הבזאר הטורקי של משרד האוצר

היום צפוי להתרחש אחד מהאירועים הפוליטיים־כלכליים המיוחדים ביותר בשנה: אישור תקציב המדינה. מי שמצפה לקבל עד סוף היום תמונה ברורה על מה שיעלה בגורלם של הסעיפים השונים בתקציב צפוי להתבדות. גם הפעם צפוי לשרים לילה לבן, אפילו שתקציב 2019 נחשב לקל יחסית.

כדי להבין למה גם הפעם צפויות דרמות לתוך הלילה, צריך להבין את המנגנון השוצף והקוצף שפועל מאחורי הקלעים. רוב הדילים בין אנשי האוצר לנציגי יתר המשרדים, עסקאות תן־קח, כבר נרקמו. כך למשל, כבר סוכם על הורדת קיצוץ בתקציב הרווחה לעולים בתמורה להתייעלות בהוצאות השוטפות של משרד הקליטה.

באוצר דואגים לפרסם את התקציב ואת חוק ההסדרים מבעוד מועד במיוחד כדי שיוכלו לסגור דילים מראש. אלא שכל שר יודע שעל כל דיל שנסגר איתו יש עוד דילים במשרדים אחרים. כשמגיעים לרגע האמת והדילים נחשפים, מתחילות הבעיות. השרים מגלים מי קיבל מה, ובעיקר מי קיבל יותר מהם, ומנסים להשיג לעצמם עוד קצת ברגע האחרון.

משה כחלון ובנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

ואז מתחיל הבזאר הטורקי: השרים המשנוררים נקראים לחדר צדדי, שם הם יושבים עם הממונה על התקציבים או הסגן בתחום הרלבנטי וסוגרים את הפינה. אם זה לא הולך בקלות, ולעיתים זה ממש לא הולך בקלות, קוראים גם לשר האוצר.

אלא שאחרי כל פשרה כזו חייבים לתקן. אחרי שכל התיקונים נעשו, סגני אגף התקציבים נפגשים עם הממונה על האגף ובודקים מאיפה אפשר לקחת ולמי אפשר לתת. אחרי שהמספרים עודכנו, צריך לאשר חריגות מול השר. הבעיה היא שלעתים קרובות המספרים לא מתכנסים בניסיון הראשון וצריך לחזור שוב אל השרים ולבקש מהם, שוב, להתפשר. כגודל החריגה כך מספר הסבבים.

היציבות כמעט מובטחת

ראש הממשלה ושר האוצר צריכים רוב כדי להעביר תקציב, לא רוב מוחלט. כמעט בכל תקציב ישנם שרים, בדרך כלל מאותה מפלגה, שמצביעים נגד או נמנעים. נתניהו וכחלון מודעים היטב לכך שאף אחד בקואליציה לא רוצה בחירות וששרי מפלגותיהם מרכיבים רוב, כך שהעברת התקציב מובטחת.

ובכל זאת, אנשי האוצר צריכים לשמור גם תחמושת לחברי הכנסת, שכן האישור הסופי לתקציב ייעשה במשכן. גם שם יימצאו חברי כנסת שידרשו תמורה כלשהי לקולם בקריאה שנייה ושלישית.