התיקון לחוק שיציל נשים מעוני

לאחרונה דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה, בפעם השישית, את התיקון לחוק חיסכון פנסיוני של חברות הכנסת מרב מיכאלי וח"כ לשעבר זהבה גלאון המציע להאריך את האפשרות לחלק את החיסכון הפנסיוני בין בני זוג בהליך גירושים.

בפברואר 2015 נכנס לתוקפו החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו או התגרשו. לפי החוק, אדם יוכל להיחשב כשאיר של בן זוגו לשעבר בהסדר פנסיה של צבירת זכויות.

כשבני זוג מתגרשים, הפנסיה וקופות הגמל שנחסכו על ידי אחד מבני הזוג, שייכות לשניהם. ולכן, עם פתיחת הליך גירושים, על בני הזוג לקחת בחשבון זכויות אלו בבואם לחלק הרכוש. אך בעוד ובעבר, בני הזוג היו נתונים זה לחסדו של האחר, בהעברה הדדית של זכויות כספיות אשר נצברו במהלך הנישואים, החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שינה מצב זה. כיום, בני זוג מתגרשים יכולים לקבל פסק דין לרישום הזכויות אצל הגופים בהם מוחזקות הזכויות של בן הזוג ובבוא הזמן, בעת הפרישה לפנסיה, לקבל ישירות מהגורמים המחזיקים בזכויות את החלק שצברו בזכויות של בני הזוג

החוק נועד לתקן – ובצדק – מצב אבסורדי, במסגרתו בני או בנות זוג לשעבר אשר נפרדו או התגרשו (בעיקר בנות זוג), היו צריכים להתדפק, לעיתים עשרות שנים לאחר הפרידה או הגירושים, על דלתות בן הזוג כדי לקבל את חלקם במסגרת האיזון הפנסיוני שנערך ביניהם בעת הגירושים. כמו, נועדה ההצעה לפתור את הבעיה בכך שבן הזוג העמית הוא בעל השליטה בחיסכון הפנסיוני – ולכן יכול לבחור את רמת הסיכון ואת גובה ההשקעות בחיסכון.

המנגנון שנמצא הוא האפשרות לקבל פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. לאחר הגשת פסק הדין לגוף הפנסיה או הביטוח המשלם, הגוף המשלם רושם אצלו הערה ומבצע פעולה של חלוקה על שם בן הזוג שלטובתו קיים פסק הדין.

גירושים (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

לחוק הוצמד גם תיקון, אשר אפשר תקופה של שנה (שהוארכה בשנתיים נוספות), שבמהלכה הוענקה האפשרות גם לזוגות שנפרדו לפני קבלת החוק, להשתמש בפיתרון שנמצא ועוגן בחקיקה, המאפשר לבני הזוג לחלק את החיסכון הפנסיוני לפני ההגעה לגיל פרישה.

החודש הסתיימו שלוש השנים הרלבנטיות, אולם רוב אוכלוסיית הנפרדים והמתגרשים לשעבר עדיין איננה מודעת לאפשרות שניתנה להם לחלק את החיסכון הפנסיוני. בשל מיעוט הפרסומים בנושא נוצר מצב שמעט מאוד אזרחים, בעיקר אזרחיות, ניצלו את הזכות שהוקנתה להם בחוק.

לכן, ביקשו חברות הכנסת מיכאלי וכלאון להאריך את התיקון לחוק בשנה נוספת ובכך לסייע בעיקר לנשים שחלקן דלות אמצעים, להינות ממנו. כאמור, ההצעה עלתה כבר שש פעמים לוועדת שרים לחקיקה, ולא אושרה עד כה.

העובדה כי התיקון לחוק נדחה שוב ושוב, על רקע שיקולים פוליטיים (קואליציה/אופוזיציה) ותקציביים, היא מצערת. מדובר בחקיקה נחוצה ביותר. הארכת התיקון לחוק היא נכונה, סוציאלית והגיונית. אי הארכת התיקון לחוק מפקירה נשים רבות (וגם גברים) שנעשה להם עוול באי־חלוקה של הפנסיה בגירושים. חלקם וחלקן כאלה שעבורן החלוקה הזאת היא ההבדל בין חיים מעל או מתחת לקו העוני.

כעת המממשלה מתמהמהת, גם בשל חוסר בארגון מקדים, גם בשל שיקולים פוליטיים, וגם בגלל שזה בהחלט מסובך ועל חשבון תקציב המדינה (הכספים של כולנו).

במדינה מתוקנת - יהודית ודמוקרטית - הערבות ההדדית מחייבת לפעול לפי הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן נקווה שהתיקון לחוק יעבור ושהממשלה תקיים אותו – אחרת ייהפך, שוב, לעוד אות מתה בספר החוקים הישראלי.

הכותב עומד בראש משרד עריכת דין ארתור שני, העוסק בדיני משפחה, ירושה וניהול הון משפחתי