מחיר ההפחתה: פולחן הפחתת המסים פחות יעיל מביטול הפטורים ממס

מאז מינויו של משה כחלון לשר האוצר ב־2015 התפתח מנהג – יש שיגידו פולחן – חדש, משונה וחסר תקדים במשרד האוצר: כל חצי שנה לכל היותר מתחיל דיון האם יש מקום להפחית את שיעורי המסים בישראל ומהו המס התורן המועמד להפחתה. בכל פעם מחדש, בתום הדיון מוסבר לציבור כי המצב הכלכלי "מצוין", שהגבייה מעל היעד, ולכן יש מקום להפחתת מסים.

ההרגל המשונה הזה מלווה בהגדלה חסרת תקדים בהיקף התקציבים הממשלתיים לרבות בתחומי הרווחה, בפרט בקצבאות (והרבה פחות בתקציבי השקעה), דבר שמעמיק מדי שנה את תנועת המלקחיים המסוכנת שעלולה להוביל, בגלל סיבה מתמטית, להזנקת הגירעון הממשלתי. בימים האחרונים שוב חוזר הניגון והשאלה מתי ואילו מסים יופחתו כבשה את השיח הכלכלי הציבורי. אולי הפעם, אחרי הפחתה שישית ברציפות, כדאי לשאול שאלה אחרת: האם בכלל יש מקם להמשך הפולחן הזה.

לא ממש עודף בגבייה

גם הפעם, כמו ברוב הפעמים, מתנגדי המהלך הם פקידי וכלכלני בנק ישראל. ההתנגדות הנוקבת והגורפת להמשך הפחתת מסים מצד כחלון באה לידי ביטוי בדו''ח בנק ישראל האחרון. בסביבתו של כחלון מסבירים גם הפעם כי האזרחים הם אלו שצריכים ליהנות "מהעודפים", אך כמובן בשנים האחרונות מוסיפים טיעון מנצח: "בנק ישראל אמר לנו עם כניסתו של כחלון למשרד שצריכים לעלות מסים ב־8 מיליארד שקל. אנחנו הורדנו מסים והגבייה רק עלתה, החוב ירד, נוצר 'עודף' במסים". הטיעון של כחלון בעייתי מכמה סיבות. ראשית הוא נשמע כמו הבדיחה של האיש שקפץ מגג מגדל עזריאלי ומקומה 24 נשאל על ידי אחד מעוברי האורח: מה שלומך? והוא משיב: בינתיים מצוין.

אך יש סיבות פחות מצחיקות, ובעיקר סימנים מטרידים, לכך שהמשך הפחתת מסים בעת הזו לא רק בעייתית אלא גם מסוכנת. הן בבנק ישראל והן במשרד האוצר מסבירים כי כבר בשנה שחלפה "הטיעון הכחלוני" נעצר וכבר לא נרשם עודף בגבייה מעל התחזיות – אם וכאשר מנכים שתי השפעות חריגות מאוד: תקבול מס חריג בעקבות מכירת מובילאיי שספק אם יחזור על עצמו, ובעיקר מבצע דיבידנד שהקדים תשלום מס על ידי החברות. האירוע האחרון מסביר את רוב החריגה.

ללא האירועים החריגים הללו גביית המסים לא היתה חריגה כבר ב־2017. בשל מבצע דיבידנד, צפויה הפחתת תקבולי מס הכנסה בשש השנים הבאות.

צילום: יואב דודקביץ

בניגוד לשנת 2017, כחלון קבע יעד גירעון גבוה – יש האומרים גבוה מאוד – על רקע מחזור כלכלי חיובי במשק, שעומד על 3% תמ''ג. בהקשר הזה חשוב לחזור לדבריו של פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, מבכירי המאקרו־כלכלנים במשק ומנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל שהתייחס לסוגיית "הגירעון המבני או מנוכה מחזור". המונח המאקרו־כלכלי הזה מבקש לבדוק היבט מאוד מעניין בגירעון, שהוא לא אחר מהמינוס לממשלת ישראל ולא בכדי הוא ביקש להשאיר את השקף הזה לסוף. משקיעים, כלכלנים, אנאליסטים וחברות דירוג מעוניינים לדעת האם מדינה נכנסת לגירעון בגלל "משבר כלכלי" או בגלל שמנהיגיה הם לא אחראים ופזרנים. לכן, הגירעון המבני או המנוכה מחזור מבקש "לנכות" את אפקט מצבה של הכלכלה באותה העת. יש שוני מהותי בין ממשלה שנכנסת לגירעון של 4% תמ''ג כי היא במשבר פיננסי או במיתון כדי לעודד את המשק ומשתמשת בכלי הזה כדי להחיות את הכלכלה לבין ממשלה שנכנסת לגירעון של 4% למרות שהכלכלה צומחת אך בגלל לחצים ושיקולים פוליטיים היא מוציאה הרבה יותר משהיא מכניסה. לפי סטרבצ'ינסקי, הגירעון המבני של ממשלת ישראל מאז כניסת כחלון למשרד האוצר זינק באופן חד ומתמשך ואף בקצב עולה. כלומר הגירעון עלה ועלה למרות שגם הצמיחה עלתה.

חוששים מהאטה

בניגוד להפחתות הקודמות, ישנו חידוש נוסף: אלה לא רק פקידי בנק ישראל, הפעם גם הנהלת האוצר מתנגדת למהלך של הפחתת מסים. הם רואים את המספרים ואת הסיכונים – שרק התחזקו על רקע הזינוק באשראי הצרכני, האטה בענף הבנייה והקמעונאות, שעלולים להפוך בשלב כלשהו להאטה כלכלית. הביקורת המשמעותית כלפי כחלון היא שהוא רק יודע "לחלק" ושר האוצר גם צריך לקחת. אם הוא כה נחוש להמשיך ולהעמיק את תנועת המלקחיים של הגדלת תקציבים (מהלך מבורך שכן ההוצאה האזרחית בישראל עדיין נמוכה) יחד עם הפחתת מסים מבלי להמשיך להצטייר כ"פופוליסט" כדאי שיבטל פטורים.

ב־2019 מתכננת רשות המסים בראשות ערן יעקב להעניק מתנה של 66.7 מיליארד שקל (כ־21% מגביית המסים) "לקבוצות מיוחסות", ביניהן תעשיינים, נכים עשירים, בעלי קרנות השתלמות, זוכי הגרלות בהימורים, בעלי דירות שמקבלים פטור ממס שבח, ירקנים ובעלי רשתות שיווק.

אם כחלון רוצה להיטיב עם כולם, שיקח מאלו שנהנים מזכויות היתר – לכך הוא לא ימצא מתנגדים בבנק ישראל ובמשרד האוצר.