שר חדש–ישן: כשכחלון פגש את כחלון

מסתמן שמשה כחלון יחזור למשרד האוצר בממשלתו החדשה של בנימין נתניהו. ייתכן משיקולי נוחות שלו ושל נתניהו ימצאו השניים תירוץ שלא לעשות זאת, אבל לנוכח הצהרותיו כי אם לא יקבל את האוצר לא ייכנס לממשלה, זו התמונה המסתמנת.

שר האוצר משה כחלון. תמונה מדאיגה צילום: רויטרס

אלא שלא מדובר בהמשך ישיר של ארבע השנים האחרונות: לא בזירה המקומית, לא בזירה הבינלאומית ולא בזירה הפוליטית. לפני שכחלון נכנס לתפקידו ב־2015 העלה שר האוצר הקודם יאיר לפיד מסים בלחץ הגורמים המקצועיים. אז, על פי חישובי האוצר, היה צורך למצוא מקורות הכנסה לעוד כ־2 מיליארד שקל ולקצץ הוצאות ב־3.6 מיליארד שקל כדי להגיע למגבלות הקבועות בחוק. כדי לסגור את הפערים בין ההוצאות הגבוהות להכנסות העלה שר האוצר מדי שנה את יעד הגירעון ל־2.9% ומצא מקורות הכנסה חד פעמיים: מפעל הפיס, רשות שדות התעופה או קק"ל.

הטריקים אזלו

לצד ההכנסות הגבוהות ממסים בעקבות המבצעים שקיימה רשות המסים והצריכה הגבוהה הצליח כחלון לסגור את הגירעון מדי שנה ואף יותר מזה. אלא שיש טריקים שקשה לחזור עליהם, והבור האמיתי, בעקבות כל אותם משחקים, רק גדל והלך. כעת, על פי הערכות האוצר, חסרים לתקציב המדינה 10 מיליארד שקל עקב המחסור בהכנסות, ובהוצאות שחרגו מהמסגרת המותרת ב־3.3 מיליארד שקל (לעומת פער של 2 מיליארד שקל בהכנסות ו־3.6 מיליארד שקל בהוצאות בעת כניסתו לתפקיד ב־2015). כל אלה הגדילו את יעד הגירעון ל־3.6% לפחות, מה שיגדיל את החוב ביחס לתוצר ואת תשלומי הריבית של המדינה.

מנתוני האוצר המעודכנים עולה תמונה מדאיגה יותר. נכון לרבעון הראשון של השנה, חסרים עוד כשני מיליארד שקל בהכנסות שעדיין הובאו בחשבון. כחלון יצטרך למצוא דרך לסגור את הבור שיצר בכהונתו הראשונה, ואין ביטחון שהפעם יעמוד לרשותו די מקורות חד פעמיים מכל אותם גופים עשירים. המשמעות – יהיה צורך להעלות מסים.

איך לממן הבטחות

במקביל להצהרות של כחלון כי יסרב להעלות מסים, הוא הרבה בשבועות האחרונים להבטיח הבטחות כדי לקבל את קולו של הציבור בבחירות. כך, למשל, הבטיח לתקצב ולהקים תשתית לרכבות, להרחיב הטבות, לנכות הוצאות לעצמאים, להגדיל את תקציב הבריאות בכאחוז מהתוצר, להוזיל את מעונות היום ועוד. לכל אלה גם צריך להוסיף את ההבטחות שנתן בשנה האחרונה לקראת הבחירות, למשל להגדיל את תקציב הביטחון ב־40 מיליארד שקל עד 2030, וכמובן להמשיך בתוכנית מחיר למשתכן, הגוררת הפסד הכנסות של כ־1.5 מיליארד שקל בשנה על פי ההערכות. כל אלה לא יכולים לקרות ביחד.

כשר אוצר לא יידרש כחלון רק לתת דין וחשבון על ההבטחות שנתן לפני הבחירות. עלות הדרישות של המפלגות בקואליציה העתידית תגיע ככל הנראה לכ־15 מיליארד שקל. סביר להניח שבהסכמים הקואליציוניים ירוככו חלקן, אבל גם אם רק מחצית מהן תישמר יתקשה כחלון למלא אותן. למשל, הגדלת קצבאות קשישים שעולה כמיליארד שקל לפי דרישת אביגדור ליברמן (וכחלון), תוספת של מאות מיליוני שקלים למוסדות חרדיים ודתיים לאומיים, הגדלת התקצוב של החטיבה להתיישבות, הגדלת סל הבריאות, חוק פנסיית מיגון, תוספת תקציב למיגון יישובי הצפון ועוד.

אלא שהגירעון הגבוה לא יפגוש את כחלון בקדנציה השנייה שלו בשנים טובות כל כך למשק. בתחילת השבוע הוריד בנק ישראל את תחזית הצמיחה של ישראל ל־3.2% במקום 3.4%. יום אחריו הורידה קרן המטבע העולמית את תחזית הצמיחה ל־3.3% במקום 3.5% וצפתה ירידה גם בשנה הבאה. הסיבה המרכזית לכך היא הירידה בייצוא, לפי תחזית בנק ישראל וקרן המטבע על האטה בצמיחה העולמית. ההאטה תשפיע מן הסתם על הייצוא ותפגע בצמיחה ובהכנסות ממסים. אם בשנים האחרונות היה כחלון יכול ליהנות מעודף הכנסות הודות למבצעים של רשות המסים ולאקזיטים גדולים, נראה שבשנים הקרובות המגמה עלולה להתהפך.

הקושי שצפוי לכחלון, אם יקבל את תיק האוצר, אינו רק מקרו כלכלי. הוא נובע גם מהצעדים שנקט בשנים האחרונות. אם תחת כחלון כיהנו עד כה שר כלכלה ממפלגתו, יו"ר ועדת רפורמות, יו"ר ועדת בריאות ו־7 ח"כים שיכלו לקדם את מדיניותו בכנסת, הפעם, עם 4־5 מנדטים, קשה לראות איך יקבל כל כך הרבה כוח בקואליציה, מה שיקשה עליו לשלוט בחקיקה ובהליכים שהוא מעוניין לקדם. זה לבטח לא יעשה לו חיים קלים בניסיון להתמודד עם הירושה שהשאיר אחריו בתום הקדנציה הנוכחית.