בחיפה כימיקלים דורשים להגביל יצוא אשלג

שבעה גופים ניצלו לפני כשבועיים את ההזדמנות האחרונה להזהיר על מכשלים במתווה שיקבע את עתיד ים המלח לעשרות השנים הבאות ‑ המכרז למסירת זיכיון הכרייה של כיל, שיפוג ב־2030. שלושה ארגונים אזרחיים, שתי רשויות ציבוריות ושתי חברות מסחריות התייצבו לשימוע ציבורי בפני הצוות המגבש את פעולות הממשלה בנושא, שעשוי להגיש המלצות סופיות לשר האוצר כבר בספטמבר.

לפי ההמלצות שפרסם הצוות במאי, שבראשו עומד הכלכלן הראשי לשעבר יואל נוה, בחירת הזכיין שיפעיל את מפעלי ים המלח תיערך בשני שלבים: תחילה תוקם חברה ממשלתית שתהיה ערוכה לקבלת הזיכיון; אחר כך ייערך מכרז עם מחיר מינימום. אם אף מתמודד לא יסכים למחיר זה, החברה הממשלתית תקבל את הזיכיון.

כיל עצמה, מחזיקת הזיכיון הנוכחי שתהיה המתמודדת העיקרית גם במכרז החדש, העדיפה כנראה לשמור את הקלפים צמוד לחזה והסתפקה בעמוד בודד של הערות. תגובתה הלקונית התמצתה בכך שהדו"ח "מעורר סוגיות משפטיות, כלכליות, תפעוליות והנדסיות סבוכות".

חיפה כימיקלים:

"להבטיח את ריסון המונופול"

ליצרנית הדשנים מחיפה מסורת ארוכה של עימותים עם כיל, שמצד אחד קונה ממנה אמוניה, ומצד שני מספקת לה אשלג אחד מחומרי הגלם העיקריים שלה. חיפה כימיקלים רוכשת כ-400 אלף טונות אשלג בשנה מכיל ובעבר טענה כי המחירים שהחברה גובה מופקעים מה שהביא בסופו של דבר לבוררות בין השתיים.. בחיפה כימיקלים רואה כנראה במכרז הזדמנות לרסן את ספקית האשלג העתידית מבעוד מועד.

בחיפה כימיקלים דורשים להוסיף לתנאי הזיכיון החדש הבטחת כמות מסוימת של חומרי גלם ללקוחות בארץ על פני לקוחות בחו"ל. הגבלה כזו, מנמקים בחברה, תיצור מקומות תעסוקה, תביא לפיתוח תעשיות חדשות לייצור דשנים מתוחכמים, ואף תוריד את יוקר המחיה. משאבי ים המלח הם "קניין הציבור הישראלי כולו", מסבירים בחיפה כימיקלים, הנמצאת בעצמה בבעלות האחים טראמפ מפלורידה, וכמעט כל תוצרתה מופנית ליצוא.

אף שהחובה לנצל את משאבי ים המלח "לטובת כלכלת המדינה" מעוגנת בזיכיון הנוכחי של כיל, בחיפה כימיקלים טוענים שדרישות אלה "אינן מחודדות די הצורך". מחלוקת קודמת על מחיר האשלג הובילה לתהליך בוררות בן חמש שנים בחסות הכנסת, שבו אישר ב־2014 השופט בדימוס בועז אוקון כי מפעלי ים המלח ניצלו את כוחם המונופוליסטי בשוק האשלג המקומי.

לובי 99:

"לא יהיו מתחרות רציניות לכיל"

הארגון שמפעיל בכנסת "לוביסטים מטעם הציבור" ומרבה לעסוק בסוגיות של ריכוזיות טוען שהמכרז המתוכנן לא יוביל לתחרות אמיתית על הזיכיון. מצד אחד, חברות הענק שהוזכרו כמתמודדות אפשריות מסונדלות למעשה במגבלות רגולטוריות. על Nutrien, למשל, שאליה התמזגו פוטאש ואגריום, הוטלו מגבלות בהודו ובסין שאילצו אותה למכור את מניותיה בכיל. מצד שני, האיום כי אם לא יושג מחיר המינימום, הזיכיון יימסר לחברה ממשלתית, "נתפס כאיום לא סביר".

מאחר שכיל צפויה לזכות שוב בזיכיון, בלובי 99 טוענים שהקמת חברה שתפעיל את המפעלים בעצמה אינה הדרך היעילה ביותר למקסום התועלת לציבור. במקום זאת הם מציעים להקים חברה מסוג אחר, שתנהל את הפקת האשלג דרך קבלנים פרטיים שיעסיקו את העובדים. המכרז יהיה לביצוע עבודות הכרייה ולא לקבלת זיכיון על הים.

ג'ולס טראמפ, מבעלי חיפה כימיקלים

עוד טוענים בלובי 99 כי הדו"ח אינו מתמודד עם השאלה איזה חלק מהשקעותיו של הזכיין ינוכה מהתמלוגים שהוא מעביר למדינה, ומשאיר פתח למחלוקות פרשניות. בעקבות חילוקי דעות כאלה כיל כבר נאלצה להחזיר למדינה 900 מיליון שקל, ו־600 מיליון נוספים עוד נמצאים במחלוקת.

אדם טבע ודין:

"להגביל את הפקת המשאבים"

בעמותה העוסקת בהגנה על הסביבה בכלים משפטיים לא מקבלים את נקודת המוצא של הוועדה ‑ שהתכלית העיקרית של התוכניות לעתיד ים המלח היא "השאת הערך הכלכלי של ים המלח". בארגון מאשימים שהוועדה החמיצה "שעת כושר נדירה להבטחת עתידו של הים", וטוענים שההמלצה הראשונה של הצוות ‑ להמשיך לכרות מחצבים מים המלח ‑ התקבלה כברירת מחדל וללא שום דיון.

אנשי אדם טבע ודין מפקפקים בטענת יו"ר הצוות נוה כי המשך השאיבה הוא דווקא הפתרון האקולוגי הטוב ביותר לים, שכן הוא מונע היווצרות של משקעים, ובמקביל מאפשר למדינה להטיל על הזכיין את שימור הים. העמותה מציעה לבחון עוד שתי אפשרויות: "חלופת האפס", כלומר סיום הכרייה בים המלח, והגבלת כמויות הכרייה.

בארגון מציעים להגביל גם את שאיבת המים מים המלח, שהיא הגורם לחלק גדול מהנזק הסביבתי של המפעלים, ומתנגדים להמלצה לבסס את תקרת השאיבה על ממוצע השאיבה בשנים האחרונות.

כמו כן תוהים בארגון מדוע המדינה מבקשת להקצות את הזכויות על כל משאבי הים לזכיין יחיד, במקום לפצלן. החזקת הזכויות בידי זכיין אחד תאפשר לו לבצע מניפולציות כדי לחמוק מתשלום מס רווחי היתר ("מס ששינסקי"). מס זה מוטל רק על רווחים מעל שיעור מסוים, ולכן הזכיין

יוכל לקזז את הפסדיו ממשאב אחד מרווחיו על משאב אחר, כדי לא להגיע לרצפת המס.

התנועה לאיכות השלטון:

"לא מנצלים את מניית הזהב"

בתנועה מאשימים שהצוות של נוה התעלם מפרשה מסתורית שמעוררת את השאלה אם המדינה מסוגלת לכפות על הזכיין את האינטרס הציבורי. עם הפרטת מפעלי ים המלח בשנות התשעים, מדינת ישראל שמרה לעצמה "מניית הזהב" שמקנה לה זכות וטו על מהלכים חשובים של החברה. אלא שכיל, לכאורה, הפרה בכמה מקרים את התנאים שמניה זו כופה עליה.

באשר לטיב ההפרות האלה שומרים באוצר על עמימות. החשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי בויאנג'ו התבקשה בידי נתניהו, כשהיה שר אוצר, לבחון את תנאי מניית הזהב. אלא שמנכ"ל האוצר שי באב"ד גנז את הממצאים. בתגובה לעתירת התנועה לאיכות השלטון לקבלת המידע טענו באוצר שמדובר במדיניות בשלבי עיצוב. בתנועה טוענים שלפי דו"ח הביניים, המדיניות המתעצבת מתעלמת לחלוטין ממניית הזהב.