שתיקת פקידי האוצר מסוכנת

הנתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על המשק הישראלי ברבעון השלישי לא היו יכולים להגיע בתזמון גרוע יותר. צמיחת התוצר שהסתכמה ב־2.3% בלבד וכללה עדכון כלפי מטה הן ברבעון הראשון והן ברבעון השני. כשמסתכלים על הנתונים הללו מעט יותר פנימה, מגלים שהצריכה הפרטית צומחת אבל לאט, שההשקעות בנכסים קבועים צנחו ב־6.3% ושהיצוא כשמנטרלים ממנו את ענף ההייטק והיהלומים, כמעט דורך במקום. סימני ההאטה האלו צריכים להיקלט במשנה זהירות, שכן ללמ"ס יש נטייה לשנות אותם ולפעמים בצורה דרמטית. אבל אם זו אכן התמונה, הרי הסימנים הראשונים להאטה שמתקבלים ביחד עם חוסר היכולת לעמוד ביעד הגירעון שנקבע עקב חולשה בהכנסות צריכים לגרום למי שאמור לשמור על הקופה הציבורית לפקפק, ולו במעט, בעודף הביטחון העצמי שמשדרים הפוליטיקאים בכלכלת ישראל.

משה כחלון שר האוצר צילום: עמית שעל

מכיוון שהמערכת הפוליטית נכנסה לסחרור, ובחירות הן רק עניין של זמן, אי אפשר לסמוך על השרים, כולל אלו שמנסים לשייך לעצמם תדמית של שומרי הקופה הציבורית כמו שר האוצר משה כחלון. האחרון סיפר בראיון לחדשות 2 בסוף השבוע כי אין שום בעיה תקציבית, כל הדיבורים על גירעון מתפרץ הם ספינים של עיתונאים, וישראל היא בכלל מעצמה כלכלית שיכולה בלי בעיה לדאוג גם לנכים, גם לשוטרים, גם לצעירים, וגם למנכ"לים של המשרדים הממשלתיים שביקשו לאשר לעצמם בונוס לקראת סוף הקדנציה במחטף מגעיל בסוף השבוע וניגפו.

נתוני המשק לרבעון השלישי שמים מראה בפניו של כחלון וצריכים לעורר מרבצם את שומרי הסף, פקידי האוצר, שיסבירו עד כמה האלוזיה של ישראל כמעצמה כלכלית היא שברירית, עד כמה כדאי לעצור רגע ולראות האם הנתונים הללו מתגבשים לכדי מגמה מטרידה של האטה. אלא שיש בעיה. כחלון הולך להיות שר האוצר הבא, כך לפחות על פי ההצהרות שלו בסוף השבוע. זה תרחיש סביר ביותר בהינתן מפת המנדטים הנוכחית.

איזה פקיד ציבור ירצה לצאת בפומבי נגד שר האוצר העתידי שלו, במיוחד לא אחרי הזובור שעשתה איילת שקד למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר שהעזה להשמיע את דעתה. במקרה של פקידי האוצר זה חמור עוד יותר. לא מדובר בדעה פוליטית כי אם בדעה מקצועית גרידא שאי־השמעתה בפומבי חמורה בעת הזו, לא פחות מההתעללות הפוליטית שעושים השרים בתקציב המדינה.