חקר ביצועים: השבוע של אלשטיין, ארדואן ובית שמש

כחלון: אדמה חרוכה

מי שאשם באנדרלמוסיה שבמשרד האוצר, זו של השבוע וזו של בכלל, אינו שי באב"ד, גם לא שאול מרידור. זה רק משה כחלון, השר המתאדה, שאינו מכריע במחלוקות ושמאפשר לחבורת הפקידים מתחתיו להתגושש, גם כשזה פוגע במשרד, ובמשק. חוסר העניין של כחלון באוצר רק מחמיר, בין בחירות לבחירות; אפילו הרגעים שבהם הוא מנסה לחלץ ממנו הון פוליטי הולכים ומתמעטים. מה שאנחנו רואים כעת — הזינוק בגירעון, קיצוץ רוחבי לא חכם ולא אפקטיבי, עימות מתוקשר בין המנכ"ל לאגף התקציבים — הוא תוצאה ישירה של חוסר העניין הזה. לכן הרענון הנדרש כדי להציל את המשרד חייב לכלול גם את השר.

עמרי מילמן

משה כחלון צילום: רויטרס

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

בר: ברוכה הבאה למציאות

המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר סיפרה השבוע על בתה שטיילה בדרום אמריקה והתלוננה על העמלות שנגבות ממי שמושך כסף בחו"ל. רק כך, פתאום, בר גילתה את העמלות השערורייתיות האלה, החלה בבירור "בשביל אזרחי ישראל" מול חברת האשראי, שאלה את הגורם האחראי "זה נראה לך הגיוני?", וקבעה ש"יש יותר מדי גורמים שחותכים עמלות בדרך וזה לא מודל סביר בעיניי". עכשיו היא פועלת לשנות את המצב. אפשר לקוות שאחרי שהבת של בר תחזור מהטיול היא תיכנס מדי פעם לחשבון הבנק שלה ותגלה כמה עמלות מופרכות אנחנו משלמים, או תחפש כספומט שלא גובה 6 שקלים עמלה, או תנסה לסייע לקשיש להגיע לסניף שנסגר. אולי אז הרגולטורית האחראית תגלה עוד כמה מודלים לא סבירים שצריך לטפל בהם.

איתי שמושקוביץ

חדוה בר צילום: רונן פדידה

שדה דב: הפתרון נמצא בים

המאבק על סגירת שדה התעופה שדה דב שובר שיאי אבסורד בכל יום, עם החלטות סותרות וחוסר יכולת לקבוע מדיניות עקבית. אבל הפתרון הכי ראוי אינו נמצא בתל אביב, בגוש דן או בכלל ביבשה, אלא בים. ישראל כץ כבר דן בזה, עיריית תל אביב אפילו החלה לקדם את זה, ורק צריך לאשר את זה - בניית אי מלאכותי עבור שדה התעופה (ועבור תחנת הכוח רדינג). העתקת השדה לים תשחרר לתושבי תל אביב שטח יקר ותשאיר את שדה התעופה העירוני רלבנטי כמו זה הנוכחי. זה גם פתרון שייקח רק ארבע שנים להרים, פסיק קטן ביחס לנצח שבו דנים בסגירת שדה דב. הבעיה היא שככל שפתרון תשתיתי הוא הגיוני יותר, כך גדל הסיכוי שייפסל בידי כל הבוחשים בדבר.

ליאור גוטמן

שדה דב צילום: עמית שעל

אלשטיין: הגיע הזמן לשחרר

אדוארדו אלשטיין צריך לשחרר. בעלי אי.די.בי, שהשכיב כאן סכום אדיר של 2.3 מיליארד שקל ללא כל היגיון כלכלי, וניסה להחזיר חלק ממנו באמצעות שלל עסקאות בעלי עניין והליכה על הקצה מול הרגולציה, צריך להבין שהוא נכשל. מחזיקי איגרות החוב צריכים להפנים שתהיה כאן תספורת אבל לפחות המבנה הפירמידאלי המעוות בקבוצת אי.די.בי והחוליים שהוא מייצר יגיעו לקיצם. סלקום, שופרסל, כלל ביטוח ונכסים ובניין כבר מבינות שהן לא מפיקות שום תועלת מהשייכות לקבוצה, והן צריכות להימכר או לעבור לידי מחזיקי החוב ולהיהפך לחברות ללא גרעין שליטה. כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ על הכפתור ולדלג מעל הליך משפטי ממושך ומתיש שבסופו כולם יֵצאו עם נזקים גדולים יותר משנכנסו אליו.

גולן פרידנפלד

אדוארדו אלשטיין צילום: עמית שעל

בית שמש: מדרון חלקלק

תוכנית מחיר למשתכן יצרה לראשת עיריית בית שמש עליזה בלוך כאב ראש רציני - בשכונה המיועדת לציבור החרדי זוכים חילונים, ולהפך. אז היא החליטה, בסיוע משרד השיכון, לקדם פתרון של חילופי אוכלוסייה בין השכונות. זה אמנם פתרון יצירתי, אך עלול ליצור תקדים בעייתי. מחר עלול ראש עירייה אחר להפריד יהודים מערבים, אשכנזים ממזרחים ואוהדי הפועל ממכבי. במקום להתעסק במיון אנשים, בלוך צריכה לקדם קביעה מראש של סדרי חיים ברורים לכל אחת מהשכונות, ואם צריך אף לדאוג לאכיפתם בכוח — בשכונה החילונית, למשל, הכבישים יהיו פתוחים לתנועה בשבת וחג, מוסדות החינוך יהיו משותפים לבנים ובנות וכן הלאה. חרדים שזה יתאים להם, מוזמנים לשכונה, והיתר ימיינו את עצמם לשכונות אחרות.

נמרוד בוסו

עליזה בלוך צילום: מארק ניימן

ארדואן: מכה בבית, נקמה בחוץ

תבוסת מפלגתו של נשיא טורקיה ארדואן השבוע בבחירות החוזרות לראשות עיריית איסטנבול כואבת לו במיוחד ומעוררת שאלות לגבי עתידו הפוליטי. הרוב המכריע ב"מדינת איסטנבול" הצביע למועמד האופוזיציה במחאה על החשדות בדבר שחיתות ענפה של אנשי ארדואן בעירייה וניסיונו הכוחני לכפות את ניצחון מפלגתו. מתברר שבאיסטנבול שחיתות ורודנות הן סיבות מספיק טובות למהפך. אבל עוד מוקדם להספיד את "הסולטן", ובתקופה הקרובה הוא צפוי בעיקר לעשות שרירים בזירה הבינלאומית כדי לחזק את מעמדו בבית: מרכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית גם במחיר סנקציות אמריקאיות ועד איומים על שדות הגז בים התיכון, כדי לנקום בקפריסין שחתמה על הסכמי גז עם ישראל ומצרים. וכך מי שלא רצה את ארדואן באיסטנבול יקבל אותו במתווה הגז.

דורון פסקין

רג'פ טאיפ ארדואן צילום: איי אף פי

סלאק: שיבוש בוול סטריט

הימים הראשונים שאחרי ההנפקה אפשרו לסלאק לחגוג הצלחה גדולה: שווי השוק של חברת התוכנה הארגונית התגלה כגבוה פי שלושה מההערכות המוקדמות, והגיע לכ־20 מיליארד דולר. אבל מבחינת השוק, אין כאן ניצחון גדול. כי סלאק לא באמת הונפקה, אלא יצאה לרישום למסחר, כלומר לא הנפיקה מניות חדשות, רק אפשרה לבעלי מניות קיימים למכור אותן בבורסה. בדיוק כפי שספוטיפיי עשתה אשתקד. הבורסות לא אוהבות רישום למסחר, כי הוא חותך להן חלק ניכר מהרווחים. אם סלאק וספוטיפיי מסמנות את תחילתה של מגמה, לבורסות יש סיבה לחשוש: יכול להיות שאת חיבתם הגדולה לשיבוש, אנשי עמק הסיליקון הולכים לכוון לוול סטריט.

הגר רבט

וול סטריט צילום: בלומברג

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

מחאה בפראג: שוב נאבקים על דמוקרטיה

250 אלף צ'כים הפגינו השבוע בדרישה שראש הממשלה אנדרי באביש יתפטר, לנוכח המלצת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. באביש פעל לכאורה בניגוד עניינים כשניתב סובסידיות של האיחוד האירופי לחברה בבעלותו, והאיחוד ידרוש בקרוב את הכסף בחזרה — 17.5 מיליון יורו, לא פחות. אבל כל זה רק הרקע; מה שהוציא את ההמונים לרחובות היה שרת המשפטים החדשה מריה בנשובה, מקורבת של באביש, מינוי שנתפס ככזה שנועד לסכל את העמדתו של ראש הממשלה לדין. לפני 30 שנה לחץ ציבורי דומה נפל על אוזניים קשובות, כשהממשלה ראתה מסביב את תחילת הסוף של הקומוניזם, התפטרה והובילה לדמוקרטיה. הפעם, כשכל מה שבאביש רואה מסביב זה כרסום הדמוקרטיה בעוד ועוד מדינות, ספק אם מאות האלפים בפארק בפראג יחוללו שינוי.

רן אברמסון

ראש ממשלת צ'כיה אנדריי באביש צילום: EPA