החטא הקדמון של מיחזור הבקבוקים

עכשיו האשם הוא בקבלני המשנה של איסוף הבקבוקים, שבעליבותם, לפי החשד, מביאים מיכלים מירדן כדי לרוקן אותם כאן ולזכות בדמי הפיקדון. כמה נורא. בפעמים הקודמות ה"אשמים" היו ארגוני פשיעה, שהשתלטו על איסוף מיכלי המשקה והטילו אימה סביבם. ולפניהם היה זה הציבור, שלא הפנים את מהפכת איכות הסביבה. כולם־כולם אשמים במיחזור הפגום של בקבוקים בישראל שמוביל לזיהום מיותר, למעט תאגיד המיחזור שאמון על פי חוק על איסוף הבקבוקים.

החוק פגום מיסודו

החטא הקדמון נולד ב־2001, כאשר חוק הפיקדון נכנס לתוקף. החוק גם החריג את בקבוקי הליטר וחצי המזהמים ופטר אותם מפיקדון, וגם הפקיר את האחריות למיחזור בידי תאגיד אל"ה שבבעלות יצרניות המשקאות החברה המרכזית, יפאורה תבורי ומעיינות עדן. לאורך כל השנים מאז היצרניות מפעילות לחץ מתמיד ואפקטיבי למנוע את הכנסת הבקבוקים הגדולים תחת החוק. לעזרתם נחלצו, בזה אחר זה, השרים להגנת הסביבה. אלה הפגינו רפיסות אפידמית ומצאו בכל פעם מחדש עילות שונות ומשונות להיעתר ללחצי היצרניות, בניגוד לאינטרס הציבורי. גם הוכחות לניפוח כמויות האיסוף או עדויות על הסתרת מספרי האמת לא הועילו. השרים עמדו בסירובם.

לפני קצת יותר מחודשיים פטר שוב השר זאב אלקין את יצרניות המשקאות מפיקדון על בקבוקים גדולים. הפעם עמד לרשותו דו"ח ביקורת חיצוני שהוא עצמו הזמין מרואה חשבון נייטרלי, שהראה שתאגיד המיחזור לא עמד ביעד האיסוף המינימלי שקבוע בחוק. אלא שאפילו הנתונים האלה לא שכנעו את אלקין להפעיל סוף סוף את סמכותו. במקום, הוא הסתפק בהטלת קנס של 48 מיליון שקל והתפנה למרוץ היוקרתי לראשות עיריית ירושלים. הציבור? שימשיך לרוץ בין הבקבוקים המוטלים ברחובות.

מתקן מיחזור בקבוקים צילום: אוראל כהן

הרמאויות הבאות כבר בדרך

בשנה שעברה הוטל היטל זעום של 10 אגורות על שימוש בשקיות ניילון בסופר, והשימוש בהן צנח. הסביבה הרוויחה בלי שנגרם נזק עסקי למישהו. קל להבין מה פיקדון צנוע על בקבוקים גדולים היה עושה. אבל כל זמן שהרגולטור שאמון על הגנת הסביבה נמנע מלהשתמש בכלים הפשוטים העומדים לרשותו, לסביבה אין סיכוי.

לכן אין צורך להתרגש יתר על המידה מחקירה משטרתית, צבעונית ככל שתהיה, של קבלני משנה לאיסוף בקבוקים. יכול להיות שאלה אכן המציאו לתאגיד אל"ה מסמכי שקילה כוזבים. אפשר גם לקבל כנכונה את טענת התאגיד שלא מדובר בפעילות סדרתית, ושהוא מקפיד לפסול ולא לדווח על בקבוקים מזויפים. כל אלה לא משנים. כאשר החוק מעוות מלכתחילה, הוא משאיר פתח לזיופים שונים ומשונים. כאשר בקבוק גדול לא שווה פרוטה בפני עצמו, אבל כן אם ממחזרים אותו כאילו הוא בקבוק קטן, אין מה להתפלא על רמאויות שנולדות מהפירצה הזאת.

כאשר האינטרס של הציבור מנוגד במובהק לזה של האחראים על המיחזור, אין סיבה להניח שזו תהיה החקירה האחרונה בנושא. ובכל מקרה, היא חסרת משמעות. דגי רקק נתפסו עכשיו, ותפיסתם לכל היותר תשרת את התדמית של יצרניות המשקאות. הן שוב יצטיירו כמי שמגנות עלינו, שעה שהן פועלות ללא הרף בכיוון ההפוך.