קרב השליטה על ברז הבזבוזים

ראשי הרשויות המקומיות הצליחו לשבור עוד שיא חוצפה כשהצהירו בשבוע שעבר על כוונתם לחבל בצמצום מספר תאגידי המים מ־56 ל־30, אשר אושר בכנסת במסגרת חוק המים. הסיבה למהלך, לדבריהם, היא כי ההחלטה עברה ב"מחטף" בזמן שהם היו עסוקים בבחירות המקומיות.

אלא שיוזמת צמצום תאגידי המים לא החלה בזמן הבחירות שנערכו באוקטובר האחרון, אלא נולדה ב־2012 וכבר נכללה לראשונה בתקציב המדינה ב־2013. מאז הצליחו ראשי הרשויות לחבל בה פעם אחר פעם, למרות דו”חות ביקורת חמורים שחיבר מבקר המדינה בנושא. בדו”חות נטען כי היו בהתנהלות של תאגידי המים גם מקרים של שחיתות - אין דרך אחרת לכנות את התופעות שציין המבקר. אגב, ההצעה נוכחית - להשאיר 30 תאגידים ולא 15 - היא הנדיבה ביותר.

חיים ביבס צילום: ענר גרין

הטענה ההגיונית והסבירה היחידה נגד הצמצום הגיעה מצידו של יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שאמר לעמיתיו כי האיחוד עלול להכביד על ערים חזקות שייאלצו לתמוך ולממן את החלשות. זה טיעון נחמד, אך הוא סובל מבעיה אחת: הוא לא מסתדר עם העובדות. התמריצים שהאוצר מציע לתאגידים הקיימים על אימוץ ערים לא מתואגדות עושים את העבודה. לראיה, לכל הרשויות שטרם התאגדו יש תאגיד שרוצה ואף ישמח לקלוט אותן אליו. ועוד עובדה שלא מתיישבת עם הטענות: תעריף המים עודכן כלפי מטה מתוך הנחה שהאיחוד ייצא לפועל. ללא איחוד, תעריף המים יעלה.

אז איך אפשר בכל זאת להסביר את ההתנגדות הכל כך עיקשת של הרשויות המקומיות? האמת היא שהן לא אוהבות את תאגידי המים מיום הקמתם. התאגידים גרמו להן לאובדן כוח ושליטה: הן איבדו עובדים (בחלקן היו מחלקות מים עם 200 עובדים), הן כבר לא יכולות להחליט - כמו בעבר - שכסף לפיתוח תשתיות מים יוקצה למטרות אחרות, והן רואות את המחיר האמיתי של המים. הרשויות בכלל חפצות בחיסול התאגידים – אף שהוכח מעל לכל ספק שהתאגוד חוסך למשק בשנה כמות מים שוות ערך לכושר ייצור של מתקן התפלה בינוני. אבל, אם כבר יש תאגידים - אז שיהיו כמה שיותר. מדובר במקור חשוב למינויים ומדובר גם בכוח, למרות המחיר הכבד והמיותר של 56 מטות מנופחים של תאגידים.

הסיבה האמיתית לכך שבשלטון המקומי מתנגדים למיזוג תאגידי המים כלל לא קשורה לחיסכון. הפחד הגדול הוא שאם איחוד התאגידים יצליח, יתברר שאין צורך בכל כך הרבה מערכות בירוקרטיות ומישהו במשרד הפנים עוד עלול לשקול לאחד כמה עיריות ורשויות מקומיות.