שם המשחק - סולידריות חברתית וחוכמה שבדית

הפריחה המחודשת של ברני סנדרס בפוליטיקה האמריקאית, תוך שימוש מושכל במודל החברתי-כלכלי של מדינת הרווחה האירופאית, וחדירתה של המילה "סוציאליזם" לקודש הקודשים של השיח הציבורי בה, נוטעת שם את ההרגשה כי ניתן בקלות להעתיק ולשכפל את המודל השבדי ולשתול אותו כמו שהוא בארה"ב או בישראל - ולא היא.

 בישראל כמו בארה"ב אין את ההומוגניות באוכלוסייה, להיפך, מדובר בחברת מהגרים של שבטים שבטים, החסרים את הדבק המחבר הקרוי סולידריות חברתית, שלא לדבר על הוואקום המנהיגותי השורר בהן.

שטוקהולם שבדיה צילום: שאטרסטוק

השבדי מרגיש כי כל קרונה של מס הנגבת ממנו מוחזרת לו

הנוסחה של שעורי מיסוי אישי גבוהים מאד מחד (שולי -56%), ומאידך מדיניות רווחה נדיבה של שרותים חברתיים מהמעלה הראשונה (27% מהתמ"ג לעומת 16% אצלנו), מחייבים הבנה עמוקה וסולידריות חברתית מלכדת של אזרחיה וקהילותיה. השבדי מרגיש כי כל קרונה של מס הנגבת ממנו מוחזרת לו בשרותי חינוך, בריאות, סעד, רווחה, תעסוקה וכו' -בטחון מהעריסה ועד הקבר.

הראייה לכך הוא שיעור "ההון השחור" בה - מהנמוכים בעולם - 4.5% מהתמ"ג ,לעומת 23% אצלנו, לא רחוק מאיטליה. בשבדיה אין ערב רב של עו"ד, רו"ח "ומאכרים" העוזרים לחברות ולטייקונים לתכנן או להתחמק ממס. אין שם "מסלול אסטרטגי" ולא "חברות ארנק" למכביר. נטל המס אמנם גבוה - 50% לעומת כ-30% אצלנו, אבל הוא פרוגרסיבי מאד, ולכן רמת אי השוויון בהכנסות מהנמוכות בעולם -מדד ג'יני - 0.25 לעומת 0.36 אצלנו, מהגבוהות בעולם.

בעולם הרחב התגובה האינסטיקטיבית של הקהל הצופה בנהג של "פורשה" ספורט היא "הלך לו קלף לברנש - הלוואי עלינו", בשבדיה התגובה תהיה "הממזר כנראה מתחמק מתשלום מיסים - בא נבדוק אותו". ואכן כל אחד בשבדיה יכול להכנס לאתר האינטרנט של רשות המסים ולקבל מידע על תשלומי המס של שכניו ומכריו, שלא לדבר על ה"קו הפתוח" בין הבנקים לרשויות המס.

בשבדיה למדו היטב את המחקרים האמפיריים, החל מזה של הכלכלן הידוע ריקרדו, המוכיחים כי ניתן להצמיח משק עם שעורי מיסוי גבוהים, וניתן לצמוח אף מהר יותר עם שקט תעשייתי וחברתי ללא שביתות ומהומות. שיעור הצמיחה הממוצע של המשק השבדי ב-110 השנים האחרונות היה 2.9%, בדיוק כמו בארה"ב - בית המקדש הקפיטליסטי - אין ספק שתשעה מתוך עשרה באם ישאלו יעדיפו לחיות בה.

פועל יוצא לסולידריות החברתית: תמ"ג גבוה של 53.500 דולר לנפש

פועל יוצא לסולידריות החברתית המשולבת ברמת פריון גבוהה של העובדים, כולל בסקטור הצבורי, מייצרת תמ"ג גבוה של 53.500 דולר לנפש, והיא המאפשרת רמת שכר יחסית גבוהה ושרותי רווחה יעילים ומועילים. אין שם כמעט רפואה פרטית, ומי שמתעקש בכ"ז על מנתח פרטי - שניהם טסים לספרד כדי לבצע זאת. הרופאים והאחיות מגיעים טריים ורעננים למשמרות של 8 שעות, ולא טרוטי עיניים לאחר משמרת של 26 שעות. הם משקיעים בבריאות 11.9% מהתמ"ג ואצלנו רק 7.3%.

עמוד התווך השני של הצלחת המודל היא החכמה הקולקטיבית הבינדורית של השבדים, לכל אורך ההסטוריה המודרנית שלה - שבדיה הייתה מדינה מיליטריסטית בעלת צבא חזק, שגרמה לא מעט סבל לשכניה, אבל מיד לאחר מלחמות נפוליאון החליטה להפוך למדינה ניטרלית, שואפת שלום ללא שפיכות דמים, ומאז ועד היום, כ-205 שנה, מנהיגיה האזרחיים החכמים, בתמיכה מסיבית של אזרחיה , שומרים על סטטוס זה, לפעמים בניגוד להמלצות הדרג הצבאי (עצמאות נורווגיה-1905), ולכן הם בקושי משקיעים 1% מהתמ"ג בביטחון לעומת כ-5.5% בישראל.

כלכלת שבדיה ידעה לנצל עד תום את מלחמות נפוליאון השלישי, מלה"ע הראשונה והשניה ביבשת אירופה - הגדילה לעשות משפחת וולנברג, שאחד מאחיה סחר עם הנאצים והשני עשה עסקים עם אנגליה, שלא לדבר על מלאכת שיקום אירופה לאחר המלחמות, שהכניסה להם הון עתק. קשה להאמין , אבל רק לפני 160 שנה שבדיה הייתה בין המדינות העניות באירופה שסבלה מתקופות של רעב המוני, שהפיל עשרות אלפי חללים, כאשר קרוב ל-30% מאוכלוסייתה היגרה בעיקר לארה"ב. מאז מנהיגיה הבינו כי הפתרון אינו בחקלאות אלא בפיתוח תעשייתי מואץ מלווה בניצול יתרונות יחסיים של סחר בינלאומי, ובמקביל הקמת רשת בטחון חברתית.

ואכן הכלכלה השבדית מוטת הייצוא מבוססת על חברות קטנות ובינוניות, אבל בעיקר על חברות ענק כמדיניות ממשלתית מכוונת - לשבדיה יותר חברות רב לאומיות מאשר לגרמניה - לה אוכלוסיה גדולה פי 8.5! היכן שאתה נוגע יש חברה שבדית מהגדולות בעולם או באירופה: H&M, איקאה, אריקסון,SKF, נובל, ארלה, סנדיק, אסטרה זנקה, טליה סונרה, אלפא לאוול וכו'. אין שם כ"כ הרבה סטארטאפים המוכרים את עצמם בנזיד עדשים עם תעסוקה אפסית, אבל יש שם תעשייה אמיתית ורצינית המהווה כ-20% מהתמ"ג העסקי, לעומת 14% אצלנו.

מנצלת עד תום את האיחוד האירופי

המנהיגות והדיפלומטיה השבדית החכמה מנצלת עד תום את האיחוד האירופי - כשנוח להם הם מאמצים בחום את הדירקטיבות של בריסל (לדוגמא נושאי איכות הסביבה ,כדי לקדם את הייצוא של כ-1,000 חברות שבדיות), וכשלא נוח מתעלמים או מתחמקים מהן. וכמובן ישמרו כבבת עינם על עצמאות מוניטרית, כדי לעודד ייצוא ולא יצטרפו לעולם לגוש היורו, בטענה כי אין לכך רוב במשאל עם (לעומת זאת התעלמו מתוצאות משאל העם ,כדי לעבור לנהוג מצד שמאל לימין).

כל השרים השבדים ללא יוצא מן הכלל היוצאים לשליחויות לחו"ל, יצרפו אליהם תמיד תעשיינים ואנשי עסקים, כדי לעזור להם בפתיחת דלתות ואצלנו - מוטב למלא פינו מים. למרות שבשבדיה כלכלה של שוק חופשי, כמעט ולא תמצאו על כבישיה משאיות ומיכליות שאינן מתוצרת "סקניה" או "וולבו".

עד לאחרונה, שלושת המכוניות הנמכרות ביותר בשבדיה היו של "וולבו" ו"סאאב" ורק הרביעית הייתה "גולף" הגרמנית. שלא לדבר על הצבא השבדי שהוכרח להצטייד בכ-100 מטוסי "גריפן" תוצרת שבדיה. אצלנו האוצר נלחם מלחמת חורמה ברכש "כחול-לבן", מתנגד לקניות גומלין או בהעדפת תוצרת הארץ במכרזים בשיעור 15%.

סולידריות חברתית משמעה גם מלחמה ללא פשרות בשחיתות, ובשבדיה כמו בשבדיה - שם שלשה שרים התפטרו מיוזמתם שבוע לאחר השבעתם, בגין העסקת מטפלת זרה שהעסקתה לא דווחה כראוי , והאחרים על אי תשלום אגרה לטלוויזיה. שלא לדבר על רוה"מ ושרת חוץ ,שעברו חקירות שתי וערב ללא פשרות על אישור בניה בעייתי וקבלת זכות לדירה שלא בתור הרגיל, כלומר פרוטקציה.

הכותב הוא לשעבר ציר כלכלי בשבדיה, נורווגיה, דנמרק ופינלנד