אפי נוה ניצח: אין בשורה במירוץ לראשות לשכת עורכי הדין

ביום שלישי הבא, בעוד שבוע מהיום, לשכת עורכי הדין הולכת לבחירות כשהיא ככל הנראה במצב הגרוע ביותר בתולדותיה, על אף כוחה הרב. מבחינת ההיסטוריה וההבטחות של שני המועמדים המרכזיים - עו"ד אבי חימי, המכהן כממלא מקום ראש הלשכה ועו"ד ציון אמיר - לא נראה שיש סיכוי גבוה לשינוי משמעותי.

ללשכה השפעה אדירה על סדר היום בישראל. היא יכולה להגן על שלטון החוק, על האזרחים ועל עסקים - ובאותה מידה יכולה לפגוע בהם ולנצל אותם למטרות תועלתניות. הלשכה משפיעה על בחירת שופטים ועל חקיקה, ויש לה נקודות השקה כמעט עם כל אדם בישראל. בהתאם, פעילים בלשכה מגיעים לתפקידים בכירים, בעיקר שופטים וחברי כנסת. תקציב הלשכה, כ־70 מיליון שקל בשנה, מבוסס על דמי החבר שמשלמים עורכי הדין, כשהתשלום והחברות בלשכה הם תנאי לעיסוק במקצוע.

ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה. הטוענים לכתר לא מאתגרים את מורשתו צילום: יריב כץ

כדי להבין מדוע אמיר וחימי ככל הנראה לא יביאו עמם בשורה, צריך קודם להבין איך הידרדרה הלשכה - וכמה נמוך הגיעה. לפני ארבע שנים, שעה שנערכו בחירות לראשות הלשכה בין ראש הלשכה הקודם דורון ברזילי לבין מחליפו השערורייתי אפי נוה, נראה היה שהלשכה הגיעה לשפל של כל הזמנים. בסיכום כהונת נוה, נראה שהלשכה בשפל נמוך עוד יותר, הנובע מכמה בעיות עיקריות, ובראשן היחלשות שומרי הסף שלה, כמעט עד כדי ביטול מוחלט שלהם. מבעיה זו נובעות גם בעיות המשנה: היעדר שקיפות ומתקפה נגד עיתונאים וכלי תקשורת שחפצים לסקר את שמתחולל בלשכה.

במקביל, ולמרות שנוה לכאורה חיזק את מעמדה ויוקרתה של הלשכה, היא אינה משמיעה את קולה בסוגיות אקטואליות וציבוריות. במקום לעסוק במהות מקצוע עריכת הדין, הלשכה הפכה בית חם למאות עסקנים, המתפארים בשלל תארים ואותות כבוד ועסוקים בארגון כנסים, פעילויות והזדמנויות להתחכך בשופטים.

ראש הלשכה לשעבר דורון ברזילי. הכוורת של שני המועמדים מלאה בעסקני הלשכה צילום: עמית שעל

שקט שיהיה פה

על נושא שומרי הסף המסורסים צריך להתעכב, שכן מדובר בנקודת מפתח להבנת השפל שאליו הגיעה הלשכה. ביוני 2015, לאחר שנוה נבחר, הוא אימץ לחיקו את יריביו וחילק להם תפקידים ותארים. כך, הוא יצר מצב חסר תקדים בלשכה, שבו יש קואליציה נרחבת, ושום אופוזיציה.

בהיעדר אופוזיציה, מהר מאוד נחלשו הגורמים שאמורים היו לבקר את הלשכה. בין היתר, "כלכליסט" חשף כיצד עו"ד נורית ליברמן, שמכהנת כמבקרת הלשכה בשכר של עשרות אלפי שקלים לחודש, לא טרחה לפרסם אף דו"ח ביקורת בחמש שנותיה בתפקיד. אנשי נוה גמלו לה על כך בהארכת כהונתה בשנתיים נוספות, שגם בהן לא פרסמה דו"חות.

בדצמבר 2015, זמן קצר לאחר שנבחר, נוה מינה את פירמת ארנסט אנד יאנג כרו"ח המבקר של הלשכה. אלא שהתקציב שהוקדש לנושא כל כך דל, שעבודת הביקורת מוכשלת מראש. באותה עת עמד התקציב השנתי לביקורת על 150 אלף שקל. ב־2017 הוא כבר צנח לכמחצית מכך. אבל הנתון המדהים באמת הוא שמתוך התקציב שהוקצה לכך ב־2017, הלשכה שילמה רק 17 אלף שקל, לרואי החשבון שאמורים לבקר ולהכין דו"חות כספיים לגוף עם תקציב של כ־70 מיליון שקל.

2017 היא השנה האחרונה שלגביה קיימים נתונים. החוק דורש מהלשכה לפרסם דו"חות כספיים מבוקרים באתר שלה, אולם דו"חות כאלה לא פורסמו מעולם. נכון למועד פרסום הכתבה, הלשכה גם לא פרסמה דו"חות כספיים ל־2017 ואפילו לא דו"ח ביצוע ל־2018. מהלשכה נמסר שהדו"ח בהכנה ויפורסם בקרוב.

מימין ממלא מקום ראש הלשכה עו"ד אבי חימי ועו"ד ציון אמיר צילומים: איציק בירן, עמית שעל

הלשכה נכשלת גם בביקורת המשפטית. תקציב הלשכה ליועצים משפטיים דווקא זינק בתקופת נוה, מכ־150 אלף שקל ב־2015 לכמיליון שקל כיום. תקציב זה שימש את נוה לצייד את עצמו בחוות דעת משפטיות שיגנו עליו מפני כל טענה שהוא פועל שלא כדין.

היועץ המשפטי שבחר, עו"ד שמוליק קסוטו, הוגדר כבר בעת מינויו כמשרת אמון, ובהתאם ניתן לראות כיצד חוות הדעת שלו מיועדות לרצות את שולחיו. פעילות זאת סותרת את תיקון חוק הלשכה מ־2016, שמגדיר כי הלשכה, כגוף ציבורי, צריך לקבל ייעוץ משפטי אובייקטיבי.

לצד היחלשות שומרי הסף, החלו הפוליטיקאים בלשכה להשתלט על תפקידים שאמורים היו להישאר מקצועיים בלבד. דוגמה לכך היא החברה הכלכלית, חברה־בת של הלשכה שאמורה להיות מנוהלת באופן מקצועי וענייני. לאחר שנוה נכנס לתפקיד, הוא העביר החלטה שמגדילה את מספר חברי הדירקטוריון של החברה הכלכלית מ־15 ל־21. כל מחוז וסיעה העבירו לנוה שמות של חברי מועמדים לדירקטוריון ונוה דאג לשיבוצים.

לפני כחצי שנה הפוליטיזציה עלתה מדרגה, כשהלשכה החליטה להחליף את יו"ר החברה הכלכלית. היו"ר החדש, עו"ד נידאל עוואדה, מקדם מדיניות עסקית שנויה במחלוקת שכוללת חיסול מחלקות שלמות בחברה וזימון שליש עד חצי מהעובדים לשימוע לפני פיטורים. בהמשך הוצנח אל תפקיד המנכ"ל פרי כהן, ממקורבי נוה, ללא מכרז.

לאחר ששומרי הסף הרשמיים הוחלשו, השלב הבא היה השתקת ביקורת חיצונית. לשכת עורכי הדין נהנית מאור הזרקורים, כל עוד הוא חיובי. אולם פניות לקבלת מידע ונתונים מהלשכה נענות בתגובות תוקפניות - וכל ביקורת על התנהלות הלשכה נענית בתוקפנות קשה, הן בימי נוה והן בתקופת חימי.

תביעת דיבה של מיליון שקל שהגיש נוה נגד העיתונאית שרון שפורר גררה לא מעט ביקורת על הלשכה, בעיקר לנוכח גובה התביעה המנופח, שמחזק את התחושה שמדובר בניסיון הרתעה והשתקה.

מילים יפות ללא כיסוי

אם בוחנים את אמיר רק לפי המצע, אפשר להתרשם שהוא מתכוון להתמודד עם רבים מהנושאים שדורשים טיפול שורש בלשכה. אמיר מבטיח שינוי נרחב, הכולל צמצום במנגנון הלשכה, הפניית תקציבים מאירועי פנאי לטובת העצמה מקצועית, שקיפות מלאה בתהליכי קבלת החלטות ובכספי הלשכה, ביטול תקנות סדר הדין האזרחי, שמירה על זכויות אדם ושלטון החוק, טיפול מיידי בתלונות עורכי דין על שופטים ומחויבות לאוכלוסיות מוחלשות ולשוויון מגדרי.

אמיר גם מתחייב לפעול לקבוע שכר טרחה מינימלי מחייב - בטענה כי עורכי דין המורידים עוד ועוד את התעריף המבוקש מעניקים ללקוחות ייצוג מהיר ורשלני.

כיום קיים מעין מחירון שממליץ על שכר טרחה מינימלי בשלל נושאים, אולם מדובר בהמלצה בלבד. אמיר טוען שיהפוך את ההמלצה למחייבת, אלא שלכאורה הנהגת מחירון מינימלי תהווה עבירה על החוק למניעת הגבלים עסקיים - והסיכוי שהיוזמה תתממש קלוש.

לאמיר שתי חולשות עיקריות. הראשונה היא שלמרות הדיבור על שוויון מגדרי, כל ששת מועמדיו לראשות המחוזות הם גברים וכך גם יד ימינו, עו"ד אילן בומבך. בניסיון לטשטש את חוסר השוויון, אמיר שילב את עו"ד ברוריה לקנר בצילום שמוביל את הקמפיין שלו. אלא שבפרסומים אלו לא מוסבר לאיזה תפקיד היא מיועדת.

חולשה נוספת של אמיר, שמשותפת גם לחימי, היא שהכוורת שמקיפה אותו מורכבת בעיקרה מדמויות שכבר היו פעילות בלשכה ולא הובילו שינויים גדולים. אחרי בומבך, מספר 3 ברשימה הוא ראש הלשכה לשעבר ברזילי, שבכהונתו מצא את עצמו מסוכסך עם כל ראשי המחוזות, מוחרם על ידי השופטים וזוכה להתעלמות מגורמים משפטיים - הכל בחסות נוה, שהוביל את המהלכים הללו נגדו.

בבחינת הסיכויים לחולל שינוי, אמיר נהנה מיתרון קל. למרות הנבחרת החלשה יחסית שלו, הוא עצמו עדיין לא כיהן בתפקיד משמעותי בהנהגת הלשכה, וקיים סיכוי שהוא יקיים ולו חלק מהבטחותיו.

ממלא המקום דורך במקום

הקמפיין של חימי רץ תחת הסיסמה "זה הזמן לשינוי - שומרים על הבית". בכך, חימי רוקד על שתי החתונות: הוא מסמן שפניו לשינוי ובה בעת לשמירה על הקיים.

המצע של חימי כולל "תוכנית לחיזוק הלשכה", כלשון המצע, וכן תוכנית לרפורמה באתיקה, שאותה הוא מבליט ושבראשה עומד מאבק בתלונות שווא נגד עורכי דין. כחלק מרפורמה זו, למשל, יוסמכו גורמים לסגור תלונות נגד עורכי דין אפילו בלי לטרוח לקבל קודם לכן את תגובתם. תפיסה זו, שרואה בלקוח אויב, משתקפת גם ביחס עוין לכלי התקשורת. במובן זה השמירה על הבית פירושה שמירה על כוחם של עורכי הדין והשתקת ביקורת חיצונית.

תחת הכותרת "שירות", חימי מבטיח להחליף את אתר הלשכה, להקים "טלפון אדום" לפניות הציבור, לשדרג את מערכות המחשוב ולפתוח לשכות קשר "לכל מחוז שיבקש". חימי שופע הבטחות: הוא טוען כי יקדם שקיפות, יפרסם נתונים כספיים של הלשכה, יקים מערך ביקורת ויחשוף פרוטוקולים.

הנבחרת של חימי כוללת את מנהל מטה הבחירות שלו רועי אברמוביץ, שנחשב לאחד האנשים הקרובים אליו ביותר, וכן את ליאור שפירא, אורית סער וענת קאופמן. במחוזות מריץ חימי את דוד פורר ממשרד גרוס למחוז תל אביב ועורכת דין תל אביבית נוספת, רומי קנבל, לראשות מחוז מרכז.

כפי שנחשף ב"כלכליסט", על מנת להכשיר את המועמדות שלה לראשות מחוז מרכז, קנבל שכרה משרד זעיר בעיר נתניה לתקופה של פחות מארבעה חודשים. התנהלות זו לא הטרידה לרגע את חימי ואנשיו, וגם לא את עורכי הדין המזוהים עמם, שמעדיפים להתעלם מהפרשה.

בנוסף לזיהויו עם נוה, שהריץ אותו לתפקיד ממלא מקומו, החולשה העיקרית של חימי היא שבארבעת החודשים שבהם כיהן בתפקיד הוא לא הוביל כמעט אף צעד לשינוי. מרגע שמונה לתפקיד בפברואר, חימי קיבל הזדמנות פז לחולל שינוי ולסלול כך את דרכו לראשות הלשכה. בבוחן המציאות, הטיפול שלו ברוב האתגרים שהונחו בפניו כושל למדי. כך למשל, כשנחשף כי מבקרת הלשכה מקבלת שכר כבר שבע שנים ולא פרסמה אף דו"ח ביקורת, חימי התחייב להמשיך לשלם לה משכורת לעוד חצי שנה, בנימוק שאם לא יעשה כן הלשכה עלולה להיחשף לתביעה מצידה.

כמו כן, במשך חודשים בתקופת חימי הלשכה לא הפיצה פרוטוקולים של ישיבות ועד מרכזי. בימים האחרונים, בניגוד להבטחותיו של חימי לשקיפות, הלשכה הודיעה כי הפרוטוקולים יהיו חסויים מעתה והלאה, בהתאם להחלטה שהעביר נוה זמן מה לפני שהתפטר.

חימי גם הציג מצג של מי שמטפל ברצינות בתלונה נגד התנהלות מחוז צפון והמנכ"ל, ששכבה בתקופת נוה במשך שנה ללא בדיקה. בפועל, הוא העביר את התלונה לבדיקה ראשונית לאחר שקיומה נחשף, אך נמנע מכינוס הוועד המרכזי בלשכה שיחליט אם להעביר את התלונה לבדיקת משטרה.

אפילו כשחימי קיבל על מגש הזדמנות לפעול, למשל בנוגע לוועדת הביקורת, ההזדמנות התמסמסה. לאחר שנחשף ב"כלכליסט" שאין ללשכה ועדת ביקורת, מיהר חימי להפיץ קול קורא לעורכי הדין והזמין מועמדים. משה טייב ואודי ברעם, שני חברים בוועד המרכזי, לקחו על עצמם לרכז את הנושא, קיבלו 70 פניות, ערכו מיונים וגיבשו לבסוף רשימה של תשעה חברים לוועדת ביקורת. הנושא הוחזר לפתחו של חימי, שצריך לכנס את הוועד המרכזי ולדון בהצעה. בינתיים, ישיבה בנושא שנקבעה בוטלה - ומאז לא קודמה מחדש.

סוכני השינוי לא במירוץ

זהות ראש הלשכה הבא תוכרע כנראה בעיקר באחוזי ההצבעה בקלפיות. ההערכה היא שאחוז ההצבעה יהיה נמוך מאוד, באופן המשקף את מיאוס עורכי הדין מהלשכה. מצב כזה ישרת בעיקר את חימי, שמוקף במאות רבות של פעילים שנהנים מתפקידים שונים בלשכה ורוצים לשמר את מעמדם גם בקדנציה הבאה. פעילים אלה יגיעו בכל מקרה לקלפיות וינסו לגייס את כל חבריהם ומקורביהם להצביע גם.

מבחינת אמיר זה גם האתגר הגדול, שכן כדי להביס את חימי הוא יצטרך להביא לקלפיות הרבה עורכי דין שפעילות הלשכה זרה להם.

ובכל זאת, כדי לקדם מהפכות ורפורמות נדרשים אנשי עשייה שהדבר יהיה בדמם - וקשה למצוא אותם בסביבתם של מי מהמועמדים. ועדיין, חימי מכהן בתפקיד כבר ארבעה חודשים ולא הוביל שינוי. מבין השניים, רק לאמיר עדיין עומד הספק הסביר שהוא אכן מעוניין לשנות.

נראה שרוב אנשי העשייה נמצאים מחוץ לרשימות של חימי ואמיר, בקרב הסיעות שלא הריצו מועמדים מטעמן לראשות הלשכה. למשל עו"ד יוסף ויצמן מסיעת הדתיים אמונה במשפט, ערן גולן מסיעת תכלית ראויה, משה טייב מסיעת בצדק ונידאל עואדה מסיעת איכות המקצוע. אולם הייאוש ממצב הלשכה הוביל לכך שחלק מהסיעות אלו הודיעו שלא רק שלא ימליצו במי לתמוך לראשות הלשכה, אלא אף קראו לשים פתק לבן לתפקיד הראש.