בניגוד לתחזית: שיעור החרדים בישראל יגיע ל־26% בלבד תוך 40 שנה

הציבור החרדי גדל בקצב הרבה יותר מתון ממה שקובעות תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ואילו הציבור החילוני, לא כולל המסורתי, שומר על גודלו.

כך קובעים במחקר מהפכני הפרופסור לסוציולוגיה אלכס וינרב ונחום בלס, מבכירי חוקרי החינוך בישראל, שניהם ממרכז טאוב למחקר חברתי. החוקרים בדקו את מספר התלמידים בזרמי החינוך השונים וגילו שמספר התלמידים בחינוך הממלכתי גדול בהרבה מהצפוי לאור הריבוי הטבעי, ואילו מספר התלמידים בחינוך החרדי נמוך משמעתית. יתרה מזאת, במהלך שנות הלימודים מתבצעים מעברים משמעותיים מהחינוך הדתי והחרדי לחינוך הממלכתי.

אם מגמות אלו יימשכו, תהיה להן השפעה ניכרת על ההרכב העתידי של האוכלוסייה בישראל.

לפי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתבססת על שיעורי הפריון, האוכלוסייה החרדית צפויה לגדול מכ־14% מהאוכלוסייה היהודית היום לכ־35% ב־2059. אולם אם מביאים בחשבון את נתוני רשתות החינוך, שיעור החרדים צפוי לעמוד על 26% בערך. כלומר משמעות המחקר של מכון טאוב היא שקצב הגידול של הציבור החרדי קטן משמעותית מזה שחוזה הלמ"ס.

לשאלת שיעור החרדים בחברה הכללית השלכות כלכליות מרחיקות לכת. זאת, בשל העובדה שרוב הבנים החרדים אינם לומדים לימודי ליבה, כ־50% מהגברים אינם עובדים וההכנסה של הבוגרים החרדים ובכלל זה גם של הנשים נמוכה בכשליש מהכנסת היהודים הלא חרדים. כלומר גידול של האוכלוסייה החרדית ללא שינוי דרמטי בדפוסי ההשכלה והעבודה שלהם עלול לעכב מאוד את צמיחת המשק ואולי אף להביא לקריסה שלו.

קצב הריבוי הטבעי של המגזרים השונים גורם לכך שהאוכלוסייה החרדית אמורה להכפיל עצמה מדי 17 שנה, האוכלוסייה הדתית מדי כ־26 שנה, והאוכלוסייה החילונית והמסורתית רק מדי כ־30 שנה. המחקר של וינרב ובלס ביקש לבחון את הטענות שהחילונים הן זן נכחד וכי החרדים יהפכו לרוב בתוך עשורים ספורים. זאת, באמצעות בחינת מספרי התלמידים בזרמי החינוך החרדי והתנועה ביניהם בשנים 2015-2001.

המחקר מצביע על כך שמספר התלמידים בחינוך הממלכתי גדול ב־5.9% מהצפוי על בסיס שיעורי הילודה במגזר, בעוד החינוך הממלכתי־דתי קטן ב־8.2% והחרדי קטן ב־7.7% מהצפוי.

חוקר מכון טאוב נחום בלס. לשיעור החרדים באוכלוסייה השפעות כלכליות מרחיקות לכת צילום: אוהד צויגנברג

המחקר בדק גם מעבר של תלמידים בין זרמי הלימוד בין כיתות א' וח'. מהנתונים עולה כי כמעט 98% מהתלמידים ומהתלמידות שלמדו בבית ספר ממלכתי בכיתה א' נשארו בזרם זה. בחינוך הממלכתי־דתי ובחינוך החרדי היקף השינוי גדול יותר. שיעור העוזבים את החינוך הממלכתי־דתי עמד על כ־20% מהבנות ו־25% מהבנים. רובם עברו לחינוך הממלכתי, ורק אחוזים בודדים עברו לחינוך החרדי. את החינוך החרדי עזבו כ־11% מהבנות (6.5% עברו לחינוך הממלכתי־דתי וכ־4.5% לחינוך הממלכתי) וכ־13% מהבנים.

במצטבר הנתונים מצביעים על כך שכ־8% מהילדים שנולדו לתוך העולם החרדי מצטרפים (עד כיתה ח') לקהילה הדתית, המסורתית והחילונית, וכ־8% מהילדים שנולדו לקהילה הדתית מצטרפים לקהילה החילונית והמסורתית. התנועה הזאת לא רק שהיא מצמצמת את שיעורי ההתרחבות של האוכלוסייה החרדית והדתית, היא גם מעלה את שיעורי הצמיחה של האוכלוסייה החילונית מעל ומעבר לריבוי הטבעי שלה.

מחקר קודם שבלס היה שותף לו גילה שהמעבר בין הזרמים לטובת החינוך הממלכתי נמשך גם בחינוך העל־יסודי. בסך הכל על סמך שני המחקרים טוענים החוקרים שכ־15% מהחרדים בכל דור צפויים לעזוב את המגזר. על רקע זה חישבו את התחזית הגורסת שבשנת 2059 צפויים החרדים להוות 26% מהציבור היהודי ולא 35% כתחזית הלמ"ס.

כדי לחזק את המסקנות, בדקו החוקרים את אחת התעלומות הגדולות של המערכת הפוליטית, הפער הגדול בין הריבוי הטבעי החרדי לצמיחה המתונה בהרבה בגודלה של יהדות התורה.

המחקר של מכון טאוב מגלה שהפער בין מספר הבוחרים הצפוי למפלגה החרדית האשכנזית על פי שיעורי הילודה למספר הבוחרים בפועל נע בין 1% ל־20% והוא הולך וגדל עם השנים. גם זה, לדברי החוקרים, מצביע על מגמות של היחלשות הדתיות.