בהתנחלויות הלא חרדיות ו-715 שקלים בעיירות הפיתוח. הנתון הזה בעייתי במיוחד אם מביאים בחשבון שמענקי האיזון מיועדים לסייע לישובים שהאוכלוסייה המתגוררת בהם חלשה כלכלית, נתון שמתאר במיוחד את עיירות הפיתוח והתנחלויות החרדיות.