גיוס חרדים לצה"ל: לממשלה נוח בלי יעדים

חרדים מיעדים גיוס החרדים: צה"ל פועל כבר שנה ללא יעדים ובלי פיקוח לכלכליסט נודע כי בכך נוטרל אמצעי הפיקוח העיקרי על גיוס חרדים. ב־2013 התגייסו 1,972 חרדים והפער בין היעד לגיוס בפועל עמד על 1%, ב־2016 הוא צמח ל־11%, ואילו היה נקבע יעד לשנת הגיוס הנוכחית, היה נרשם שיא של אי־עמידה ביעדים: 18% שחר אילן, 3 תגובות לכתבה המלאה 

ב־13 באפריל 2016 דיווחה המדינה לבג"ץ כי הצוות הבין־משרדי לקידום עמידה ביעדי הגיוס הגיש את המלצותיו לעמידה ביעדי הגיוס עד 2023. זה היה במסגרת הניסיונות לשכנע את בג"ץ לא לפסול את חוק הפטור מגיוס שהעבירה הממשלה הנוכחית. שופטי בג"ץ לא התלהבו מההמלצות וציינו שהן כוללות הרבה גזרים ומעט מקלות.

עברו רק שנה וחודשיים ובסוף יוני 2017 פג תוקפו של היעד האחרון שקבעה הממשלה ואיש לא טרח לקבוע יעדים חדשים. הממשלה לא יכולה לטעון שנמנעה מכך בגלל שבג"ץ פסל את חוק הפטור מגיוס מסיבה פשוטה: תוקף היעד פג חודשיים וחצי לפני שהחוק נפסל בספטמבר 2017. מדובר אפוא בצפצוף על החוק שהממשלה הזו קבעה, ולא בתוצאה של הפסילה שלו.

צריך להיות ברור: יעדי הגיוס אינם מטרה ראויה, אלא הרע במיעוטו. ממשלות ישראל לדורותיהן, כולל זו שבה היתה חברה יש עתיד, לא מעיזות לקבוע מכסות גיוס, כלומר יעדים מחייבים, אז הן קובעות יעדים לא מחייבים, מעין הכרזת כוונות או שאיפות של המערכת. אין למעשה שום סנקציות על אי־עמידה ביעדים.

שר הביטחון אביגדור ליברמן צילום: קונטקט

היעדים שקבעה הממשלה ב־2013 גם לא היו מאתגרים במיוחד. הם התחילו ב־23% מהמחזור החרדי והגיעו אחרי ארבע שנים ל־31%. עלייה של 2% בממוצע בשנה הוא נתון ממש לא יומרני. שיעור הגיוס של גברים יהודים לא חרדים (חילוניים ודתיים) עומד על כ־88%.

הסיבה שהיעדים חשובים היא שיש כל כך מעט כלים לפיקוח על גיוס בחורי הישיבות. מחזור בני ה־18 החרדים עומד על כעשרת אלפים איש. כלומר גיוס של 3,100 איש בשנת 2017, עליו דיווח הצבא לכנסת בשבוע שעבר, הוא גיוס של פחות משליש מבני אותו מחזור. נכון, מדובר בשיפור דרמטי ביחס למצב של לפני 20 שנה (כ־5%), אבל עדיין כל כך רחוק משוויון בנטל או משילוב חרדים בתעסוקה באמצעות השירות הצבאי.

הסיבה לכך שלא נקבעו יעדים חדשים ברורה לגמרי. בסיפור של גיוס בחורי הישיבות הממשלה לא עושה שום דבר אם היא לא מוכרחה, כלומר אם אין איום מיידי של בג"ץ. אצל הממשלה הזאת לא רק שאין סנקציות על ישיבות שתלמידיהן אינם מתגייסים ועל התלמידים עצמם, לישיבות מוזרמים תקציבי שיא, מה שתורם לאי־העמידה ביעדים. הדבר האחרון שהמערכת רוצה זה לקבוע יעדים חדשים שיבליטו את הכישלון ואוזלת היד.