טעות של המזכירות בתיק פישמן חשפה דיון חסוי בין השופט לנאמן

טעות מצד מזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב הובילה לחשיפת תופעה שנויה במחלוקת הקיימת בתיקי חדלות פרעון, של קביעת פגישות התייעצות סגורות בין המפרקים או הנאמנים לבין השופטים המטפלים בתיק. רק נציגי הכונס הרשמי (הכנ"ר) יו דעים על פגישות אלו ומוזמנים להשתתף בהן, בעוד החייבים וצדדים שלישיים מורחקים מהדיון ולמעשה כלל לא יודעים על קיומם.

בפגישות אלו נדונים פרטים מתוך התיקים ומתואמות עמדות, כך שהחייבים או הצד השלישי עשויים למצוא את עצמם בעמדת נחיתות כשינסו לטעון נגד הסכמות שכבר נדונו בין שלושת שומרים הסף: הנאמנים, כונה הנכסים הרשמי והשופט.

התופעה נחשפה בימים האחרונים לאחר שעו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד על נכסיו של אליעזר פישמן, הגיש בקשה חסויה לנשיא המחוזי ת"א איתן אורנשטיין וביקש לקיים התייעצות עמו ועם נציג הכנ"רית סיגל יעקבי. אורנשטיין נעתר מיידית לבקשה וקבע ישיבה פרטית ובהולה לבוקר שלמחרת. לישיבה נועדו להגיע שלושה אנשים: אורנשטיין, בנקל ונציג הכנ"רית. אלא שטעות של אנשי המזכירות הביאה לכך שהזימון על ההתייעצות החשאית שוגר גם לעורך דינו של פישמן שולי גולדבלט.

עו"ד גולדבלט החליט להפתיע את יתר המעורבים והתייצב לדיון, ומצא שם את בנקל ועו"ד אלון קזיוף ממשרדו, וכן את נציגת הכנ"רית עו"ד רותי מזרחי. מזרחי מכהנת כמנהלת מחוז תל אביב בכונס הרשמי ומטפלת אישית רק בתיקים הגדולים ביותר.

נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב השופט איתן אורנשטיין. "לא לחשוף את פרטי העניין בפני נתבע פוטנציאלי" צילום: יריב כץ

עורך דינו של פישמן התבקש לעזוב את המקום

נוכחותו של גולדבלט שינתה את מעמד ההתייעצות הסגורה ובמקומה התקיים דיון שבו הודיע פרקליטו של פישמן על התנגדותו הנחרצת לקיום דיון חסוי שכזה, וטען שמדובר במתכונת שאינה מוכרת בשיטת המשפט בישראל.

לדבריו, הדבר לא תואם את הכללים שפרסמה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בעקבות חשיפת ההתכתבות בין השופטת רונית פוזננסקי־כץ לבין נציג רשות ניירות ערך בתיק 4000, ומהווה פגיעה בלתי מידתית בבעלי הדין שאינם צד לדיון. בנוסף טענו כי עצם ההידברות המוקדמת בין בעל התפקיד לבין הכונס הרשמי, מאחורי גבו של החייב, היא פסולה וחותרת תחת תפקידו האובייקטיבי של הכנ"ר.

בנקל מצידו הגן על הדיון החסוי שביקש וטען שהוא הכרחי שכן הוא "קצין בית משפט" ולא בעל דין שגרתי. עו"ד מזרחי הצטרפה לעמדתו של בנקל ותמכה בדיוני ההתייעצות הסגורים. הנשיא אורנשטיין שמע את הדברים והודיע שימסור בנפרד את הנימוקים והסיבות שהובילו אותו לקיים את הדיון החסוי. בשלב הזה התבקש עו"ד גולדבלט לעזוב את המקום והדיון המשיך במעמד אורנשטיין, בנקל ומזרחי בלבד.

פניית "כלכליסט" לדוברות בתי המשפט בבקשה לעיין בפרוטוקול הדיון נענתה בתשובה כי הפרוטוקול וכתבי הטענות שצורפו לו חסויים. בנוסף לא התאפשר עיון בחלק הפרוטוקול שלכאורה אינו חסוי, ומפרט את ביקורת פרקליטו של פישמן על הזימון לפגישה הסגורה. הדוברות נעתרה לבסוף לבקשה למסור את ההחלטה שנתן אורנשטיין, ובה הצדיק את הדיון החסוי שהתקיים בפניו.

מימין: אליעזר פישמן והנאמן עו"ד בנקל. פרוטוקול הדיון וכתבי הטענות נותרו חסויים צילום: עמית שעל, גלעד קוולרציק

בהחלטה שמשתרעת על פני 14 עמודים מנסה אורנשטיין להצדיק את עצם קיום הדיון החסוי, ומציג אותו כחלק מתופעה קיימת ואפילו הכרחית. אורנשטיין כתב כי אומנם לפי שיטת המשפט הישראלי קיום דיון צריך שיעשה במעמד כל הצדדים להליך, ואין לשלול את זכותו של בעל דין להיות נוכח. אלא שלדבריו לכלל הזה ישנם מספר חריגים למשל בתחום הפלילי, בחוק למאבק בטרור או בחוק האזנות סתר ובהליך אזרחי בבקשות עיקולים.

לדברי אורנשטיין הליכי חדלות פרעון נבדלים מהליכים אחרים במספר היבטים "שיש בהם כדי להוסיף על המצבים החריגים לכלל של קיום דיון במעמד הצדדים". לדבריו, בעל תפקיד כנאמן או מפרק הוא בעל אופי מיוחד ושונה כצד להליך משפטי, שכן הוא משמש "ידו הארוכה של בית המשפט" וכפוף להוראתיו ולאישוריו.

אורנשטיין הוסיף כי מנסיונו "הן כשופט שדן בתחום חדלות הפירעון והן מעת היותי פרקליט שעסק בתחום זה", ישנם מצבים בהם יש צורך בדיונים חסויים. עם מקרים אלו מנה אורנשטיין מצב שבו בעל התפקיד רוצה להגיש תביעה נגד צד שלישי, ועליו לבקש את אישור בית המשפט מראש: "מטבע הדברים הליך זה מתקיים במעמד צד אחד ועל מנת שלא לחשוף את פרטי העניין לפני נתבע פוטנציאלי".

דוגמה נוספת שציין אורנשטיין היא הגעה להסדר פשרה בהליכים שונים שבעל התפקיד צד להם. לדבריו "לא אחת" מוגשת בקשה חסויה במעמד צד אחד, ובה בעל התפקיד מבהיר מה השיקולים שהנחו אותו להגיע להסדר שביקש את אישורו. במקרה זה בעל התפקיד אף פורש בפני בית המשפט חולשות בתביעה שהגיש ומניעות אותו לתמוך בהסדר.

לעתים לנציגי החייב אין איך לדעת שהוגשו חומרים

אורנשטיין הוסיף וכתב כי מה שלמעשה מבקש בעל התפקיד "הוא במקרים רבים גם סוג של 'היוועצות', וזאת בהינתן המעמד המיוחד של בעל התפקיד כקצין בית המשפט". הוא אף הציג דוגמה שבה בעל התפקיד סבור שיש טעם לנקוט בפעולה מסוימת שלדעתו יש בה לקדם את ההליך, אולם כרוכה בעלויות לא מבוטלות או שיש לה השפעה על צדדים אחרים. לדעתו של הנשיא אורנשטיין, מצב כזה עשוי להצדיק דיון "היוועצות עם בית המשפט".

לדבריו, דיון כזה מתקיים באולם בית המשפט בנוכחות הכנ"ר והדברים נרשמים בפרוטוקול, כך שיש תיעוד של ההליך. עם זאת, בהחלטתו לא התייחס אורנשטיין לכך שבפועל דיונים לא מוקלטים וחלקים נרחבים בכל דיון כלל לא מופיעים בפרוטוקול הרשמי. כך שאף אם בשלב מסוים יוסר החיסיון מעל הדיון והחייב ידע שהתקיים דיון שאליו לא זומן, ספק אם הפרוטוקול ישקף לו מה את שאכן התרחש.

בנוסף, לא ברור מההחלטה מי יהיה אחראי לחשוף בהמשך בפני החייב שהתקיים בעבר דיון חסוי. למעשה, במקרים רבים שבהם הוגשו חומרים חסויים, אלו כלל לא זמינים באתר האינטרנט "נט המשפט" של מערכת המשפט, ואין דרך לדעת שהוגשו. במצב כזה החייב יתקשה לבקש לראות חומרים שהוא כלל לא יודע על קיומם.

אורנשטיין אף התייחס בהחלטתו לנוהג של חלק מבעלי התפקיד להתייעץ עם הכונס הרשמי ולהגיע מצויידים בהסכמתו בנושאים שונים. אך לא כל בעלי התפקיד נוהגים כך, בעיקר מאחר שנציגי הכנ"ר זמינים רק בפני חלק מהם. אורנשטיין אינו רואה פסול גם במצב הזה, ואף כתב שבמקרים המתאימים פניה מקדימה של בעל התפקיד לכנ"ר עשויה לייעל את ההליך ולחסוך זמן יקר.