סיימת ללדת? קדימה, לעבודה
מצבן של נשים עובדות בישראל נראה טוב מאוד, עד שמשווים את חופשת הלידה הנהוגה כאן לזו שבמדינות ה־OECD
בכל מה שקשור לחופשת לידה, ישראל נהנית לחשוב על עצמה כמדינה רחבת לב ויד: בעשור האחרון הגדילה המדינה בנדיבות את מספר שבועות החופשה בתשלום מ־12 ל־15, ויש אופציה שיתווסף להם עוד שבוע. אלא שכאשר בוחנים מה נותנות שאר המדינות במועדון שנעים לנו להיות חברים בו, ה־OECD, הנדיבות מתייבשת ונהפכת לקמצנות.
"אקונומיסט" מפרסם בכל שנה את "מדד תקרת הזכוכית" שלו, שמדרג את מדינות ה־OECD מזו שהכי טוב להיות בה אשה עובדת עד זו שבה התנאים הגרועים ביותר לכך. הדירוג נשען על פרמטרים כמו החלק של נשים בקרב בעלי תואר שלישי; החלק שלהן בתפקידי ניהול בכירים, במושבים בפרלמנט ובדירקטוריונים; שיעור עלות הטיפול בילדים מתוך השכר הממוצע; ומשך חופשת הלידה בתשלום. בדירוג המעודכן, שיצא בראשית 2018, התיישבה ישראל במקום טוב קצת מעל האמצע, וחמישה מקומות מעל ממוצע ה־OECD. הנה רגע של נחת: כדאי ושוויוני יותר להיות אשה עובדת בישראל מאשר במדינות כמו ארצות הברית, גרמניה, הולנד, שוויץ, יפן, איטליה ואוסטרליה.
אבל הזוהר הזה מתעמעם כשעושים זום־אין על נתוני חופשת הלידה. אנשי "אקונומיסט" לא הספיקו להתעדכן בשבוע הנוסף שהצטרף לאחרונה לחופשת הלידה בתשלום, ולקחו בחשבון 14 שבועות ולא 15 —אבל תיקון התקלה הזו לא משנה את התמונה העגומה: אנחנו במקום התשיעי, מהסוף. 11 מקומות מתחת למשך החופשה הממוצעת בתשלום ב־OECD. באשר לחופשת לידה, עדיף להיות אמא עובדת כמעט בכל מקום בעולם המתועש חוץ מבישראל.
זה לא רק המיקום בדירוג, אלא גם הפער: למעט ארצות הברית הקיצונית, שבה המדינה לא מממנת אפילו דקה אחת מחופשת הלידה, הפער בין ישראל לשאר המדינות שסוגרות את הדירוג קטן ועומד על 8 ימים לכל היותר. בראש הטבלה מככבות מדינות שנותנות הגדרה חדשה למושג נדיבות: הונגריה מעניקה 72 שבועות חופשת לידה בתשלום, סלובקיה — 54, צ'כיה — 53, אוסטריה — 51, וב־OECD בממוצע מדובר על 32.5 שבועות. יותר מפי שניים מאיתנו.
את הממצא היבש הזה, דיו על נייר, מכיר כל מי שמנסה להיות גם הורה נוכח בחיים של ילדיו ולא רק מתאם בייביסיטר, וגם עובד עם גבולות שהבוסים שלו מרוצים ממנו. משך חופשת הלידה בישראל משקף את חוסר ההרמוניה הקיצוני שיש בה בין חיי משפחה לחיי עבודה. בתחום הזה, יש עוד הרבה מה לעשות.