הפרקליטות: "שורה של נסיבות מחמירות צריכות להביא להחמרת העונש של נוחי דנקנר"

"מדובר בפרשת מרמה והונאה חמורה ורחבת היקף, שהיעד שלה כספי הציבור כולו: בעל שליטה בקונצרן ציבורי, שביד אחת פנה לציבור והזמינו להשקיע מאות מיליוני שקלים ברכישת מניות, וביד השנייה, בהסתר, בצוותא עם חברו, חולל מהלכים מאחזי עיניים כדי ליצור תמונה מרמתית של מסחר ער ושער גבוה של המניה בבורסה, כדי להניעו להשקיע בהנפקה או להגדיל את היקף ההשקעה המתוכננת (...) שורה של נסיבות מחמירות המתקיימות בתיק היו צריכות להביא להחמרה משמעותית בגובה מתחם הענישה וכפועל יוצא גם בעונש הסופי".

כך טוענת הפרקליטות בעיקרי הטיעון שהגישה אתמול (ב') לבית המשפט העליון, במסגרת הערעור על קלות העונשים שהוטלו על איש העסקים נוחי דנקנר ובנקאי ההשקעות איתי שטרום, שהורשעו בהרצת מניות IDB אחזקות והלבנת הון לקראת הנפקה בחודש פברואר 2012 שבה גייסה החברה ממשקיעים 321 מיליון שקלים. דנקנר ושטרום נידונו לשנתיים ושנה מאסר בפועל (בהתאמה).

נוחי דנקנר צילום: אוראל כהן

בערעור שהגישה המדינה בינואר אשתקד, היא ביקשה לקבוע כי מתחמי הענישה למעשיהם של דנקנר ושטרום עומדים על 5-3 שנים ועל 4.5-2.5 שנות מאסר, בהתאמה, ולכן יש להחמיר את עונשם. הדיון בערעור, שהגישו חנה קורין, סגנית מנהלת מחלקת ני"ע בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), ויוני לבני, סגן בכיר במחלקה, יערך בחודש אפריל.

בעיקרי הטיעון מתייחסת הפרקליטות לטענות שהעלו הן דנקנר והן שטרום בדצמבר האחרון. בין היתר לטענה שההרשעה מבוססת בעיקרה על עדותו של עד המדינה, סוחר ני"ע עדי שלג. עדות שלטענת המורשעים הייתה קונספירטיבית והשפיעה על נקודת המבט של שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א, חאלד כבוב, שהרשיע אותם. "ניתוח התמונה הראייתית ע"י המערערים, מתעלם משורת ראיות עליהן השתית ביהמ"ש את פסק הדין, ובכלל זה ראיות ישירות שמקורן בהודעות המערערים ובמסרונים מזמן אמת", טוענת הפרקליטות בתגובה בעיקרי הטיעון.

עוד מוסיפה הפרקליטות כי "הטענה הזהה שבפי המערערים כי לא היו מודעים זה לפעולותיו וכוונותיו של זה, עומדת בסתירה לא רק לדבריהם המפורשים בהודעות, אלא גם לנתוני תקשורת שלימדו על שיח תכוף וחריג ביניהם בימים 21-22.2.12, ועל רישומים של דנקנר המלמדים שעקב בדקדקנות אחרי העסקאות מחוץ לבורסה שביצע שטרום עם המשקיעים שהפנה אליו".

הפרקליטות טוענת בנוסף כי היא "הניחה תשתית ראייתית רחבה ביחס לכוונת המערערים להשפיע על השער: ההנפקה הייתה הכרחית וכל שקל היה חשוב; דנקנר והנהלת IDB פעלו במרץ לגייס משקיעים, ועד לפתיחת מעטפות ההנפקה לא הייתה ודאות לגבי תוצאותיה; ֹפעילות המסחר של ISP הייתה חריגה בכל היבט; ל- ISP לא היה די הון עצמי; הבנק לא היה מעמיד את האשראי ללא שיחת 'המילה הטובה' של דנקנר; המשקיעים התעניינו במחזורים ובשער המניה לפני החלטת ההשקעה".

בפרקליטות מוסיפים עוד, כי "המחלצים (אנשי העסקים אילן בן דב, שמעון וינטראוב, יוסי ויליגר, גלעד טיסונה וצביקה בארינבוים שרכשו משטרום מחוץ לבורסה את המניות המורצות בהיקף של 19 מיליון שקלים, ת.ג ומ.ג), התכוונו לרכוש מניות בהנפקה ורק לבקשת דנקנר קנו משטרום וסיפקו לו מימון; דנקנר העניק לשטרום הלוואה שבלעדיה ISP הייתה בסכנת פשיטת רגל, והקבוצה בסכנת איבוד רישיון; הפעילות הוסתרה מנושאי המשרה בחברות; הפעילות השפיעה על שער המניה ומחזוריה; קיימת פעילות מסחר ענפה המצביעה על כוונה להשפיע על השער שאינה קשורה באינטרס האישי של עד המדינה, שלג; עדות שלג שפעל כדי להשפיע על השער משתלבת עם הפסיפס הראייתי".

בפרקליטות מציינים בערעור גם את התנהלות של דנקנר בחקירתו הראשונה ברשות ני"ע, שהוקרנה בבית המשפט - חקירה שבה לשיטתה דנקנר הפלילי את עצמו. "לא פחות מדבריו מעידה על דעתו של דנקנר גם התנהלותו בחקירה (שהוצנעה בערעור). במהלך החקירה הוא נשאל אם ביקש משטרום לפעול במניה. בתגובה טען דנקנר שהוא צריך להיזכר ("אני רוצה לנסות להיזכר") ואז שתק דקות ארוכות, התפתל בכיסא, ביקש נתונים ולבסוף ביקש להתייעץ".

"מצפייה בקטע (שאף הוצג בחקירה הנגדית), קשה שלא להתרשם מהמבוכה והקושי שבהם היה שרוי, המתלווה לדברים שמסר במילים. ביהמ"ש אמר על כך כי: 'אי הנוחות של דנקנר, שתיקתו, כחוסר יכולת של ממש להגיב לשאלת החוקר בלטו לכל עין'. בעדות הסתייג דנקנר מהדברים המפלילים שמסר, המדברים בעד עצמם, או מפרשנותם, סתר את חלקם, ולאחרים הציע הסברים מפותלים. כך למשל טען ששמחתו מהרכישות נבעה מכך ש"אני מעדיף תמיד שיהיו קונים ולא מוכרים", והתעקש שאין לפעילות של שטרום קשר להנפקה. בדין קבע ביהמ"ש שניכר מגרסתו ה"מיתממת" של דנקנר ניסיון "להרחיק את עצמו מהפעילות, לצמצם את מקומו", ושהוא "התקשה להתמודד עם הדברים שמסר בחקירתו... באופן קוהרנטי שמניח את הדעת".