צפצוף במקום בלימה: למה לא משתמשים במערכות שיכולות להציל חיי אדם בכביש?

האם ניתן היה למנוע את תאונת הדרכים המחרידה בה נהרג איש הפרסום מוטי מורל ז"ל? האם ניתן היה למנוע את מותם של שישה רוכבי אופניים שקיפחו את חייהם בארבעה חודשים בלבד? התשובה, לפחות באופן חלקי, נמצאת אצל ארגון הבטיחות האירופי EURONCAP.

למי שלא יודע ולא מכיר, EURONCAP הוא ארגון הבטיחות החשוב והמשפיע בעולם. הארגון מרסק מדי שנה עשרות מכוניות ומודד כל מילימטר של פלדה מעוכה כדי לקבוע מה בטוח ומה לא. וארגון EURONCAP קבע שמכוניות שמצוידות במערכות בטיחות מקוריות הן מכוניות בטוחות יותר.

המשמעות של מערכות בטיחות מקוריות היא שהמכוניות יודעות כיצד להפעיל את בלמי הרכב במהירות שיא - בלי שהנהג יגע בדוושה. הן יודעות להסיט את ההגה כשצריך כשהנהג עסוק בסמארטפון. הן מצילות חיים. למעשה, השבוע הציג הארגון תכנית אפילו יותר מחמירה להערכת מידת הבטיחות של מכוניות: הפעם יש ציוני בונוס למכוניות שיודעות לזהות רוכב אופניים שמתקרב מהצד במהירות, למשל.  

מערכת לבלימה אוטונומית. בולמת תוך פחות מרבע שנייה

המערכות האלה נפוצות כבר ויש מכוניות שנוסעות בכבישי ישראל שיודעות לבלום תוך מאיות שנייה כשהן נתקלות ברוכב אופניים. אבל יש גם הרבה מכוניות שלא יודעות. אם הייתם נכנסים לסוכנות באירופה ומבקשים לרכוש את המכוניות האלו הייתם מקבלים אותן עם המערכות שמצילות חיים. אבל לא בישראל. החוק הישראלי קובע שבכל המכוניות החדשות חייבים שיהיו מערכות התראה - התראה, לא הגנה. כלומר מערכות שמתקינים בישראל ויודעות לצפצף לנוכח סכנה, אך לא לבלום את הרכב ובטח שלא להסיט את ההגה.

דמיינו מכונית שנוסעת במהירות 70 קמ"ש וצריכה להתמודד עם ילד שמזנק לכביש. אם המערכת קיימת, היא מזהה את הילד ברגע הירידה לכביש, מודדת את המרחק ממנו, מחשבת כמה עוצמה צריך להפעיל על הבלם ובולמת בעצמה. התהליך אורך פחות מרבע שנייה. עכשיו דמיינו נהג אנושי: הוא שומע את הצפצוף, עוזב את הסמארטפון וצריך למקד את מחשבותיו. הוא כבר התרגל לצפצופי המערכת, אז לפעמים הוא מתעלם מהם. עכשיו הוא צריך לבלום, במכונית שנוסעת במהירות 70 קמ"ש - אל תוך ילד שקפץ לכביש.

אבל רגע, אם המערכות האלה, המקוריות, כל כך טובות, אז מדוע הן לא מותקנות בכל המכוניות החדשות שמשווקים בישראל? קודם כל – כי לא כל המכוניות החדשות שמשווקים בישראל משווקות בעולם עם המערכת. אבל למען האמת חלקן הגדול דווקא כן: רוב יצרני הרכב מאוד מתגאים בעולם ביעילותן של המערכות האלה, אבל איכשהו ישנם עדיין יבואני רכב שמציעים בשוק הישראלי את המערכות הפאסיביות. חלקם אפילו מפרסמים באופן פומבי שהמכוניות שלהם כוללות את המערכת, אך כשהלקוח מגיע אל אולם התצוגה הוא לפתע מבין שהמערכת מותקנת רק בגרסאות הבכירות.

למה? בעיקר כי המערכות האלה עולות כסף. לא כסף גדול, דרך אגב, אבל מספיק כדי שיבואן הרכב יפסיד כמה מאות שקלים על כל מכונית. במאזן זה נראה רע. ומעבר לכך, במדינה שבה משרד התחבורה סלל במו ידיו את הדרך להתקנה של מערכות פרימיטיביות וקבע בחוק שחובה להתקין אותן, במקום לקבוע בחוק שכאשר המערכת מוצעת בעולם חובה להתקין אותה גם בישראל, אין למי לבוא באמת בטענות. אולי למי שמשך בחוטים מאחורי הקלעים בכל התהליך התמוה הזה, שכפי שפרסמנו ב"כלכליסט", ייבדק ככל הנראה בעתיד על ידי מבקר המדינה.

בכל מקרה, קשה שלא לחוש צער על מותם המיותר של רוכבי אופניים בכבישים, אך יותר קשה שלא לחוש תדהמה לנוכח העובדה שהפתרון קיים, אך אף אחד לא טורח ליישם.