"בחיבור מפעלים לגז בישראל נוצרה קטסטרופה"

בוקר אחד באפריל אשתקד התעורר איתן פדן וגילה שאחד מכלי התקשורת טוען ששר האנרגיה, יובל שטייניץ, לא מצליח למנות אותו לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת נתיבי הגז. פדן, שבמועד הפרסום כלל לא השיב על הבקשה אם הוא רוצה להגיע לחברה, גילה שהוא צריך להוכיח שאין לו אחות. "חלק מהאתגר להגיע לכאן היה רק כי מישהו טען שהשר לא מצליח להניע תהליך שבכלל לא יצא לדרך", הוא מחייך. "חלק אחר היה האתגר של ללמוד את החברה, וזה לקח זמן. מדובר בגוף עם חשיבות עליונה לענף החשמל והאנרגיה, בוודאי במציאות שבה קרוב ל־70% מייצור החשמל במדינה תלוי בגז ובהולכה שלו".

"המאגרים בים הצפוני מידלדלים, והאירופים רוצים לגוון את ספקי הגז ולהכניס שחקנים נוספים לספקים הרוסים. אנחנו ודאי לא מתחרים ישירות בגז הרוסי ואין לנו את אותם סדרי גודל, אבל יש פוטנציאל ליצוא של כמות שנתית קבועה ויפה לאירופה, דרך צנרת ארוכה".

"אני לא רוצה להכניס את השכנים לצרות, אבל במשק הגז האיזורי יש אינטרס הדדי של כל הצדדים".

איתן פדן בעת הנחה של צנרת גז. "יש לנו את היכולות לחבר את המפעלים בעצמנו. צריך רק שמשרד האנרגיה יקבל החלטה" צילום: עמית שעל

"במצרים, עם כל המאגרים שלה, הביקוש כרגע גובר על ההיצע. אם למצרים יהיו עוד כמה מאגרים מעבר למה שהתגלה, אולי הם יעמידו לרשות עצמם את כל מה שהם ימצאו או כבר מצאו. אבל בשנים הקרובות הביקוש לגז שם גדול מההיצע, והם זקוקים לגז מהספקים הישראלים, בהיקף שמגיע למאות מיליוני דולרים לשנה".

"בעזה אני פחות מאמין בפוטנציאל. זה שוק קטן, ובלי להיכנס לפוליטיקה - הכלכלה שם בנויה על מלחמה ולא על שלום".

"היו ניסיונות שלנו בשיתוף רשות הגז, בדקנו שתי חלופות לאספקת גז לעזה, עם עבודה הנדסית מקדימה. מדובר בחיסכון כלכלי משמעותי שגם יקל על האוכלוסייה, שמקבלת חשמל רק ארבע שעות ביום. אבל למרות רצון הממשלה ורצון הקוורטט לתמוך בזה כספית, לצערי עד היום אין עם מי לדבר בצד השני. יש מי שמרוויח מכך שנכנסות ויוצאות משאיות עם דלקים, ולך תהרוג את זה".

"יש את קו אספקת הגז לירדן שבהקמה, ושייפתח בסוף 2019. על זה יש קו אספקה תעשייתי וביתי שרץ על דרך בורמה לירושלים, בהשקעה של כ־200 מיליון שקל. אני מוטרד מהיקף השימוש, ואשמח שהביקושים יצדיקו את ההשקעה. אנחנו חייבים לוודא שהתשתית קיימת, ובוודאי לא נהיה צוואר בקבוק כשירצו לחבר מפעלים או לחמם בתים שם. כרגע אין לקוחות, אז ההסתכלות היא ברמת הרשת ולא ברמת הלקוח הבודד".

"יש כשל שוק בגלל המדיניות"

קידוח לווייתן של נובל אנרג'י (למעלה) ומתקן של נתגז לוויסות לחץ גז. "יש פוטנציאל ליצוא של כמות שנתית יפה לאירופה" צילום: אלבטרוס

"במקטע האחרון יש שתי בעיות", טוען פדן. "ראשית, ההפרדה המבנית אסרה על הזכיינים לשווק את הגז; הם רק מניחים צנרת, כשאת הגז המפעל קונה לחוד. זה הקשה על הכדאיות הכלכלית, ולא בטוח שהזכיינים שזכו במכרזים עשו את שיעורי הבית עד הסוף מול העלויות.

"לנתגז יש את היכולות לעשות הכל. הכל קיים עם נגישות לשוק ההון, לציוד ולשטח. מה שצריך לקרות זה קביעת מדיניות על ידי משרד האנרגיה, ויצירת אקלים שיאפשר לבצע את העבודה על בסיס כלכלי. זה יחייב חקיקה, כי אסור לנו לפעול בחלוקה, וזה יחייב הסדרים לגבי תעריפים, אבל אם נקבל את המשימה נעשה אותה".

"זו שאלה של מדיניות. יש פה כשל שוק, העסק לא עובד כמו שצריך. אם הזכיינים השקיעו 500 מיליון שקל, ומנגד ההכנסה השנתית שלהם היא 7 מיליון שקל, לפי מספרי רשות הגז - אז יש פה מציאות קטסטרופלית. אף חברה לא תפעל או תעבוד מול מפעלים בלי שינויים דראסטיים. גם אם יחברו את כל המפעלים זה תוספת של כ־5% מהצריכה הארצית ב־2017".

שעיה בוימלגרין. "כששוק הנדל"ן קרס ניסיתי למכור את הנכס האחרון של אנגל, אבל לא קיבלתי את האוקיי הסופי" צילום: אוראל כהן

"לשוק הביתי הכניסה היא כמעט בלתי אפשרית, כי אין תשתית הולכה. החשבון הביתי הממוצע של גז בישול הוא סביב 120 שקל לחודש. ההשקעה בצנרת לבדה תוסיף לזה 100 שקל לחודש".

"צריכת הגז תעלה משמעותית, כי צריכת החשמל תעלה משמעותית. שוק הרכב, למשל, הולך לחשמל, ובתוך עשר שנים יהיה רוב למכוניות חשמליות. רוב החשמל הזה ייוצר מגז".

"כן. אם לא נייצר חלופה ליצוא, לא נמצה את הפוטנציאל של הים התיכון. הסקרים הגיאולוגיים מעידים שיש פה עוד גז - תראה את המאגרים שהתגלו בקפריסין ובמצרים. יש עוד מה למצוא ולפתח. אחת הסיבות המרכזיות לעיכוב בפיתוח היא עלויות הפיתוח מול היעדר שוק מקומי. חברות בינלאומיות בודקות הנחת צנרת מישראל לאירופה, לאורך 1,400 ק"מ; זה בבדיקות הנדסיות מתקדמות. מה שנשאר פתוח זה למי מוכרים שם".

"יש החלטת ממשלה להפריט עד 49% במניות מיעוט שלנו. זה נושא שיש עליו הסכמה עקרונית, ואם הממשלה תתקדם - אנחנו ערוכים מיידית. עד אז נפעיל חממה טכנולוגית לסקטור, שבה יפותחו טכנולוגיות לבקרה על קווים, קריאה מרחוק, ניטור ועוד".

"יש צורך בחברות ממשלתיות שחושבות רחוק"

משה כחלון. פדן: "תוכנית מחיר למשתכן האיצה את קצב הבנייה, אבל מלאי הקרקעות להפשרה הולך ואוזל ואנחנו בדרך לצוואר בקבוק נוסף. המלאי והזמן שלוקח להוציא היתרים הם בעיות השורש, ועד שלא יפתרו אותן המחירים רק יעלו" צילום: דור מנואל

הוא דור שביעי בישראל. "גדלתי בחיפה, עם קצת שליחות של ההורים בארה"ב, ואחרי הצבא למדתי בתל אביב", הוא מספר. העבודה הרצינית הראשונה שלו היתה כעוזר ליו"ר בזק אז, משה הבא. "זה היה ב־1991, עולם אחר: לא היה סלולר, לא היו שיחות בינלאומיות וכל ההפרטה. הטכנולוגיות ושינוי השוק הגיעו במשמרת שלי; הובלתי חלק מהתהליך. עד היום אתה רואה את טביעות האצבעות שלנו, למשל בהקמת בזק בינלאומי או בכניסה לאינטרנט".

"השוק הבינלאומי נזנח מוקדם מדי. היתה התחלה של כניסה ברמת התשתית לכמה מקומות, והיה חלון הזדמנויות לרכישת חברות וזיכיונות במזרח אירופה, שרק יצאה מכנפי ברה"מ. היה אפשר להשיג בגרושים רישיונות במדינות שהיום הן אירופה לכל דבר: פולין, צ'כיה, הונגריה. אבל מדיניות משרד התקשורת לא היתה נכונה. השרה אז, שולמית אלוני, החליטה שמגבילים את החשיפה ל־20 מיליון דולר למיזם. בתחום התקשורת אי אפשר לפעול ככה. יכולנו לקנות את חברת הסלולר של מדינה מזרח אירופית בגרושים, ולא נתנו".

"יש בישראל התפכחות בעניין האמונה ששוק חופשי ללא רגולציה יכול להסדיר את עצמו בבעלות פרטית; שוק פרטי מסתכל על טווח קצר, תשואה וזהו. בשביל שירותים ורווחה בפריפריה צריך ראייה רחבה יותר. לכן יש הצדקה לשילוב חברות ממשלתיות גם בשווקים שאין בהם כשלי שוק שמחייבים התערבות ממשלתית, בטח בתשתית".

"עברנו בדחיפות מהתרחבות למימוש"

שר האנרגיה יובל שטייניץ. פדן: "ברגע שהוא הציע לי את התפקיד, מיד טענו שהוא לא מצליח למנות אותי" צילום: אוראל כהן, יחצ

"זהו, שלא בדקו את הדיירים בכלל, והזכאות היתה לפי קריטריון לכמה זמן הוא יחושב בדירה", הוא זורק פצצה. במילים אחרות, לחלמיש לא היה קריטריון של זכאות לדירה, מעבר לוותק של הדייר; בחברה לא הצליבו נתוני שכר, ירושה או השתכרות חיצונית, ומכרו דירות בהנחות ענק גם למי שלא נזקקו לסיוע.

"היו שמועות שמשהו עקום כבר כמה חודשים קודם, אבל הם הוציאו דוחות שהכל בסדר. קח סיפור: אני יושב בניו יורק מול ראש תחום נדל"ן בליהמן ברדרס, ושואל על העסק שלנו. הוא נאנח, מבקש שלא אבלבל לו את המוח על פרויקטים חדשים, ומצביע על מה שיש מאחוריו - ספרייה ענקית על גלגלים, מלאה תיקים ותיקיות. 'רואה את התיקים?' הוא שואל, 'כל אלה פרויקטים שנועדו למכירה מיידית, לכל המרבה במחיר'. היו שם עשרות קלסרים. אני יוצא מפגישה כזו ואחרי כמה שניות נופל האסימון".

"המלצתי לדירקטוריון לשנות מדיניות מהתרחבות למימוש, ולשבת על מזומנים כדי לעבור משבר של שנה־שנתיים לפחות. החברה ממונפת בטירוף, עם 90%, וחשופה לגמרי כיוון שהיא נסחרת בלונדון. עבדתי כמו מטורף כדי למכור את הנכס המרכזי בסרביה ברווח, אבל גם זה נפל אחרי שחתמנו, כי מי שהיה צריך לתת אוקיי אחרון לא הסכים". פדן מסרב לומר במי מדובר, אבל אפשר שמדובר בבעל הבית, שעיה בוימלגרין, שהשהה את המכירה בתקווה לרווח טוב יותר, עד שהעסקה התפוצצה.

“השאלה היא איך ממשיכים"

"עלו הרבה תוכניות, ועד שלא יפתרו את בעיות השורש - מלאי קרקעות והזמן שלוקח להוציא היתרים - נמשיך לראות ביקוש עולה, והמחירים רק יעלו".

"זה בפירוש האיץ בכמה ערים את קצב הבנייה; השאלה היא איך ממשיכים עם זה. אני מסתכל על זה מבחוץ, וקצת יומרני לתת חוות דעת ככה, אבל עושה רושם שמלאי הקרקעות להפשרה הולך ואוזל, ואז שוב תגיע לצוואר בקבוק עם מה שאפשר לשווק לבנייה.