ההסתדרות בכוננות אלון חסן: האיצה המגעים לרפורמה בנמלים מחשש שיטרפד אותה כשיחזור

זיכויו המפתיע של אלון חסן מהאישומים בשחיתות מעורר תגובת שרשרת שתוצאותיה עשויות לחרוג מעבר לגורלו האישי של יו"ר ועד הציוד המכאני בנמל אשדוד. מה שמוטל על הכף הוא עתיד כל ענף הנמלים בישראל, ובפרט עתיד הנמלים הגדולים באשדוד וחיפה. אחרי שנים של ניסיונות מהוססים לקדם רפורמה כוללת בענף, הסיכוי שחסן יחזור למעמדו בוועד מעורר מתרדמתם את שלושת הגורמים המעורבים בגיבושה: ממשלת ישראל, ההסתדרות והנהלות הנמלים. שלושת הצדדים סיכמו בימים האחרונים להאיץ את המגעים ‑ במטרה לסגור דיל שיהיה מקובל על כולם בעוד כחודש.

הסיבה לבהילות אינה אלא החשש מחסן, שעשוי לחזור לתפקידו בחודש יוני, אם הפרקליטות לא תערער על זיכויו ב־4 סעיפים שונים. גורמים בנמל אשדוד אמרו ל"כלכליסט" כי אם לא יוגש ערעור כזה, פסק הדין יהפוך לחלוט, ולנמל לא תהיה ברירה אלא להחזיר אותו לעבודה כעובד מן המניין.

הוסר מכשול לרפורמה בחברת החשמל נתניהו חוזר בו: אם יושג הסכם מול חברת החשמל תוך 45 יום - יוותר על מניעת זכות השביתה רה"מ מוותר על זכותו למצות את הדיון על זכות השביתה של עובדי חברת החשמל בבג"ץ, וזאת בתנאי שתושלם הרפורמה בחברה. הליך זה היה המוקש העיקרי ביישום הרפורמה ליאור גוטמן ואדריאן פילוט, 8 תגובות לכתבה המלאה 

חסן מוגדר כעובד נבצר מאז 2013, כשנפתחו ההליכים המשפטיים נגדו. הוא לא פוטר מעבודתו, ומקבל בתקופת הנבצרות 50% משכרו. הסיכוי שיחזור לתפקידו ‑ תסריט שכבר זוכה לתמיכה במסרונים המוחלפים בין עובדי הנמל הוותיקים ובהודעות בעמוד הפייסבוק שלו ‑ מדיר שינה מעיני הפקידים במשרד האוצר והתחבורה.

הסיבה היא שבתקופת היעדרותו של חסן, לא היה בנמלי חיפה ואשדוד איש ועד דומיננטי שיעמוד על האינטרסים של העובדים במגעים. בכל נמל קיימים כמה ועדים, והם זקוקים להנהגה. גם בהסתדרות יש שמלינים כי משרדי הממשלה "גררו רגליים" עד כה בסגירת מתווה הרפורמה בנמלים, בשעה שההסתדרות עצמה והנהלות הנמלים התחננו להגיע לדיל.

הנמלים: הרפורמה זוחלת

נמלי ישראל זכו בעצמאות רק בשנת 2005. לפני כן הם היו כפופים לרשות הנמלים והרכבות. מאז אותה שנה מנסה הממשלה לקדם בהם רפורמה זוחלת.

שני הגורמים המרכזיים בענף הם נמלי אשדוד וחיפה: הכנסותיו של הראשון הסתכמו ב־2017 ביותר מ־1.2 מיליארד שקל, והרווח הנקי עמד על 209 מיליון שקל; הכנסות השני, נכון ל־2016, הגיעו ל־790 מיליון שקל, והוא הרוויח 130 מיליון שקל. מלבדם פועלים שני נמלים קטנים יותר: נמל אילת, שפעילותו הופרטה ל־15 לידי האחים נקש; ונמל מספנות ישראל, הנמל הפרטי היחיד בארץ, שמוחזק בידי משפחות פוגל, שמלצר וקצב.

ב־2005 נחתם הסכם התייעלות בין המדינה לבין הנמלים, בתמיכת הוועדים, אבל נראה שהישגי הוועדים האפילו על ההישגים של הממשלה בהסכם. מצד אחד, התחרות לא הגיעה; מצד שני, הסכמי השכר והתוספות שהובטחו לעובדים שולמו במועדם ‑ והביאו לכך שכל עובד נמל קיבל בממוצע תוספת שכר ומענקים של כחצי מיליון שקל.

כדי להתמודד עם המצב, אנשי האוצר החלו לבחון הנפקה של נמלי אשדוד וחיפה. המאמץ כלל אפילו נסיעה סודית לחו"ל של ראש אגף התקציבים בחברת אלון חסן. אבל המהלך נכשל. בעקבות המקרה המביך הזה, חסן סומן כגורם מפריע, והחל זרם של פרסומים על בעיות לכאורה בהתנהלותו.

המהלך לשבירת הנמלים הושלם לפני כחמש שנים, עם החלטת הממשלה להקים שני נמלים פרטיים באשדוד ובחיפה, שיתחרו בנמלים שבבעלות המדינה. אלה יהיו מפלצות חדשות, עתירות טכנולוגיה ועניות בכוח אדם, עם יכולת פריקה אוטומטית ובלי ועדים ובעיות. בשנת 2015 הנמלים העתידיים נמסרו במכרז ל־TIL ההולנדית (באשדוד) ול־SIPG הסינית (בחיפה), שיפעילו את המתחמים ל־25 שנה. הנמלים אמורים להתחיל לעבוד ב־2020‑2021, והם מאיימים למוטט את הנמלים הקיימים.

לקחי הרפורמה בחשמל

את הסיבות לשנים הארוכות שבהן לא גובשו הסכמות עם עובדי הנמלים הוותיקים אפשר למצוא בטקטיקה של האוצר ‑ אותה טקטיקה שנקט במהלך הדיונים ברפורמה בחברת החשמל. גם במקרה של שוק החשמל, סגירת ההסכם עם העובדים ארכה זמן רב, אולי רב מדי. גם בחברת החשמל וגם בנמלי אשדוד וחיפה, הממשלה נתקלה בוועדים מיליטנטיים שלא ויתרו על אף פסיק, ובמקום להתמודד איתם חזיתית העדיפה לנהל רפורמה זוחלת.

בתחום החשמל, השיטה באה לידי ביטוי בהכנסת תחנות כוח פרטיות לשוק, ש"גנבו" לקוחות מחברת החשמל הציבורית. כיום שליש מייצור החשמל כבר נמצא בידיים פרטיות; ואם מביאים בחשבון את תחנות הכוח שאמורות לקום בקרוב, הרי בתחילת העשור הבא כמעט 40% מהייצור לא יהיה בידי חברת החשמל.

השיטה הזו ‑ "הבה לא נתמודד עם הוועד אלא נייבש את החברה עד שתתקפל" ‑ עשתה את שלה, ולבסוף, ועד חברת החשמל עצמו התחנן לרפורמה. ואכן, אחרי 20 שנות דיונים, גובשה רפורמה כזו. מי שהכריז עליה בדצמבר האחרון היה שר האוצר משה כחלון, והיא היתה יוצאת לדרך אלמלא התעקשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקיים דיון בעתירת המדינה לבג"ץ נגד זכות השביתה עובדי חברת החשמל (ראו מסגרת).

צילומים: יאיר שגיא, חיים הורנשטיי, עמית שעל

נערכים לדיונים מזורזים

כעת ההסתדרות מבקשת לשכפל את מתכונת הדיונים ברפורמה בחברת החשמל, ובקצב מזורז. בסבב שיחות לילי שנערך שלשום במשרדי ההסתדרות הוחלט להקים לפחות ארבעה צוותי עבודה שיחתרו לגיבוש ההסכם המכריע. הצוותים יחולקו לפי נושאי הליבה שבמחלוקת מול העובדים, לרבות שאלת היקף הפרישות המתוכננות, עלויות הפנסיה, הטבות השכר והיקף השדרוג של הנמלים בכוח אדם ובציוד. מטרת התהליך היא ללבן את המחלוקות ולאפשר לכל הגורמים ‑ ההסתדרות, משרד התחבורה והנהלות הנמלים ‑ להשמיע את דעתו. ההסכמות הנקודתיות יגובשו בסופו של דבר למסמך עקרונות לקראת הסכם קיבוצי שיוציא לדרך את הרפורמה בנמלי ישראל. השבוע אמורים הצוותים לקיים סבב שיחות נוסף במשרד התחבורה שיתמקד בנמל חיפה.

הגנות תמורת פיטורים

איפה עומדים הצדדים בניסיון להשיג הסכם קיבוצי חדש? נקודת המוצא של כולם היא ההבטחה של שר התחבורה ישראל כץ מלפני כ־10 חודשים, לתת לעובדי הנמלים חסינות מפיטורי התייעלות לתקופה של 10 שנים. החסינות תחול גם על עובד שהתקבל לעבודה ב־2018.

בתמורה להגנה דורש כץ שהעובדים יסכימו לתוכנית התייעלות ופרישה מרצון בנמלים: עד 500 עובדים מתוך אלף בנמל חיפה ועד 250 350 איש מתוך כ־1,300 עובדי נמל אשדוד. במשרד האוצר מסכימים באופן עקרוני למתווה של כץ, ומעוניינים לסגור עסקה בהקדם.

בהסתדרות, לעומת זאת, לא יסתפקו בכך. כפי שנחשף ב"כלכליסט", הארגון דורש שתוענק לעובדים תוספת שכר של כ־50% מגובה ההתייעלות המתוכננת. כך למשל, אם הנמל יוציא לגמלאות מרצון 100 איש, ומדובר בעובדים שמרוויחים שכר ברוטו של כ־27 אלף שקל לחודש, הוצאות השכר אמורות לקטון בכ־2.7 מיליון שקל בחודש. העובדים דורשים לחלק מחצית מהסכום הזה ‑ כ־1.3 מיליון שקל ‑ כתוספת לשכר הברוטו של העובדים שיישארו.

המתנה הזו עשויה להגיע לכמה מיליוני שקלים לכל עובד, ובמשרד האוצר שוללים זאת משני נימוקים. ראשית, מדובר במענק חריג; שנית, מדובר בהכבדה על עלויות השכר בנמלים, שכבר נמצאים היום במצב שבו חצי מעלויות התפעול שלהם מורכבות משכר.

דרישה נוספת של העובדים היא הבטחה ממשלתית להתייעלות מכנית ורכישת ציוד. גם כאן הם מנפנפים בהסכמה ישנה שכל מנוף שיירכש במהלך יחשב כאילו חולק דיבידנד, כלומר העובדים יהיו זכאים ל־10% מעלות ההתייעלות כתוספת שכר. עוד דורשים שם החזרי אחזקת רכב, וזאת בשל פיצוץ מכרז הליסינג שנוהל שם באוגוסט 2017.

האוצר כבר התקפל פעם

מעניין להזכיר אפיזודה קודמת ברפורמה הזוחלת בנמלים, שבה הרצון לשבור את התארגנות העובדים גבר על השיקול הכלכלי. כשהוחלט בממשלה על הקמת שני הנמלים הפרטיים, בעלות של כ־8 מיליארד שקל, אנשי האוצר התנגדו. הם טענו שאין צורך בשישה נמלים במדינה קטנה כמו ישראל, ושזה יביא לעומס תשתיות על השוק.

המחשבה של האוצר לא הייתה נטולת בסיס עובדתי. דו"ח חיצוני שהזמין נמל חיפה ב־2015 העלה ש־50% מאלף העובדים יאבדו את מקום עבודתם בעקבות המהלך, והנמל עלול לעמוד בפני קריסה. ואמנם, הסכנה הובילה לשיחות עם הממשלה, ולדרישות שהגיעו עד פיצוי של דירה לכל עובד, ורשת ביטחון של 10 שנים שתבטיח לעובדי הנמל 70% מהפרמיות על ההכנסות.