ספנסר דה־גריי: "אני משוכנע שנצליח להתאים את כיכר אתרים לצרכי התושבים"

בגיל 73, כשמאחוריו קריירה מפוארת ואינספור פרויקטים מהגדולים והמורכבים בעולם, ספק אם ספנסר דה־גריי, שותף בכיר במשרדו של אדריכל־העל נורמן פוסטר וראש מחלקת תכנון ועיצוב בו, ציפה למצוא את עצמו מואשם ב"אסון הסביבתי הגדול בכל מאה שנות קיומה של תל אביב", ועוד בדריסת הרגל הראשונה שלו בעיר. דה־גריי, האחראי מטעם המשרד לתכנונו המחודש והשנוי במחלוקת של כיכר אתרים, מצוי בעין הסערה של פרשיה שמערבת הרבה אינטרסים והרבה כסף - הן מצד תומכי התוכנית והן מצד מתנגדיה.

התוכנית, שכללה את הריסת הכיכר והמבנים שעליה ובניית שלושה מגדלי מגורים ומלונאות בגובה 26–36 קומות כל אחד, עוררה ביקורת חריפה מצד קהילת האדריכלים בישראל ומצד תושבי תל אביב. כל הצדדים מסכימים שהכיכר זקוקה למתיחת פנים, אולם על פי המקטרגים המגדלים יטילו צל על הכיכר, ביטול הגשר יסרבל את הגישה לחוף, ובדרכם לחוף יעברו הולכי הרגל בין שלל בתי העסק של הקניון החדש — וזאת עוד לפני שהתייחסנו לסוגיה של הפקעת חלק מחוף ים, ולא בפעם הראשונה, לפרויקט נדל"ני. המאבק צלח, לפחות לעת עתה: בשלב זה נבחנות חלופות לתכנון של פוסטר, במטרה ליישב בין האינטרסים של כל הצדדים.

האדריכל ספסנסר דה-גריי צילום: עמית שעל

"אני משוכנע שיימצא מכנה משותף", אמר דה־גריי בזהירות בשיחה זמן קצר לפני שהתוכנית טורפדה. "הפרויקט נמצא בשלב חשוב מאוד מבחינת האיזון בין צורכי העיר והתושבים, אבל אני אופטימי. מדובר בשלב מוקדם ביותר, עדיין לא תכננו את המגדלים לפרטיהם. אני מנוע מלדבר על הנושא (בשל הסכם סודיות מול היזם - ר"ד), אבל שמעתי את הביקורת, ונתייחס אליה בזמן המתאים".

אתם גם עובדים על התכנון המחודש של מתחם ארנה. מה מתוכנן שם?

"גם הפרויקט הזה מצוי בשלב מוקדם, היו לנו פגישה או שתיים עם צוות התכנון המקומי וזו הזדמנות מרגשת. שוב, אני לא יכול לומר הרבה. אלה פרויקטים רגישים, וחייבים להיות זהירים כדי לתת להם להתפתח. אבל אני נרגש מהאפשרויות שהאתר והבניינים הקיימים מציעים, יש הרבה פוטנציאל לשפר דברים".

שני המקומות קרובים לים, שני המקומות נחשבים לבעייתיים כרגע ושניהם מעוררים הרבה אמוציות.

"אני חושב ששני המקומות תוכננו ונבנו לפני זמן רב, וההתפתחות שלהם והאפשרויות לשפר אותם הם בלתי נמנעים כשחושבים על זה. לא הייתי עוסק באדריכלות אם לא הייתי מאמין בכך. בסופו של דבר הפתרון הנכון מגיע מדיאלוג בין המעצבים, הלקוחות, הרשויות והקהילה המקומית. ישנם הרבה אינטרסים שונים שצריך ליישב, ועם זה אנחנו מתמודדים כרגע".

האדריכל ספסנסר דה-גריי צילום: עמית שעל

כשפנינו אליו שוב בנושא לאחרונה, אחרי טרפוד התוכנית, דה־גריי סירב להתייחס לנושא.

שוק הדיור יצא מאיזון

דה־גריי, כמעט 50 שנה במקצוע, נמרץ כאדריכל בראשית דרכו עד כדי כך שביקורו בישראל לאחרונה ארך פחות מ־24 שעות, שבמהלכן הספיק לפקוד את בניין מדעי המוח של האוניברסיטה העברית בתכנונו, להשתתף בכמה פגישות, ולהרצות על "סביבה אורבנית: עבר, הווה ועתיד" בכנס איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות.

כאדריכל ותיק שראה דבר או שניים בחייו, אחת הסוגיות הקרובות ללבו בכל הנוגע לסביבה אורבנית היא דיור היוקרה שמשתלט על הבנייה החדשה בערים. "אני מקווה מאוד שזה ישתנה", הוא אומר. "הרבה מדינות, כולל אנגליה, התרכזו יותר מדי בדיור יוקרתי. כשהייתי סטודנט וכשהתחלתי לעבוד היה דגש על דיור סוציאלי. למעשה עבדתי על פרויקט דיור סוציאלי מיד לאחר שהשלמתי את התואר הראשון שלי. בזמנו לרשויות המקומיות היו מחלקות תכנון חזקות, ובמחלקות האלה בלונדון ובסביבותיה עבדו אדריכלים מהמעלה הראשונה.

סר נורמן פוסטר, שותפו של דה-גריי. "יש לנו אנרגיה נפלאה" צילום: אי פי איי

"אדריכלים בתקופה ההיא היו מעורבים גם בפרויקטים של דיור סוציאלי וגם בפרויקטים קהילתיים כמו בתי ספר. כל זה נעלם בזמן שלטונה של תאצ'ר בשנות השמונים. היום אין מספיק תשומת לב לדיור ציבורי, אפילו לא קרוב לזה. אני חושב שהאסטרטגיות הכלכליות שמאפשרות לפרויקטים של דיור סוציאלי להיבנות צריכות להיבחן מחדש. אני מדבר מנקודת מבט בריטית, אבל אני חושד שזה אותו דבר בכל מקום. באנגליה יש משבר דיור נוראי, שכמובן לא משפיע על הקצה העליון אלא על הקצה התחתון. יש לנו את המספר הגבוה ביותר של דרי רחוב. צריך להשיג איזון מחדש, בלי להתנדנד גבוה או נמוך מדי, ולמצוא פתרון טוב עבור שני הקצוות, דיור יקר ודיור זול. ההתעלמות מהסוגיה הזו היא מחדל. במשרד שלנו עובדים לא מעט אדריכלים צעירים מכל רחבי העולם. הם צריכים למצוא מקום לגור בו, והמגורים במרכז לונדון יקרים מאוד. מי שרוצה לגור קרוב למשרד צריך להיפרד מלא מעט כסף ואין אופק".

עוד דבר שהשתנה לאורך שנותיו כאדריכל, ובוודאי מאז שחבר לפוסטר, הפעם דווקא לטובה, הוא המודעות הסביבתית. "זו תמה חזקה במשרד, וכעת גם בציבור הרחב", הוא מתלהב. "הבעיות שהעולם מתמודד איתן היום לא הובנו באופן כה נרחב כשהתחלתי לעסוק באדריכלות, אבל כמשרד זה נושא שתמיד עניין אותנו. קחי את אחד הפרויקטים המוקדמים שלנו, בניין ויליס פאבר (Willis Faber) באיפסוויץ', שנחנך ב־1975. זה בניין שהיתה לו אג'נדה ירוקה חזקה מבחינת שימור האנרגיה, הטיפול בגג שכולו מכוסה בדשא, הדרך שבה אור טבעי נכנס לבניין, איכות החיים — יש בו בריכה של 25 מ' לרווחת העובדים. אם הבניין הזה ייבחן כיום בהיבט הסביבתי ובהיבט של איכות חיים, אני חושב שהוא יקבל ציון גבוה מאוד.

Sage, מתחם מוזיקה וקונצרטים בפרברי ניוקסל, בריטניה צילום: שאטרסטוק

"גם מטה קוֹמֵרצבנק בפרנקפורט, שנחנך ב־1997 ובמשך שנים היה הבניין הגבוה באירופה, הוא פרויקט שעוסק במידה רבה באיכות חיים. יש בו תשע גינות עם אוורור טבעי לשימוש הצוות, לפגישות לא רשמיות או סתם לכוס קפה עם קולגה, ולכל אחד מהמשרדים בו — ובגרמניה לכל אחד יש משרד משלו, זה לא המודל האמריקאי — יש חלון שנפתח החוצה. הבניין הזה היה הישג משמעותי, שגם זכה לחיזוק כי האדם שניהל את הבניין אחרי שמסרנו אותו הצליח לשפר את הביצועים שלו הרבה מעבר למה שהצענו בשלב התכנון. זו דוגמה מצוינת לבניין שהידיים הנכונות דחפו אותו קדימה, ודוגמה למחויבות גבוהה לסביבה בהיסטוריה של המשרד".

המלפפון שהביא את הסטירלינג

דה־גריי, שעוטר בתואר CBE (הדרגה השלישית במסדר האימפריה הבריטית) הוא בנם של זוג אמנים, שניהם חברי האקדמיה המלכותית לאמנות. אין תמה, אם כך, שאת השראתו הוא שואב בין היתר מאמנות פלסטית: "ביקרתי לאחרונה בתערוכת פורטרטים של סזאן בנשיונל פורטרט גלרי בלונדון, תערוכה מהממת, והציור האדום של אשתו הוא דימוי יוצא מגדר הרגיל שממשיך לחיות בראשי" (לצפייה: bit.ly/MadameCezanne). כאשר הוא נשאל בנוגע למבנים אדריכליים אהובים הוא מציין את ה־Royal Festival Hall בלונדון: "זה מבנה תרבות שוויוני אמיתי, במהלך היום הוא מלא באנשים שעובדים על המחשב שלהם מסביב לשולחן עם צלוחית ביסקוויטים וכוס קפה. זה הרבה יותר ממקום שבו אתה הולך לשמוע קונצרט בערב. אני חושב שזה בניין דמוקרטי מאוד". 

הכוכבים של ספנסר. מימין: מגדל קומרצבנק בפרנקפורט, המגדל הגבוה בגרמניה (56 קומות), החממה בגנים הבוטניים של וולס, הגדולה בעולם והכיכר המרכזית של המוזאון הבריטי, הכיכר המקורה הגדולה באירופה (8 דונם) צילומים: אי, פי, FLICKR BY Steffan John , רויטרס

דה־גריי חבר לפוסטר ב־1973, וב־2007 התמנה לראש תכנון ועיצוב במשרד (עם השותף דיוויד נלסון). פוסטר ושות' היא אבן שואבת עבור אדריכלים צעירים ומוכשרים מכל רחבי העולם, ולא לחינם. המשרד, שעבודותיו מתאפיינות בחיבה לפלדה ולזכוכית, חתום על שורה מפוארת של פרויקטים שלא צריך להיות חובב אדריכלות כדי להכיר, ובהם מגדל "המלפפון החמוץ" בסיטי של לונדון, שתוכניתו זיכתה את פוסטר בפרס סטירלינג (היתה זו הפעם הראשונה שהזוכה נבחר פה אחד); כיפת הזכוכית של הרייכסטאג; הקמפוס החדש של אפל בקופרטינו; המטה האירופי של סוכנות בלומברג בלונדון ועוד. מלבד זאת, ההזדמנות להתחכך באגדה אדריכלית חיה ונושמת אף היא מלהיבה בפני עצמה. דה־גריי מעיד כי פוסטר עצמו, בן 82, עדיין עוסק באדריכלות באופן פעיל. "נורמן מעורב מאוד בפרקטיקה ועובד על מגוון רחב של פרויקטים", הוא אומר. "הוא יו"ר מעורב מאוד, וזה נהדר עבור המשרד, האנרגיה שלו נפלאה. למדתי ממנו לא להרים ידיים, לשים לב לכל פרט, לבנות צוות".

איך נראה תהליך העבודה שלכם?

"חשוב לנו להבין מה הלקוח רוצה. למשל אנחנו עושים כעת פרויקט ברוסיה, בניין משרדים בן 14 קומות לחברה לכריית נחושת. יש לנו צוות שמתמחה בהבנת מקום העבודה, וכשמענו דאיך החברה הזו עובדת, הבנו שמה שהם מחפשים שונה מאוד מהבריף. זה הוביל אותנו לתכנן בניין ייחודי, שבו במרכז כל שתי קומות של משרדים ישנו חלל דו־קומתי לפגישות, מחקר ועבודה רגועה יותר. המשרדים עצמם מעוצבים כמו ספרייה, עם שולחנות גדולים, תאורת קריאה ומדפי ספרים שבהם מתויקת הניירת הארגונית. אני לא מכיר שום בניין משרדים שנראה כך, וזה קרה רק משום ששאלנו את השאלות וקיבלנו בחזרה תשובות כנות שהובילו אותנו לתכנון הזה".

דה־גריי שמח על כל הזדמנות לבקר בישראל, בעיקר בזכות האקלים השונה כל כך מבאנגליה, אבל גם בזכות האדריכלות. "מרכז תל אביב, עם בנייני המגורים המודרניסטים משנות הארבעים, מרתק להדהים", הוא פותח. "אין הרבה ערים שיכולות להתהדר בתכנון פוסט־מלחמתי שהתממש באופן כל כך מוצלח מצד אחד וביתרון של להיות עיר חוף ים תיכונית נפלאה מצד שני. ירושלים היא מאוד שונה, וזה מרתק איך שתי ערים שמפרידה ביניהם רק שעת נסיעה יכולות להיות כל כך שונות זו מזו.

ירושלים היא היסטורית, כמובן, מאות על מאות שנים של היסטוריה, וזה ניכר. עקביות השימוש באבן ירושלמית מקנה לעיר דימוי עוצמתי. אז אתם מתחילים מעמדה מאוד גבוהה. בנוסף לכך יש כאן בניינים באיכות טובה שנוצרו גם על ידי אדריכלים מקומיים וגם על ידי אדריכלים זרים. זו מדינה שצריכה להיות גאה במה שהשיגה". הוא מהרהר לרגע וממשיך: "חבל שלא מספיק אנשים יודעים את זה. כשאני מספר לאנשים על תל אביב, הם מסתכלים עליי בתדהמה. אנשים צריכים שיזכירו להם עובדות פשוטות כאלה: תל אביב היא עיר יפהפייה, שנוצרה ברובה לאחר המלחמה, על החוף. תרבות חיי החוף שלה שניה רק לאלו של החוף המערבי של ארצות הברית. בני אומר שזה היעד המועדף עליו.

"אני לא יכול לחשוב על מקום שדומה לתל אביב", הוא ממשיך. "זה מעניין: זה עתה חזרתי מחופשה ביפן — לפני כן ביקרתי בה רק פעם אחת, בקיוטו — וחזרתי עם הד חזק מאוד של סקנדינביה. זה קשור לנוף, לאדריכלות ולאסתטיקה. תמיד חשבתי שיפן היא ייחודית, אבל הבחנתי באיזו מערכת יחסים שמתקיימת שם. אני אומר את זה לחיוב, כי אני מאוד אוהב את סקנדינביה".

דבריו של דה־גריי אינם משקפים כמובן את הלך הרוח הבריטי בנוגע לישראל, שמככבת ברשימת המדינות השנואות על תושבי הממלכה זה שנים על רקע פוליטי. הבריטים, כידוע, לא מסתפקים בלבקר את ישראל, אלא גם מטילים עליה חרמות כלכליים ותרבותיים. לא כך במקרה של דה־גריי, שלא רק קופץ על כל הזדמנות להגיע לכאן, אלא גם נהנה לשתף פעולה עם אדריכלים מקומיים. "שיתפנו פעולה עם כמה אדריכלים ישראלים", הוא אומר, ומתכוון בין היתר לאבנר ישר ולמשרד בר־שיפמן־נתן. "אנו מכירים לא רע את רון ארד, ושיתפנו איתו פעולה בפרויקט שלצערי לא יצא לפועל. נקווה שתהיה הזדמנות אחרת".