חקר ביצועים: השבוע של אינטל, סמוטריץ' ולשכת עורכי הדין

שטיין: הגיע לו הליך אחר

כשרונן שטיין פרש לפני כשבועיים מהמירוץ למנכ"לות בנק הפועלים הוא נימק זאת ב"סיבות אישיות". השבוע חשף "כלכליסט" שבנק ישראל הבהיר להפועלים שלא יאשר את מינויו על רקע ליקויים שנמצאו בחלוקת האשראי ללקוחות הבנק - תחום שהיה באחריותו. בנק ישראל פועל לרוב לא באופן פומבי, כדי שהפיקוח יהיה אפקטיבי אבל עם שיתוף פעולה של המפוקחים. ירתיע אבל לא ישתק. ועדיין, ההתנהלות במקרה של שטיין משונה, בלשון המעטה. אם ההתנגדות למינויו הובילה לעזיבתו את הבנק, המינימום המתבקש היה להסביר לשטיין מה הנימוקים, ואז לתת לו אפשרות להגיב לטענות נגדו. השלב הבא היה צריך להיות חשיפת דו"ח הליקויים לציבור. הרי המטרה של כל המהלך היא שמירה על כספי הלקוחות. אם הם נשארים בלי המידע, לא תהיה להם אפשרות לקבל החלטות מושכלות בעצמם.

רחלי בינדמן

רונן שטיין צילום: סיון פרג'

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

שר תחבורה חדש

סמוטריץ': כהנא צחק

סמוטריץ' תקוע בפקק, אם מותר להשתמש בדימוי מהתחום המיניסטריאלי שאליו שוגר. נתניהו אמר פעם שהוא לא רואה פקקים אלא מחלפים, ועכשיו הוא רואה תחליפים. לסמוטריץ'. לא משרד המשפטים או משרד אחר שמשפיע על ההתנחלויות, אלא משרד כפוי טובה במיוחד שמזמן תאונות – אמיתיות ומיניסטריאליות כמו עבודות בשבת, בלגנים ברכבות ובנמלים ועוד. סמוטריץ' כהרגלו עטה את המסכה הממלכתית השקולה שלו, שמחליפה את זו של נער הגבעות מייסד מדינת ההלכה, והודיע שיירתם לאתגר באופן הכי ענייני. אפשר להאמין לו, אפשר לגחך על התחנה שבה הוא חונה, אבל אי אפשר להתעלם מהפוזיציה הכי רמה שכהניסט הגיע אליה אי פעם במדינת ישראל.

משה גורלי

בצלאל סמוטריץ' צילום: עומר מסינגר

שדה התעופה באילת: טיסה בכיוון השגוי

לקראת סגירתו של שדה דב, הופכים הצעדים ששוקלת הממשלה לצמצום הפגיעה בתושבי אילת למוזרים יותר ויותר. השבוע עלתה ההצעה להכשיר מחדש את שדה התעופה הישן באילת, שנסגר בפברואר. גם אם תהיה בכך הקלה לתושבי אילת, ההשלכות הנוספות יהיו קשות: מהפיכת השדה החדש בתמנע לפיל לבן ועד פגיעה ביכולתה של אילת להתפתח, כששדה תעופה ממשיך לפעול במרכזה. במקום להחיות שדה שטוב שנסגר, על המדינה להפנות את משאביה לכיוון אחר ומתבקש: חיבור מסילתי ראוי בין שדה התעופה רמון לאילת. כך תתקצר חצי שעת הנסיעה בפקקים וברמזורים מהשדה לעיר ל־10 דקות בקרונית, ויימנעו הנזקים לכלכלת העיר.

נמרוד בוסו

שדה התעופה באילת צילום: יאיר שגיא

לשכת עורכי הדין: אל הבחירות הבאות

רגע אחרי שנבחר, ראש לשכת עורכי הדין החדש חייב לעסוק בבחירות הבאות לראשות הלשכה. כן, כבר עכשיו. זו אחת הדרכים המרכזיות להוציא את הלשכה מהבוץ, משליטת העסקנים והמקורבים. שני האנשים שהגיעו לקו הגמר בבחירות, ציון אמיר ואבי חימי, צריכים לפעול יחד כדי לוודא שבפעם הבאה לא יחזור הפיאסקו של הבחירות הללו, שבהן הלשכה עשתה כמעט הכל כדי להקשות על חבריה לבחור — מצמצום שעות ההצבעה, דרך הסתמכות על מתנדבים במקום עובדים בשכר ועד פגיעה בטוהר הבחירות. באותה הזדמנות צריך גם לשנות את השיטה, כך שוועדת הבחירות לא תורכב ממתמודדים שעסוקים בקמפיין האישי שלהם. אפשר, למשל, לאפשר הצבעה מרחוק ובכך להגדיל דרמטית את שיעורי ההצבעה, ולבנות לשכה שמייצגת הרבה יותר עורכי דין. ניקוי מערכת הבחירות הוא רק צעד אחד בדרך לתיקון הנדרש בגוף החשוב הזה, אבל הוא הכרחי.

ענת רואה

אבי חימי וציון אמיר צילומים: איציק בירן, עמית שעל

אינטל: ממי היא מפחדת יותר?

מנכ"ל אינטל העולמית בוב סוואן הבהיר השבוע במסיבת עיתונאים בישראל שהחברה מחויבת להקים מפעל חדש בקריית גת בהשקעה של 40 מיליארד שקל ותמיכה נאה של ממשלת ישראל. אלא שבמקביל הודיעה אינטל לקבלני הבינוי של המפעל החדש על דחייה בהקמתו ללא הגבלת זמן. כלומר המחויבות של מנכ"ל חברה בינלאומית להשקעה מקומית היא נכונה כל עוד הדו"חות שלה יפים. וכשהם מאכזבים, כמו דו"חות אינטל לרבעון הראשון, ברמה שחותכת את תחזיות החברה, אז המפעל החדש יחכה. ואם הרבעון השני יאכזב? וזה שאחריו? האם אינטל עדיין תוכל להגיד בפה מלא שהיא מחויבת להקמת המפעל החדש? יודע כל מנכ"ל חברת הייטק שמשקיעים סלחנים הרבה פחות ממדינות בכל הקשור לאי־עמידה בהבטחות.

מאיר אורבך

בוב סוואן צילום: intel

ליברה: מהפכה

פייסבוק הכריזה השבוע על מטבע קריפטו חדש, ליברה. מדובר במערכת תשלומים שמגובה בנכסים אמיתיים ואמורה להוות תחרות, אולי אפילו תחליף, לביטקוין. ייתכן שאנחנו עדים לתחילתה של מהפכה של ממש בתחום התשלומים: זה לא "המטבע של פייסבוק", אלא תאגיד חדש שהחברה הקימה בשיתוף ענקיות כגון ויזה, פייפאל ואובר. עם גב כזה, סביר להמר שמדובר בגיים צ'יינג'ר. אם האתגר בעידן הדיגיטלי הוא לתרגם מידע לכסף, מארק צוקרברג מצא את המימוש האולטימטיבי של העניין. ועכשיו יש לו ביד לא רק מיליארדי בני אדם (בפייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם), אלא גם מטבע, משהו שעד כה היה נחלתן הכמעט בלעדית של מדינות. עליית מדרגה זו הגדרה עדינה.

הגר רבט

מארק צוקרברג צילום: בלומברג

אשל: החצאית של "הארץ"

כשבנימין נתניהו מכשיר את צלם החצאיות נתן אשל ושולח אותו לנהל משא ומתן קואליציוני דוחה בשמו, זה לא מפליא. שרצים גדולים מזה הוכשרו ויוכשרו על מזבח הצלת ראשו של ראש הממשלה. אבל כשעיתון "הארץ" בוחר לאפשר לאשל – מכל הוגי הדעות של הימין דווקא הוא – לפרסם את הרהוריו הפוליטיים, ועוד בלי ציון נסיבות פרישתו הכפויה משירות המדינה, זו דרך מוזרה מאוד לחגוג פלורליזם של דעות ורעיונות לרגל 100 שנה לעיתון.

אמיר זיו

נתן אשל צילום: יריב כץ

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

שוק השכירות: איך להרוס ואיך לתקן

בניו יורק נכנס השבוע לתוקף חוק חדש לפיקוח על מחירי השכירות, שהוגדר הרפורמה הדרמטית ביותר בשוק זה עשרות שנים. אבל כשמעמיקים בו מתברר שמדובר בזאב בעור כבש. כך, למשל, מגבלות חדשות יאסרו לגלגל את עלויות השיפוץ על שוכרים, מה שעתיד להוביל להידרדרות במצבן של מאות אלפי דירות. יזמים כבר מיהרו לבטל כמה וכמה פרויקטים עם מאות יחידות של דיור בר־השגה, בטענה שהחוק החדש הופך אותן ללא משתלמות. בינתיים, בברלין, שכר הדירה למגורים הוקפא לחמש שנים, אחרי שהמחירים הוכפלו בתוך עשור. החוק הזה היה אמור להיכנס לתוקף רק בשנה הבאה, אבל התושבים לחצו והסנאט העירוני הכניס אותו לתוקף באופן מיידי, כדי שבעלי הדירות לא יעלו את השכירות לפני שהוא מופעל. כך נראית רפורמה אמיתית, שלא מעגלת פינות ומקשיבה לאזרחים.

תמר טוניק

צילום: שאטרסטוק