הנתונים היפים על תעסוקת נשים חושפים דווקא אפליה

1. מפוטרות הקיץ: אפליה בחסות הממשלה

תופעת פיטורי הקיץ מפנה את הזרקור לאפליה מובהקת: רוב מפוטרות הקיץ, מסבירים בשירות התעסוקה, עובדות בענף ההוראה, החינוך וההדרכה. את המורים הגברים לא מפטרים בתקופת החופש, את המורות כן.

סטטיסטיקה יכולה לשמש כלי מרכזי לגיבוש מדיניות, כי היא מאפשרת לזהות בעיות בבהירות. הסטטיסטיקה החדשה הזו מחייבת התערבות ממשלתית. קובעי המדיניות חייבים להחליט אם שיגור כ־11 אלף מורות ומחנכות מדי קיץ ללשכת התעסוקה הוא פתרון הולם ויעיל למחסור בתעסוקה בעונת הקיץ. בסופו של דבר, זו בעיה פתירה. ראשית, היא ממוקדת, ומתרכזת בעיקר בעולם החינוך. שנית, המעסיק הגדול בתחום החינוך הוא המגזר הציבורי, ולכן לממשלה יש שפע של כלים לטפל באפליה בעצמה.

2. צניחה באבטלה: הגברים צנחו יותר

בשלוש השנים האחרונות נרשמה ירידה דרמטית בשיעור האבטלה, מ־5.6% לרמה היסטורית של 3.7% מכוח העבודה. רבים סבורים שההסבר לירידה נעוץ בנהירה של נשים לשוק העבודה, אבל הנתונים החדשים מראים אחרת. מי שהוביל את הירידה באבטלה, מכל נקודת מבט אפשרית, היו דווקא הגברים. מספר מקבלי דמי האבטלה פחת בשלוש השנים האחרונות ב־10% בקרב גברים, לעומת 6% בלבד בקרב נשים. הפער המגדרי בקרב מקבלי דמי אבטלה גדל במהלך התקופה מ־10.8% ב־2015 ליותר מ־15% ב־2018 ‑ לטובת הנשים כמובן. משקל הנשים בין תובעי דמי האבטלה גדל במהלך אותה תקופה מ־52.6% ל־53.6%. 

מורה (אילוסטרציה). המורות מפוטרות בקיץ והמורים הגברים לא צילום: שאטרסטוק

3. עצלנים? הישראלים עובדים, כשיש במה

הנתונים מפריכים האשמה רווחת כלפי הישראלים: הם עצלנים. פוליטיקאים כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם פקידי האוצר, נוהגים לטעון שהישראלים מעדיפים קצבאות על פני עבודה. אלא שנתוני שירות התעסוקה מצביעים על תופעה הפוכה לחלוטין.

הנתונים מראים שבשלוש השנים האחרונות, שבהן המשק הישראלי צמח במהירות ומספר המשרות הפנויות זינק בחדות, עשרות אלפי ישראלים – גברים ונשים כאחד ‑ "נטשו את הלשכה". כ־46 אלף אזרחיות ואזרחים הפסיקו לבקש תמיכה בלשכה בתקופה זו. הירידה מקיפה הן גברים ונשים שביקשו הבטחת הכנסה (קצבה קבועה שנועדה לתמוך במי שנמצאים מחוץ לשוק העבודה) והן גברים ונשים שביקשו דמי אבטלה (קצבה מוגבלת בזמן למחפשי עבודה).

זה לא קרה בגלל ירידה בקצבאות: אלה כלל לא ירדו במהלך אותה תקופה, ובהיעדר אינפלציה גם לא נשחקו. ואם תטענו שהישראלים ויתרו על תמיכה משום שמערכת הרווחה הישראלית דלה ‑ היא היתה דלה גם קודם. מה שקרה הוא שהזדמנויות התעסוקה התרבו, וכן שהממשלה הסירה חסמי כניסה לאוכלוסיות עם גישה מוגבלת לשוק העבודה כמו חרדים וערבים.

המסקנה: כשהמדיניות הממשלתית תומכת בתעסוקה, וכשעולים היצע מקומות העבודה, השכר הנומינלי ומענק העבודה (מס הכנסה שלילי) ‑ התעסוקה עולה והאבטלה יורדת. למעשה, הירידה הבולטת ביותר התרחשה בקרב דורשי הבטחת הכנסה, כלומר אנשים שאינם עובדים ולא עבדו לפני כן. הנתונים רומזים, אם כן, שהישראלי לא כזה בטלן.

4. אבטלת צעירים: צרות של אחרים

הנתונים מראים שיפור גם באחת הבעיות שישראל אינה מזוהה עימן בדרך כלל: אבטלת צעירים, תופעה שהיכתה במדינות אירופה ובמזרח התיכון בעוצמה רבה בימי משבר 2008. בשיאה עמדה אבטלת הצעירים במדינות ה־OECD על 20%, ובינתיים היא פחתה לרמה של 13%.

המשק הישראלי מעולם לא סבל מהבעיה הזו בחריפות, ובכל זאת הנתונים מראים שהנטישה הדרמטית של לשכות התעסוקה התרחשה בקרב צעירים. 55% מהנשים הצעירות שהתייצבו בלשכה ב־2015 לא התייצבו בה ב־2018. ירידה דרמטית במיוחד נרשמה בקרב נשים ערביות, וירידה דרמטית לא פחות גם בקרב גברים צעירים. בשורה התחתונה, שיעור אבטלת הצעירים עמד ב־2016 על 7.3% בלבד.