שי לבנת שוב מסתכסך, הפעם על 16.5 מיליון שקל

ספיח מפתיע לסכסוך הממושך בין שי לבנת לשותפיו לשעבר בקבוצת החברות הפרטיות שלו. שלוש שנים אחרי שהסתיים העימות שלו עם שני שותפיו, נקלע לבנת לסכסוך נוסף, הפעם מול שני עובדים שסייעו לו במאבק הקודם. אורן בר־ניר ובועז בנרוש דורשים מלבנת כ־16.5 מיליון שקל בטענה שלא עמד בהבטחות שנתן להם להעלות את שכרם תמורת שירותיהם, ובכלל זה הפעלת חוקרים פרטיים. לבנת טוען לניסיון סחיטה.

ל"כלכליסט" נודע כי השניים שלחו לאחרונה ללבנת מכתב התרעה אחרון לפני תביעה, לאחר ששכרו את שירותיו של עו"ד בועז בן־צור. בעקבות המכתב הסכימו הצדדים ללכת לגישור לפני עו"ד צבי בר־נתן. הגישור טרם החל.

שי לבנת. מיליוני שקלים וחוקרים פרטיים צילום: עמית שעל

עו"ד בן־צור ייצג בסכסוך הקודם את שני שותפיו לשעבר של לבנת, אמיר אדלר ואילן פדלון, והפנייה של בר־ניב ובנרוש אליו היא התרסה בפני לבנת, המיוצג על ידי עורך הדין של משפחת לבנת גיורא ארדינסט. משפחת לבנת מחזיקה בקבוצת תעבורה, ששוויה כ־2 מיליארד שקל. שי לבנת מחזיק עצמאית בשליטה בקבוצת חברות, שבהן היה שותף בשיעורים שונים עם פדלון ואדלר, באמצעות ארבע חברות אחזקות: קמה, זואי, סייפרטק וימקום. החברות עוסקות בעיקר בכבלי תקשורת תת־ימיים ובתקשורת לוויינית, והכנסותיהן מגיעות ליותר מחצי מיליארד שקל בשנה.

ב־2003 עבר לבנת להתרכז בעסקי המשפחה בתחום התשתיות והשאיר את ניהול החברות בידי אדלר ופדלון, שכבר עבדו עם לבנת בתעבורה והקימו איתו את הפעילות החדשה כשותפים.

ב־2010 החלו היחסים בין לבנת ובין פדלון ואדלר להתערער ולבנת חזר למעורבות בעסקים המשותפים. ב־2011 הדיח לבנת את השניים ושכר את שירותיו של משרד רואי חשבון לחקירת הנעשה בחברות. את הממצאים העביר לרשות המסים ולמשטרה.

באמצע 2011 תבעו פדלון ואדלר את לבנת בטענה כי הדחתם מקפחת אותם כבעלי מניות המיעוט ושוללת מהם את הציפייה לשותפות בניהול הקבוצה. לבנת טען בתביעה נגדית כי אדלר ופדלון אחראים למעשי תרמית וגזל.

עסקה פיקטיבית

ב־2012 קיבל שופט ביהמ"ש המחוזי, עופר גרוסקופף, את טענותיו של לבנת ב־3 פרשיות. בפרשה אחת, קבע שאדלר ופדלון עשו עסקה פיקטיבית עם חברה קשורה כדי למחוק חוב של 1.3 מיליון יורו של אדלר לאחת החברות בקבוצה.

השופט קבע "הפרדת כוחות" בין השותפים על בסיס התמחרות. לדבריו, הזכויות של אדלר ופדלון בניהול הקבוצה נותרו בעיניהן. כל השלושה עירערו, ושופט ביהמ"ש העליון יורם דנציגר קיבל בספטמבר 2015 את עמדת המחוזי בעניין הצורך לפרק את המעין־שותפות. עם זאת, קבע שבעל מניות שהפר את חובותיו כלפי החברה אינו יכול לדרוש את זכותו להשתתף בניהולה, ואימץ את החלטת גרוסקופף שאדלר ופדלון לא התנהלו בתום לב. בסיום ההתמחרות ב־2015 רכש לבנת את חלקם של השניים ב־118 מיליון שקל, בעסקה המשקפת שווי של 340 מיליון שקל.

בסכסוך מול פדלון ואדלר ליוו בנרוש ובר־ניר את לבנת כעוזרים וסייעו לו להשיג ראיות. שכרם עמד על כ־35 אלף שקל בחודש כל אחד, ובשלב מסוים ביקשו העלאת שכר גדולה. לדבריהם, לבנת הסכים, אבל התנער כעבור זמן מה. השניים ביקשו 4 מיליון שקל כל אחד, ופירטו "משימות מיוחדות" שקיבלו, כמו הפעלת חוקרים פרטיים.

"שימוש במידע חסוי"

לבנת מסרב, מכחיש את הטענות וטוען שמדובר בסחיטה. לדבריו, השניים משתמשים במידע חסוי שהגיע אליהם במסגרת השירותים שסיפקו לו. לבנת דורש מהם להחזיר חלק מהכספים שקיבלו. הצדדים יילכו כאמור לגישור.

מקורבי לבנת אמרו בתגובה: "זה כתב סחיטה רצוף שקרים, שמטרתו להפעיל לחץ פסול על משפחת לבנת כדי שתסכים לשלם לבנרוש ולבר־ניר את הסכומים הדמיוניים הנטענים בו".

בתגובה אמרו בנרוש וברניר כי התגובות המצוטטות מצד לבנת ומקורביו מבישות: "בנרוש ובר-ניר עמלו לאורך שנים להשבחת אגד החברות שהופקד בידיהם וכן פעלו ליצירת יזמויות חדשות. כתולדה מפעולותיהם נהנתה משפחת לבנת מהשבחה בשווי ההחזקות והחברות בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

"בנרוש ובר-ניר לא מספקים ולא סיפקו מעולם שירותי 'ריגול עסקי'.שירותי ריגול עסקי, על גווניהם השונים, הופעלו על ידי משפחת לבנת. הנתבעים הם שלושת האחים למשפחת לבנת ועילות התביעה עוותו על ידי משפחת לבנת מבלי היכר. נאמנותם ועבודתם המסורה של בנרוש ובר-ניר נענו במהלך כוחני מצד משפחת לבנת. תביעתם המוצדקת של בנרוש ובר ניר תתברר עד תום בהליך הגישור או בבית המשפט.

"ואחרון: לענין ההליך בתביעה שהתנהלה בין אדלר ופדלן מול שותפם לשעבר שי לבנת - שעמד ברקע להליך הנוכחי: העניינים בהם הכיר בית המשפט בעמדתו של לבנת נוצרו בעקבות פעילותם של בנרוש ובר ניר. לעומת זאת, מר לבנת נאלץ לשלם לשותפיו הקודמים סך של 120 מיליון שקל בקירוב, בגין חלקם – שאותו ביקשה משפחת לבנת להפוך לחסר ערך בדרך של עושק המיעוט וקיפוח זכות המיעוט של שותפיו של לבנת.