המכבש האמריקאי עלה גם על אריסון

1. אמריקה התחילה: ארצות הברית מובילה את הניסיון לטהר את הסביבה העסקית

שרי אריסון וגל הירש עלו לאחרונה לכותרות הראשיות בזכות אותו חשד ואותו החוק שאוסר לשחד "עובד ציבור זר". ישראל נאלצה להוסיף את סעיף 291א לחוק העונשין ביולי 2008 כחלק מתהליך הצטרפותה לארגון ה־OECD, וחתימתה על האמנה בדבר מאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים בעסקאות בינלאומיות.

אבל מאחורי האמנות והניסיונות לטהר את הסביבה העסקית, בעיקר בעולם השלישי, עומדת הנחישות האמריקאית. אותה נחישות שהורידה על הברכיים את הבנקים בעולם, כולל הישראלים, שנקנסו בארצות הברית במאות מיליוני דולרים (לאומי כבר שילם 400 מיליון דולר) על סיוע בהעלמות מס. הנחישות הזו מתדלקת גם את המאבק הבינלאומי בשוחד לעובדי מדינה זרים. האמריקאים היו הראשונים לחוקק את האיסור בשנות השבעים במסגרת Foreign Corrupt Practices Act. בעקבותיהם הלכו גרמניה, צרפת, שווייץ, בריטניה, קנדה, ה־OECD ובלית ברירה גם ישראל נגררה והצטרפה.

אגב, המלחמה בהעלמות מס ובשוחד היא חלק מהמאבק האמריקאי בהון השחור. מאבק מתמשך שמשתלב ומתכנס כיום לרפורמות המס של הנשיא דונלד טראמפ, שנועדו להחזיר את ה”בן האובד” הזה הביתה. "האמריקאים כפו על העולם את הטרנד הזה של ציות למלחמה בשחיתות. 90% מהקנסות שקיבל 'העולם', 150 מיליארד דולר, משולמים לארצות הברית. הם המרוויחים הגדולים ביותר", אמר לאחרונה עו"ד דניאל רייזנר מהרצוג פוקס נאמן בכנס שערך משרדו והוקדש לעבירה החדשה שמאמצי אכיפתה החלו ניכרים לאחרונה גם בישראל. הסנונית הראשונה שהורשעה היתה חברת ניפ גלובל, שהואשמה בקידום עסקיה בממלכת לסוטו שבאפריקה באמצעות תשלום שוחד של למעלה מ־500 אלף דולר לעובד ציבור זר, ונקנסה ב־2.5 מיליון שקל. ועכשיו יש לנו את בני שטיינמץ, שיכון ובינוי, גל הירש.

וכמובן פרשת סימנס. ב־2008, במסגרת הסדר שנערך מול רשות ניירות הערך האמריקאית, שילמה סימנס 800 מיליון דולר לרגולטורים בארצות הברית, בלי להודות או לכפור בהאשמות כלפיה. בגרמניה שילמה סימנס קנס בסכום של כ־569 מיליון דולר, ובישראל 160 מיליון שקל במסגרת הסדר מותנה לפי חוק ניירות ערך. לגבי השוחד הישראלי של סימנס, נותרה השאלה לאן הלכו 6.5 מיליוני דולר. סימנס העולמית הודתה בארצות הברית ששילמה בישראל שוחד בהיקף של 20 מיליון דולר. עד כה התגלו כ־13.5 מיליון שקיבלו אנשי חברת חשמל, כולל 4 מיליון הדולר שקיבל השופט בדימוס דן כהן, שהיה דירקטור בכיר בחברה. האם יש עוד בכירי חברת חשמל ששומנו?. מלבד חברת חשמל, סימנס עשתה כאן עסקים גם עם רכבת ישראל ורשות שדות התעופה.

גל הירש ושרי אריסון. נחשדים בעבירה על החוק שאוסר לשחד עובד ציבור זר צילום: יריב כץ

ועם כל הכבוד למאמצי השוחד העולמיים של סימנס, היא אינה השיאנית העולמית. באפריל 2018 הטילו הרשויות האמריקאיות קנס של 2.6 מיליארד דולר על חברת ההנדסה והבנייה הברזילאית אודברכט ועל החברה־הבת שלה ברסקם. מדובר בקנס הגדול ביותר שהוטל אי פעם על הפרת החוק האמריקאי למניעת שוחד של עובדי ציבור זרים.

בפברואר 2010 הטיל בית המשפט במחוז קולמביה שבארצות הברית קנס של 400 מיליון דולר על חברת הענק הבריטית BAE, לאחר שזו הודתה כי שיחדה את הנסיך הסעודי בנדר בן סולמאן, שהיה שגריר ערב הסעודית בארצות הברית, בסכום של 2 מיליארד דולר כדי לזכות בעסקה של 100 מיליארד דולר.

אגב, בפסק הדין שבו הורשע שמעון שבס נזכר הניסיון למכור ציוד לחימה אמריקאי לסין. על הדמיון בין דן כהן לשבס אמר לי אז מומחה למשפט פלילי: "כהן עשה ושבס כנראה רק ניסה, ובכל זאת נקודת דמיון מטרידה. מה שהציל אותנו גם משבס וגם מכהן הוא הקנאה האמריקאית, ולא איזשהו מנגנון תיקון פנימי. ההתנגדות האמריקאית לעסקאות נשק מאחורי גבם, במיוחד עם סין, הדאיגה את ראש הממשלה דאז יצחק רבין הרבה יותר מטוהר השלטון, וגם כהן נפל כנראה בגלל תחרות אמריקאית מול סימנס. בסופו של דבר הכל חוזר לתאגידי הענק האמריקאיים ולכוחם של נציגיהם בממשל כמו שולץ, צ'ייני, רמספלד ואחרים לשמור את המונופול על שוק השוחד להם ולבני בריתם, למשל הבריטים".

אבל הרטוריקה הישראלית מניפה, כהרגלה, את תחושת השליחות. "ישראל מנהלת מלחמת חורמה בשחיתות בתוך ישראל, ואין סיבה שננהג אחרת גם בחו"ל", אמרה עו"ד אתי בן דור מפרקליטות מיסוי וכלכלה בכנס הרצוג, פוקס, נאמן. "התחרות שלנו שם היא עם ארצות הברית וקנדה, ולכן אנו מחויבים למאבק הזה". ההבדל הוא שכללי המשחק החדשים לא תמיד כוללים את מקבלי השוחד. "אפריקה היא יבשת של מזומן", העיר רייזנר, "והתוצאה היא שהחברות הסיניות השתלטו על אפריקה".

אגב, החקיקה והרגולציה בישראל נוקשות לעתים יותר מבעולם. "סעיף השוחד הישראלי דווקא מחמיר בכמה מישורים", כתבה עו"ד הדר סטון ממשרד גרוס בטור ל”כלכליסט”. "הוא אינו דורש שהשוחד יבוצע בפועל, ודי בכך שהתשלום הוצע (גם אם נדחה) כדי שהדבר יעלה כשוחד". הבדל נוסף הוא שבארצות הברית נעשה שימוש נרחב יותר בתחליפים להליך הפלילי כמו הסדרי התביעה הנדחית (DPA -Differed Prosecution Agreement), הכוללים תשלומי קנס גבוהים ללא הרשעה בבית המשפט. בישראל לעומת זאת אוהבים יותר להפעיל את הגרזן הפלילי. עו"ד נתי שמחוני מהרצוג, פוקס, נאמן, שמייצג היום את שרי אריסון קרא בכנס לאמץ ולהעדיף בעבירות השוחד לעובד ציבור זר את הסדרי הקנס המנהלי על התאגיד מאשר את ההליך הפלילי הפרסונלי כלפי נושאי המשרה. כך היה בסיפור השוחד של טבע בחו”ל.

טבע נקנסה ב־75 מיליון שקל ולא הועמדה לדין פלילי לאחר שהודתה במתן שוחד לעובדי ציבור זרים, כפי שנקבע ב”הסדר מותנה להפסקת הליכים” שחתמה החברה בינואר השנה מול הפרקליטות.

סיפור שיכון ובינוי נמצא בחקירה כבר זמן ארוך, ורק בשבוע שעבר "צורפה" אליו אריסון וזומנה לחקירה. היא לא היתה נושאת משרה בשיכון ובינוי, לכן על פניו קשה יותר למצוא “ראיית זהב” נגדה. אפשר לחשוד בכך שחקירתה נעשתה גם לצורכי ראווה. הזמן יגיד האם גם התיק הזה יסתיים בהעמדה לדין, או בהסדר מותנה בסגנון טבע.

בכל מקרה סיפורי טבע, שטיינמץ ואריסון הם שוליים ביחס לענף היצוא מספר אחת של ישראל, היצוא הביטחוני. מלבד התעשייה האווירית, תע”ש, רפאל ואלביט, ישנם מעל אלף יצואנים ביטחוניים שמוכרים הכל: נשק, תוכנות מחשב, ייעוץ ושירותים. מצה"ל משתחררים פנסיונרים צעירים, שלרבים מהם זהו מקור פרנסה טבעי. גם גל הירש שייך לקבוצה זו. אם מישהו יתעקש לחקור ברצינות את "השוחד הממלכתי" שניתן לכאורה בשם המדינה - באמצעות מתווכים, עמלות סוכן, חברות־בנות מקומיות וכל פטנט יצירתי אחר - לקידום עסקאות הנשק האלה, הוא יזדעזע לגלות שגם זרועות המדינה לא בחלו בשימון פקידים ופוליטיקאים זרים.

"יש מדינות שאי אפשר לעבוד בהן אחרת", אמר עו"ד שמחוני, "ואז אנו מקפחים את עצמנו". ורייזנר אמר בריאיון ל”כלכליסט”: "העולם השתנה, האנשים לא. התעשייה מבוהלת בעקבות תקדים סימנס, וחברות החלו לצאת משווקים בעייתיים. הבעיה היא שחברות מערביות יאבדו שווקים לטובת חברות ממדינות שבהן אין חוקים ואכיפה נגד שוחד, כמו רוסיה וסין".

מה שמזכיר את הבדיחה על היהודי שבישר לאשתו על המיזם החדש שלו: לקחת כסף מהעשירים ולהעבירו לעניים. ואיך זה מתקדם, שאלה האישה. חצי מהפרויקט כבר הצליח, ענה היהודי בשמחה, העניים הסכימו.