חוק חדלות פירעון ושיקום חייבים: נטייה מוגזמת לטובת החייבים

במהלך 2019 ייכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום חייבים, התשע"ח-2018. החוק עומד לחולל מהפכה עצומה בכל הנוגע לפשיטות רגל של יחידים.

מדי שנה מוגשות עשרות אלפי בקשות לפתיחת הליכי פשיטת רגל, והמספרים רק הולכים ועולים. בהתאם, גם מספר המקרים בהם פושטי רגל זכו בהפטר ושוחררו מפירעון חובותיהם, עלה משמעותית עם השנים.

צילום: bigstock

בעבר הגישה הייתה שאי-פירעון של חוב מבטא פגם מוסרי בהתנהלות החייב, ונובע מהתנהלות פגומה ולא ראויה שלו. חייבים שלא הצליחו לפרוע את חובותיהם הוכרזו פושטי רגל, סטטוס שהיה כרוך בקלון, ולא ניתן היה להשתחרר ממנו אלא אם הושג הפטר, תוצאה שלא קל היה להגיע אליה.

אולם, תפיסת החוק החדש שונה: פושט הרגל נתפס כאדם שנקלע לחובות בתום לב עקב "תאונה כלכלית", ובמקרים רבים - בשל נסיבות שלא היו בשליטתו. לכן, נקודת המוצא היא שיש להתחשב במצבו וללכת לקראתו. אגב, המונח "פושט רגל" כלל לא מופיע בחוק, בשל הקונוטציה השלילית שיש לו. במקום, החוק משתמש במונח "חדל פירעון" או "חייב". לאור זאת, מטרתו הראשונה של החוק, כפי שמצוין בהצעת החוק, היא "השיקום הכלכלי של החייב, ושילובו במרקם החיים הכלכליים תוך שמירה על כבודו".

אחת הסיבות לשינוי תפיסתי זה ולצורך במתן הגנה לחייב, הוא התפתחות שוק האשראי המודרני ועליית היקף השימוש באשראי צרכני.

מגבלות על העמדת אשראי יזומה

בהצעת החוק מדובר על "העידן המודרני, בו השימוש באשראי צרכני מהווה חלק נכבד מהשימוש באשראי במשק ונתפס כלגיטימי. תוצאת לוואי הכרחית של הרחבת השימוש באשראי היא הגידול בהיקף המקרים של כשל ביכולת פירעון האשראי, שאינו נובע מהתנהלות פגומה או לא ראויה... אלא מהווה 'רע הכרחי' הנובע מהתפתחותו ושכלולו של שוק האשראי".

לפי הצעת החוק, הליך חדלות הפירעון הוא "הליך שנועד להסדיר ולנהל כשל אשראי שמהווה חלק ממהלך העסקים הרגיל של שוק האשראי". גם מתן ההפטר לא נתפס עוד כפגיעה בזכויותיו הקנייניות של הנושה, אלא כחלק מסיכוני האשראי שנותן האשראי נטל על עצמו.

רציונל זה של החוק החדש מעורר את השאלה האם לא צריך לטפל בשורש הבעיה מלכתחילה, היינו להטיל מגבלות על העמדת אשראי יזומה? אנו עדים כבר תקופה לא קצרה לשיווק אגרסיבי מאוד של אשראי, בעיקר על ידי חברות כרטיסי אשראי וגורמים חוץ-בנקאיים, כך שגם מי שלא זקוק לאשראי מתפתה לקחת אותו. אנשים לא מבינים עד הסוף את המשמעות של נטילת אשראי ואת הסיכון הגדול הכרוך בכך.

לדעתי יש להטיל מגבלות משמעותיות על שיווק יזום של אשראי. יש להטיל על המלווה לבדוק את היקף האשראי שהחייב כבר קיבל בערוצים השונים, כדי לדעת אם מתן אשראי נוסף לא יסכן אותו. דבר זה יתאפשר בקלות רבה יותר עם כניסתו לתוקף של חוק נתוני אשראי, והשלמתו של מאגר נתוני האשראי המוקם בימים אלו בבנק ישראל. בנוסף, יש להטיל חובת הסבר על המלווה, לברר עמו את צרכי האשראי, ולא לאפשר "הלוואה בקליק". במדינות רבות השתרשה הדוקטרינה של responsible lending, היינו הטלת אחריות משפטית על המלווה בכל מקרה בו העמדת האשראי אינה זהירה ואחראית. יש לאמץ גישה זו גם בארץ.

יחד עם זאת, ובקביל להטלת אחריות על המלווים במקרים המתאימים, נדמה שהחוק החדש נוטה יותר מידי לכיוון החייבים ומשחרר אותם מהאחריות הבסיסית לפירעון חובותיהם, לאור הקלות בה ניתן לפתוח בהליכים ולקבל הפטר מחובות. בסופו של דבר, הכלל הבסיסי הוא שחובות יש לשלם, והאחריות הראשית צריכה להיות קודם כל על החייב עצמו. אני מקווה שהחוק החדש לא יאיין תפיסה זו.

הכותבת היא ראשת המרכז לדיני בנקאות ורגולציה פיננסית, האקדמית נתניה.