העליון קיבל הערעור: הסטודנטית לארה אל קאסם לא תגורש

שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, ענת ברון ועוזי פוגלמן, אישרו הערב (ה') לסטודנטית האמריקאית לארה אל קאסם להיכנס לישראל, בניגוד להחלטת שר הפנים לאסור את כניסתה בגלל תיוגה כפעילת חרם. החלטתם הפכה החלטות של בית המשפט המחוזי ובית הדין לעררים שיישרו קו עם השר והאיסור.

העליון קיבל את טענתה של אל קאסם שאין בכוונתה לקדם בשהותה כאן את החרם, ואת רצונה להשתלב בלימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית שהצטרפה לעמדתה. פתיחת שערי האקדמיה הישראלית לזרים, טענה האוניברסיטה היא "הדרך הטובה ביותר לחזק את תדמיתה של האוניברסיטה ושל מדינת ישראל בעולם כמדינה דמוקרטית, נאורה ושוויונית", בעוד מניעת כניסתם גורמת "נזק בלתי הפיך לקשרים הבינלאומיים אותם האוניברסיטה מטפחת".

מנגד, תנועת "אם תרצו" ביקשה להצטרף להליך וטענה כי שילובה של אל קאסם באוניברסיטה העברית ייצור מתיחות בקרב תלמידי המוסד, ועלול להביא לפגיעה בשלמות גופם - זכות הגוברת על החופש האקדמי ועל חופש הביטוי.

לארה אל קאסם צילום: מוטי קמחי

"משרד הפנים", כתב השופט הנדל, "הודה בפה מלא כי אין בידיו אסמכתא כלשהי לפעילות חרם של המבקשת מאז חודש אפריל 2017 - למעט "אינדיקציות" מסתוריות שטיבן לא הובהר", וסיכם השופט: "נדמה כי על המקרה שלפנינו ניתן לומר, בפרפראזה על דבריו של המלאך למלך כוזר, "כוונתך רצויה - אבל חלק ממעשיך אינם רצויים". כלומר, למאבק בתנועת ה-BDS ודומיה תכלית ראויה מאין כמוה, אך עליו להתנהל בגבולות הדין ובמקרה הנוכחי מניעת כניסתה של אל קאסם אינה מקדמת את תכלית החוק וחורגת ממתחם הסבירות.

השופטת ענת ברון הרחיבה את נימוקיה מעילת הסבירות למרחבי חופש הביטוי והדמוקרטיה הישראלית: "כאשר נפגעת זכותו של אדם לחופש ביטוי גם אם מדובר במי שאינו אזרח או תושב ישראל, החץ ננעץ גם בלב החברה הישראלית כחברה דמוקרטית. חופש הביטוי הוא הכרח לקיום שוק חי וחופשי של רעיונות ודעות, לדיון ציבורי בנושאים בעלי חשיבות ולליבון עמדות ותפיסות עולם. בהקשר של תופעת החרם, פגיעה בחופש הביטוי מונעת את האפשרות להתמודד עם רעיונות שברצוננו כחברה להפריך - ובכך בוודאי שאיננו חפצים", כתבה ברון והוסיפה לגבי אל קאסם: "מאחר שמעשיה אינם מקימים עילה מספקת לאסור על כניסתה לישראל, הרושם הבלתי נמנע הוא ששלילת האשרה שניתנה לה היא בשל הדעות הפוליטיות שבהן היא מחזיקה. אם זה אמנם המצב, הרי שמדובר בצעד קיצוני ומסוכן, העלול להוביל להתפוררותם של עמודי התווך שעליהם בנויה הדמוקרטיה בישראל".

השופט פוגלמן הוסיף ש"ביטול האשרה ורישיון הישיבה אינם משרתים את תכלית המאבק בחרם שעמדה בבסיס הפעלת הסמכות", כלומר, החלטת השר בהפעלת סמכותו אינה סבירה.