שכר עובדי המדינה עלה פי 4 מהשכר הממוצע

דו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי לשנת 2016 שהתפרסם אתמול חושף כמה בעיות קשות בשוק העבודה הישראלי. הדו"ח מפרט את מדיניות תשלומי השכר של המדינה על פני מאות עמודים. מתחת להררי המספרים מתחבאת המדיניות שבה נוקטת הממשלה - בין אם מחוסר יכולת לשנות ובין אם מתוך אג'נדה ותפיסת עולם. "כלכליסט" ממפה את הנקודות המעניינות ביותר בדו"ח.

1. אי־שוויון

המגזר הפרטי נשאר הרבה מאחור

הדו"ח שפורסם אתמול שם זרקור על בעיה שרק מחמירה והולכת: אי־השוויון בישראל. הבעיה הזאת היא לא רק שאלה של עשירוני שכר אלא גם של גישה לתנאים הנוחים של המגזר הציבורי ומי נאלץ להאבק על פרנסתו בסקטור הפרטי.

מהדו"ח עולה כי בעוד השכר הממוצע במשק עלה ריאלית רק ב־6% בעשור האחרון, עובדי המדינה נהנו מעלייה של 23%. אם היה מדובר בעובדים שמקבלים שכר נמוך יחסית, היה אפשר לפחות לברך על צמצום פערים. לא כך המצב ואפילו רחוק מכך. השכר הממוצע במגזר הציבורי הוא 17.2 אלף שקל בחודש, לעומת 9,700 שקל במגזר הפרטי.

הפערים העצומים לא מתבטאים רק במשכורת - אולם היא החלק הבולט ביותר והכי קל להשוואה. גם הממונה על השכר ערן יעקב יודע להודות שאין לאגף שלו את היכולת לחשב את כלל ההטבות שמהן נהנים עובדי המדינה, כמו פיצוי על ימי מחלה שלא נוצלו, קרנות השתלמות, הפקדות מורחבות לפנסיה והבטחה לעלייה קבועה בשכר. לצד הטבות אלו, עובדי המדינה נהנים מתנאים נוחים שקשה לכמת, כמו שעות עבודה קצרות יותר וביטחון תעסוקתי מוגבר.

מנגד ניצב המגזר הפרטי שמאופיין ביותר שעות עבודה, היעדר יציבות תעסוקתית וקושי להשיג העלאה בשכר, שמלכתחילה נמוך יותר מהממוצע של עובדי המדינה.

זהו המצב הקיים, אבל הבעיה האמיתית היא שהמצב הזה רק הולך להחמיר, בעיקר בגלל כוחה הפוליטי העצום של ההסתדרות, שבאופן עקבי מחזקת את העובדים החזקים במשק. רק בקדנציה הנוכחית, שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן חתמו על הסכם מסגרת שמעניק לעובדי המגזר הציבורי תוספת שכר של כ־8 מיליארד שקל. מדובר במהלך היקר ביותר שכחלון קידם. כחלון וניסנקורן הציגו את אותו הסכם כמהלך צודק, הוגן, חברתי וחשוב, שמצמצם פערים. מסתבר שזה רחוק מהמציאות.

במהלך הזה נקבע גם כי תוספות השכר יינתנו לפי שקלים ולא לפי אחוזים - מה שמקטין את אי־השוויון בתוך המגזר הציבורי. אולם גם את הסעיף החיובי הזה צריך לקחת בפרופורציה, שכן לפי הנתונים בדו"ח אי־השוויון במגזר הציבורי נמוך יחסית לאי־השוויון בקרב כלל הציבור. כך למשל, השכר החציוני - זה שמחצית מהעובדים מרוויחים מעליו - מהווה 82.5% מהשכר הממוצע, לעומת 73.5% בכלל המשק.

צילום: אוהד צויגנברג, אלכס קולומויסקי, עומר מסינגר

במשרד האוצר יודעים להגיד שהעלאות השכר במגזר הציבורי מבוססות בעיקר על כוח פוליטי ולא על תמריצים להגדלת פיריון ושיפור ביצועים או אפילו כדי להשוות את השכר ליוקר המחיה הגדל.

בשנים האחרונות, בעקבות הרומן בין ניסנקורן לכחלון, הקשר בין העלאות השכר לכוח הפוליטי רק מתהדק. הדבר ניכר למשל גם בהסכם עם רשות המסים שהעניק לעובדים הקיימים תוספת של כ־9% לשכר, על חשבון הגדלת מצבת כוח האדם - למרות תלונות קבועות של בכירי הרשות על מחסור בעובדים. דוגמה נוספת היא המענקים שמגיעים בכל שנה מחדש לעובדי רשות שדות התעופה בתמורה לרווחים שעוברים מקופת הרשות אל קופת האוצר.

הבעיה מחמירה כשרואים כיצד הממשלה נמנעת מלסייע לעצמאים ולעסקים קטנים - אלו שבאמת נאבקים על קיומם. בתקציב הנוכחי, האוצר לא מצא את הכסף כדי לקדם כמה מהלכים להסדרת המיסוי והתאמתו למציאות העכשווית עבור עסקים קטנים מצד אחד. מצד שני, באוצר נאבקו על הגדלת העלויות שמעסיקים נדרשים לשלם על תאונות עבודה - אף שמדובר במהלך רוחבי שיפגע קשות בעסקים שבינם לבין סביבת עבודה בעייתית אין דבר וחצי דבר. וכל זה על מהלך שמסדר לאוצר מקור תקציבי לעוד 600 מיליון שקל - לא בדיוק סכומי עתק במונחי תקציב המדינה.

פעם אחר פעם, פקידי הממשלה סופגים ביקורת על כך שאין להם היכרות אמיתית עם המגזר העסקי. הנתונים החדשים שפורסמו אתמול ממחישים עד כמה הביקורת הזאת נכונה.

2. פערים מגדריים

התפקידים הבכירים נשארים בידי הגברים

הפער בשכר הממוצע למשרה מלאה בין גברים לנשים קיים בכל הגופים הממשלתיים, אולם בחלקם הוא חריף הרבה יותר. כך למשל, במועצות הדתיות הפער הזה מסתכם ב־2,119 שקל, בעוד בגופים הנתמכים על ידי המדינה - אוניברסיטאות, מכללות, מוזיאונים וקופות חולים - הפער הזה מגיע ל־7,282 שקל.

פערים אלו לא ניכרים רק בשכר, אלא גם בייצוג במשרות ניהול בכירות. בחינת היקף העסקת הנשים במשרות אלו מעלה תמונה מטרידה: רק 12% מיושבי ראש ההנהלות בשירות הציבורי וממנהלי בתי החולים הן נשים. בקרב המנכ"לים, רק 15% הן נשים ומצבן כיושבות ראש של דירקטוריונים לא טוב בהרבה - עם 16% בלבד מהמשרות.

גם בבחינת פערי השכר בין גברים לנשים המועסקים בחוזים אישיים מקבילים ניכרים פערים גדולים. כך למשל, בעוד השכר הממוצע של סמנכ"ל עומד על 44.3 אלף שקל, סמנכ"לית מרוויחה בממוצע 40.3 אלף שקל. מנכ"ל מרוויח בממוצע 41.1 אלף שקל, ואילו מנכ"לית מרוויחה 34 אלף שקל. לפי הממונה על השכר, ההסבר לכך הוא שלרוב גברים מנהלים גופים שבהם השכר גבוה יותר.

הפערים הללו ממשיכים גם בבחינת השכר במשרדי הממשלה. הפער הזה בולט במיוחד במשרד הביטחון, שם גברים מרוויחים בממוצע 25.4 אלף שקל, לעומת 19.5 אלף שקל לנשים.

עם זאת, לפי הנתונים הפערים הללו הצטמצמו מעט עם השנים. בממשלה מקדמים צעדים שאמורים להמשיך את המגמה הזאת. אחד מהם, למשל, הוא פיילוט המאפשר לעובדים לעשות שעות נוספות בבית ולא במשרד. מנתונים ראשוניים מ־369 העובדים שהשתתפו בפיילוט עולה כי נרשמה תוספת של 4.2 שעות נוספות בחודש אצל נשים ורק 0.84 שעות נוספות אצל גברים.

3. שכר הבכירים

המון זה לא מספיק

דו"ח הממונה על השכר עוסק בין היתר בסוגיה כואבת עבור בכירי הממשלה: השכר שלהם עצמם. בשנה האחרונה, חברי הכנסת והשרים העלו את שכרם והצמידו אותו לשכר הממוצע במשק. כעת מגיע גם תורם של מנכ"לי משרדי הממשלה. מדובר ביוזמה שצמחה במשרד האוצר, אולם נבלמה בסופו של דבר לאור ביקורת ציבורית. אולם נראה שזו היתה חסימה זמנית בלבד, שכן בימים אלה מתקיים דיון שקט יותר על העלאת שכר הבכירים.

לפי דו"ח הממונה על השכר, עוד לפני העלאה כזאת שכרם של הבכירים בממשלה גבוה לעומת הממוצע ב־OECD. בארגון בוחנים את השכר בהשוואה לתוצר לנפש. בישראל, היחס הזה עומד על 6.39 לעומת 5.77 ב־OECD.

אלא שמה שמפריע למנכ"לים הוא בכלל הפער הקטן יחסית בין השכר שהם מקבלים לשכר של עובדים מנהליים במשרדם. אחת הסיבות לפער הקטן הזה היא העובדה ששכר העובדים נקבע לפי הסכמים, בעוד שכר המנכ"לים צמוד למדד המחירים לצרכן. לפי דו"ח הממונה על השכר, ברוב המשרדים המנכ"ל מקבל את השכר הגבוה ביותר. החריגים הם משרד הבריאות, שמעסיק מספר רב של רופאים; משרד המשפטים, שמעסיק שופטים, פרקליטים וסנגורים המרוויחים יותר מהמנכ"ל; והמשרד לביטחון פנים, שם מספר כבאים מרוויחים יותר מהמנכ"ל.

מחוץ למשרדים הממשלתיים, המקומות שבהם הפערים בין ההנהלה לעובדים בולטים במיוחד הם הנמלים, שם שיאני השכר הם הנתבים. נתב בנמל אשדוד, למשל, מרוויח 98 אלף שקל בחודש. מקבילו בנמל חיפה מרוויח 85 אלף שקל בחודש.

בגופים מסודרים יותר, כמו צה"ל, המשטרה או שב"ס, השכר עולה באופן מוגדר לפי דרגות. כשמגיעים לדרגים הגבוהים ביותר מתקבלים לעתים סכומים כמעט מופרכים. כך למשל, שכרו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך ב־2016 עמד על 92 אלף שקל בחודש, לעומת 89.3 אלף שקל ב־2015. אם לוקחים בחשבון גם הטבות שעליהן הוא נדרש לשלם מס, שכרו עמד ב־2016 על 102.4 אלף שקל. לעומת זאת, השכר הממוצע במשטרה עמד ב־2016 על 15.9 אלף שקל.

אלא שיש מי שמרוויחה אפילו יותר ממנו: נציבת שירות בתי הסוהר עפרה קלינגר, שקיבלה מדי חודש ב־2016 שכר של 96.5 אלף שקל. אם משקללים את ההטבות השונות בשכרה, הוא מגיע ל־140 אלף שקל בחודש. השכר הממוצע בשירות בתי הסוהר עמד ב־2016 על 14.6 אלף שקל. בצה"ל, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט קיבל ב־2016 שכר חודשי של 84.6 אלף שקל - 95.6 אלף שקל אם לוקחים בחשבון את כלל ההטבות.

4. כוח האדם

יותר עובדים, פחות פריון

עוד נתון מעניין שעולה מדו"ח הממונה על השכר נוגע למספר המועסקים בשירות המדינה, שעלה ב־22% בעשור האחרון. לשם השוואה, אוכלוסיית ישראל צמחה באותר תקופה ב־19.1%.

לאור הצמיחה המשמעותית הזאת, צריך לבחון אם השירותים שהמדינה מספקת השתפרו בהתאם? אחת הבעיות הגדולות במגזר הציבורי היא הפריון. בעסק פרטי, עובד נמדד לפי הביצועים שלו. במגזר הציבורי זה לא קורה. בכל מקרה, באגף הממונה על השכר מבינים כי הדרך להביא לשיפור בפיריון במשק היא באמצעות שיפורים טכנולוגיים, כמעט כמו בכל מקום אחר בעידן הנוכחי. אלא שמדובר בחזון שקשה להגשים, לרוב לאור התנגדות של ההסתדרות.

לעלייה החדה במספר העובדים יש השפעה נוספת על המציאות הישראלית: רוב תקציב 2016 הוקצה להוצאות שכר ישירות או עקיפות: 175 מיליארד שקל מתוך 347 מיליארד שקל - מעט יותר מ־50%. ככל שמספר העובדים בשירות הציבורי יגדל, כך יתרחב גם חלקו בתקציב. חלק זה הוא עיקר החלק הקשיח בתקציב - זה שלא ניתן להתאים לצורכי הציבור בהתאם לסדרי העדיפויות של הממשלה.

עם זאת, יש בדו"ח גם נתון מעודד בכל הקשור למספר העובדים בשירות הציבורי. בהשוואה בינלאומית, עולה כי שיעור המועסקים במגזר הציבורי מכלל המועסקים במשק הצטמצם לאורך השנים. לפי הדו"ח, 20% מכוח העבודה בישראל הועסק בשירות הציבורי ב־2016, לעומת ממוצע של 18.1% במדינות ה־OECD. לשם השוואה, ב־2007 שיעור המועסקים במגזר הציבורי בישראל עמד על 22.5%, ועל 17.9% ב־OECD.

עוד נתון מעודד שעולה מהדו"ח: אי־השוויון בתוך שירות המדינה נמוך משמעותית מאי־השוויון בכלל המשק - למרות ריבוי התפקידים הגדול בשירות המדינה. ב־2016, אי־השוויון בכלל המשק עמד על 0.42 - כאשר 0 מסמן שוויון מוחלט ו־1 אי־שוויון מוחלט - לעומת 0.28 בשירות הציבורי.

5. עובדי קבלן

נקודת אור בדו"ח

אחת המגמות החיוביות ביותר בדו"ח הממונה על השכר נוגעת לעובדי הקבלן - סוגיה שכחלון שם בקדמת הבמה בשנים האחרונות.

לפי הדו"ח, מספר עובדי הקבלן בגופים הציבוריים ובמשרדי הממשלה ב־2016 עמד על 2,184, ירידה של 7.3% בהשוואה ל־2015, אז הועסקו בשירות המדינה 2,355 עובדי קבלן. במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובגופים הנתמכים נרשמה ירידה משמעותית במספר עובדי הקבלן. לעומת זאת, בחברות העירוניות, באיגודי הערים, בתאגידים ובחברות הממשלתיות דווקא נרשמה עלייה.

השכר הממוצע לחודש לעובד קבלן במשרה מלאה בשירות הציבורי עמד ב־2016 על 6,707 שקל בגופים הציבוריים השונים ועל 5,929 שקל במשרדי הממשלה. הגוף הממשלתי שמעסיק הכי הרבה עובדי קבלן הוא דואר ישראל, עם 1,100 עובדי קבלן שמקבלים שכר ממוצע של 6.5 אלף שקל בחודש. מדובר בירידה של 8% בהיקף משרות הקבלן בדואר בהשוואה ל־2015. כמעט כל עובדי הקבלן של דואר ישראל מועסקים בתפקידי מיון ותיוק או כשליחים ודוורים.

במקום השני בהעסקת עובדי קבלן נמצאת רשות העתיקות, עם 928 עובדים שמשתכרים בממוצע 4.8 אלף שקל בחודש. במקום השלישי ניצבת תעש, עם 680 עובדי קבלן, שקיבלו ב־2016 שכר ממוצע של 7.6 אלף שקל בחודש.

ברוב הגופים שדיווחו לממונה על השכר נרשמה ירידה בהיקף עובדי הקבלן. כך למשל, ברשויות המקומיות נרשמה ירידה של כ־20%, מכ־4,000 עובדים ב־2015 לכ־3,200 עובדים ב־2016. עם זאת, שני דברים שלא השתנו הם שיעור עובדי הקבלן שמועסקים בהיקף של פחות מחצי משרה - 80% - ושיעור עובדי הקבלן שמרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק - 87%.

עם זאת, הדו"ח ככל הנראה רחוק מלתאר את התמונה המלאה בכל הנוגע לעובדי קבלן. רק לאחרונה נחשף כי המדינה בעצמה לא עקבה אחרי היטלים שקבלנים נדרשו לשלם על העסקת מבקשי מקלט באמצעות מכרזים. היכולת של הממשלה לעקוב אחרי הפעילות שהיא מפעילה באמצעות מכרזים, או לפחות רמת המעקב שלה בפועל, מעלה סימן שאלה גדול לגבי התמונה המלאה בכל הנוגע למי שעובד עבור המדינה באופן עקיף.

השב"ס נגד הממונה על השכר

בעקבות פרסום דו"ח הממונה על השכר אשר פירט בין היתר את שכרם של הבכירים במגזר הציבורי כאשר השיאנית מבין גופי הביטחון הייתה נציבת בתי הסוהר עם 96.5 אלף שקל פנתה ראש מנהל משאבי אנוש בשב"ס, עו"ד פרומית כהן, בטענה כי הנתונים שפרסם הממונה על השכר מטעים. זאת "בשל חישוב הנובע מכך שבשנת 2016 הנציב הקודם עדיין היה פעיל (בחופשת פרישה) וקיבל שכר משב"ס וכן קיבל מענקי פרישה ופידיון ימי מחלה וכל אלו נלקחו בחשבון בחישוב השכר הממוצע לנציב שב"ס (חישוב שכלל ממוצע שכר של שני נציבים כשלאחד מהם שכר חריג בשל קבלת מענקים בנוסף על שכרו) – נוצר עיוות והוצג מצג שהינו בגדר מצג שווא הרחוק מאד מן המציאות". כהן ציינה כי הנתונים צוינו בדרך זו "למרות שאנשי החשבות בשב״ס הבהירו כי מדובר בשנה חריגה, בה שני נציבים מקבלים שכר וניתנים גם מענקי פרישה. "וביקשה כי יעקב יבהיר לציבור את הסיבה לעיוות בנתונים".