חוק הלאום: אפרטהייד מרומז הוא עדיין אפרטהייד

חוק הלאום המשופצר יעלה מחר לקריאה שנייה ושלישית. לאחר שנשיא המדינה רובי ריבלין, היועצים המשפטיים של הממשלה והכנסת ואחרוני ההגונים בליכוד - כלומר בני בגין - הסתייגו מהנוסח שעבר בקריאה ראשונה, יוצג הנוסח המתוקן לקריאה שנייה ושלישית.

זהו נוסח שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יכול לחיות אתו, כלומר על הגבול שבין אפרטהייד בוטה לאפרטהייד מרומז. כזה שיעבור את שופטי בג"ץ, במיוחד חדורי התודעה הלאומית־יהודית המפותחת שמונו בידי איילת שקד כדי לחסל את האקטיביזם השמאלני, הומניסטי, אוניברסלי, ליברלי ודמוקרטי.

וזו אכן ההצדקה המרכזית לחוק - אם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתמקד באדם, הרי שיש לאזן אותו בחוק יסוד: הלאום שמתמקד בלאום היהודי. אם "כבוד האדם" הוא השראה לשופטי העליון כדי להגשים את ערך השוויון - נועד חוק הלאום, לפי נפתלי בנט, לשמש כמצפן החדש של השופטים בבואם לדון בעתירות שמאתגרות לכאורה את ההגמוניה היהודית.

למשל, בעתירות פוטנציאליות נגד חוק השבות או עתירות כמו אלה שהוגשו נגד חוק האזרחות שמנע מערביי ישראל להביא לכאן חתנים וכלות פלסטיניים. החוק אושר בזמנו על חודו של קול.

חוק הלאום אמור, במקרה כזה להבטיח ולחזק את הנחלת הייחוד היהודי. את ההנחלה ובעיקר את ההתנחלויות, היעד האמיתי של הבית היהודי שמכוון לשם את מרבית הרפורמות המשפטיות והחקיקתיות שלו.

שר החינוך נפתלי בנט ונשיא המדינה ראובן ריבלין. מי יותר יהודי ולאומי צילום: אוראל כהן, דנה קופל

למנדלבליט כיפה חיוורת ותבוסתנית לדעת סמוטריץ'

בדרך לקריאה השנייה והשלישית ריככו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט את סעיף המחלוקת, 7ב, שנועד להקמת ישובים ליהודים בלבד. הסעיף שנועד לבטל את תקדים בג"ץ קעדאן שאסר להפלות ערבים בקבלה ליישובים.

לאחר שהמשנה ליועמ"ש רז נזרי הבהיר אתמול בוועדה המשותפת להכנת החוק בראשות ח"כ אמיר אוחנה ש"אי אפשר יהיה להקים עיר ולכתוב עליה 'עיר יהודית'", הטיח בו ח"כ בצלאל סמוטריץ': "הפרשנות המשפטית שלך לא שווה".

נזרי והבוס שלו מנדלבליט הם יהודים חובשי כיפה, כשרים ולאומיים למהדרין, אבל כיפתם, מסתבר, חיוורת ותבוסתנית מדי לטעמם של בנט וסמוטריץ'. ההבדל, בין הסעיף לריכוכו לא ממש דרמטיים, אבל לדעת היועץ הוא מספיק כדי להעביר את החוק מהמתחם האסור למותר. במקור דיבר הסעיף על כך שהמדינה "רשאית" להקים ישובים נפרדים, בסעיף המרוכך, המדינה "רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמת וביסוס שלה".

בנוסף להסתייגויות ה"דמוקרטיות" מצדם של נשיא המדינה והיועצים המשפטיים, נרשמה הסתייגות מהצד החרדי. היהדות של החרדים אינה היהדות של הבית היהודי. לכן, לא ברור לחרדים למה רק היהדות הלאומית זכאית להעדפה בחוק היסוד ולא היהדות "שלהם". לבנט חשובה ההתיישבות, להם חשובה השבת, אז למה שהזכות למנוחה בשבת ומועדי ישראל לא תוכר בחוק החדש.

בהזדמנות זו, נתן ח"כ אורי מקלב מש"ס ביטוי ל"ברית המיעוטים" עם מקופחי החוק האמיתיים, הערבים, כשמתח ביקורת על הפגיעה במעמד השפה הערבית: "צר לי שקיבלנו הרבה סעיפים פוגעניים לאוכלוסיות שונות. אחד הסעיפים הוא אלה הפוגעים בשפה הערבית", אמר מקלב.

ומצד שני, נציג אחר של ש"ס מיכאל מלכיאלי תמך בסעיף האפלייה הקודם שרוכך בידי נתניהו ובנט. "השילוב של חרדים ושאינם חרדים בבניין משותף יכול להיות טוב ויכול להיות רע", אמר מלכיאלי, "יש מקומות שזה לא הוכיח את עצמו. לכן יש בציבור החרדי מי שחושב שראוי שהם יקימו שכונות לעצמם".

אגב, מקום נוסף שהשילוב הזה לא הוכיח עצמו הוא במאהלי הצבא. אבל לכך נועד חוק הגיוס שאמור להפריד בין המשרתים ללא־משרתים. מלכיאלי רוצה עוד הפרדה בחסות חוק הלאום.

במקביל להבלטת ההגמוניה היהודית - אין כמעט סעיף בחוק שהמלה יהודי או לאומי לא מופיעה בו - לא מוחמצת כאן הזדמנות לתקוע אצבע בעין הערבית ולגמד את מעמד השפה מרשמית לבעלת "מעמד מיוחד".

"הצדקה" נוספת לחוק הוא התחרות בין נתניהו לבית היהודי על לבו של ה"בייס" בשאלה מי יותר לאומי, ציוני ויהודי. בנט הבהיר את חוסר שביעות רצונו מהפשרה על סעיף 7ב, אבל מבחינתו זה להקריב צריח כדי לנצח ולהעביר את החוק. זו ההקרבה שמבדילה בין האפרטהייד המוצהר למרומז.

20% מתושבי המדינה, הערבים, מודרים מהחוק

חוק הלאום הוא צעד נוסף בהסטת המחוג מהקוטב הדמוקרטי של המדינה לקוטב היהודי שלה. הנחת העבודה של יוזמיו, בניכוי הציניות הפוליטית, היא שצביונה הדמוקרטי של המדינה, שמקודם בבית המשפט העליון, איננו משקף את רצונו של העם.

מותר לפקפק בהנחה זו, אבל מה שברור הוא שחוק יסוד הוא חלק מחוקה וחוקה אמורה לגלם הסכמה פוליטית וחברתית רחבה ביותר. כבר במבחן הזה נכשל החוק כשהקואליציה והאופוזיציה ניצבות משני עברי המתרס, ועשרים אחוז מתושבי המדינה, הערבים, מודרים ממנו.

האם החוק ייפסל בבג"ץ? מלבד הודו וטורקיה אין בעולם תקדים לפסילת חוקה בידי בג"ץ. הוא התקרב לקו הזה בכרטיס הצהוב - התראת הביטול - שהוציא לתקציב הדו־שנתי שהועבר במסגרת חוק יסוד: תקציב המדינה, אך לא חצה אותו.

אין ספק שחוק הלאום יציב שוב את האתגר הזה בפני בית המשפט העליון.