שיעור העוני במגזר החרדי - הנמוך ביותר מזה עשור

שיעור העוני בקרב המשפחות החרדיות ירד בשנת 2016 ל-49%, השיעור הנמוך ביותר מזה למעלה מעשור. זאת, לאחר מספר שנים בהן היה שעור העוני יציב סביב ה-52%. שתי סיבות אפשריות לכך הן תופעת היציאה לעבודה במגזר החרדי בשנים האחרונות ועלייה בתמיכות הממשלתיות. בשיאו, בשנת 2005, שיעור העוני בקרב חרדים עמד על-58%, זאת לאחר קיצוץ קצבאות הילדים ותשלומי העברה.

הנתונים מתפרסמים היום (א') בשנתון החברה החרדית לשנת 2017 מאת  המכון הישראלי לדמוקרטיה וממכון ירושלים למחקרי מדיניות .השנתון נערך על ידי צוות מחקר משותף לשני המכונים שכלל את ד"ר לי כהנר, ד"ר מאיה חושן, ד"ר גלעד מלאך ודפנה שמר.

עם זאת, מדובר בירידה איטית מאוד בשיעור העוני והוא עדיין גבוה בהרבה מזה שבקרב משפחות יהודיות ולא יהודיות (49% לעומת 12%). יתרה מזאת, בגלל מספר הילדים הגבוה שיעור הנפשות מתחת לעוני בקרב החברה החרדית גבוה עוד יותר – 54%.

ההוצאה על מיסים - כשליש

למרות הירידה בעוני, ההכנסה החודשית של משק בית יהודי לא חרדי (20.8 אלף שקל) עדיין גדולה ב-65%, כמעט שני שליש, מההכנסה של משק בית חרדי (12.6 אלף שקל). כשמשווים את ההכנסה לנפש, הפער גדל ל-171% (5,900 שקל בקרב יהודים לא חרדים לעומת 2,200 שקל בקרב חרדים). הסיבות לכך הן שמספר הנפשות במשק בית חרדי כמעט כפול מאשר במשק יהודי בית לא חרדי, מספר המפרנסים נמוך יותר והשכר כאמור נמוך יותר.

בשל הכנסותיהם הנמוכות, הוצאות משקי הבית של חרדים למסים, עומדות על 1,300 שקל, כשליש בלבד מהוצאות משקי בית לא חרדים (3,900 שקל). למרות גודל משקי הבית החרדים, הוצאותיהם החודשיות הכלליות נמוכות ב-15% משל משק בית יהודי לא חרדי ועומדות על 13.7 אלף שקל לעומת 16.1 שקל, כלומר גם ההוצאות על מע"מ נמוכות משמעותית.

השכר הממוצע של העובדים היהודים הלא חרדים, 10,800 שקל, עדיןי גבוה ב-61% מזה של החרדים, (6,700 שקל). הפער בשכר הממוצע לשעה נמוך בהרבה, 25%, ולכן חלק גדול מהפער בשכר הממוצע נובע ממשרות חלקיות. מועסק יהודי לא חרדי עובד בממוצע 30% שעות יותר ממועסק חרדי.

במשך שנים ארוכות הנורמה במגזר החרדי קבעה שנשים צריכות לעבוד בהוראה וזו הייתה ההכשרה המקצועית היחידה כמעט שניתנה בסמינרים החרדיים, המקבילים לתיכונים בחינוך הכללי. בעשורים האחרונים החלה בסמינרים הכשרה גם למקצועות אחרים וכן יציאה של נשים חרדיות לאקדמיה. מגמה מעודדת שזוהתה בשנתון היא ירידה בשיעור הנשים שעוסקות בחינוך מ-64%, כמעט שני שליש מהנשים החרדיות ב-2001, ל-42% היום. אלא שגם שעור זה גבוה פי 2.5 משעור הנשים היהודיות הלא חרדיות שמועסקות בחינוך – 17%.

פוליטיקאים וכלי תקשורת חרדים אוהבים מאוד לטעון שחרדים מופלים בשוק העבודה. אלא שהשנתון מגלה ש-96% מהחרדים מדווחים שלא חוו מעולם אפליה במקום העבודה.

ירידה בבעלות על דירות

בעשור האחרון נרשמה ירידה בשיעור בעלי הדירות באוכלוסייה החרדית, מ- 79% בשנת 2006 ל- 75% בשנת 2016. זאת למרות שלא חל שינוי מקביל באוכלוסייה הלא חרדית. הדבר מעיד כנראה על שינוי שהתחיל בכללי השידוך החרדיים. בעבר הסכמה על רכישת דירה לילדים הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך השידוך. הצורך לממן חצי דירה עבור שבעה ילדים בממוצע נחשב להרסני עבור הורים רבים, סיבך אותם בחובות, גרם להם לעתים למכור את הדירה שלהם ואף שלח רבים מהם לקבץ נדבות אצל גבירים בחו"ל. נראה שהיום מקובלת יותר האפשרות של מגורים בשכירות לזוגות צעירים. סביר שגם העלייה במחיר הדיור תרמה למגמה זו.

דמוגרפיה: נחצה מחסום המיליון

בשנת 2017, לפי אומדן הלמ"ס, המובא בשנתון, חצתה האוכלוסייה החרדית בישראל לראשונה את רף המיליון תושבים, והיא מונה נכון לסוף שנה זו כ-1,033,000 נפש, שהם 12% מהאוכלוסייה. זאת, לעומת כ-750 אלף ב-2009. אם מגמות הגידול הללו יימשכו, האוכלוסייה החרדית תכפיל את גודלה מדי 16 שנים, לעומת כל 50 שנה באוכלוסייה היהודית הלא חרדית. ועדיין הדיבורים הרווחים על רוב חרדי בישראל בשנות ה-30 מופרכים לחלוטין. אם לא תהיה ירידה דרמטית בשיעור הילודה החרדי, היא צפויה להגיע ב-2030 ל-16% מכלל האוכלוסייה בישראל כלומר שישית.

שיעור הפריון הממוצע של נשים חרדיות עומד על 6.9 ילדים לאישה. השיעור הממוצע בעולם המערבי הוא פחות מ־2 ילדים בממוצע לאישה והממוצע של נשים יהודיות בישראל הוא 3.1 ילדים לאישה, אף הוא גבוה בהרבה מהמקובל במערב.

קצב הגידול הטבעי השנתי של האוכלוסייה החרדית עומד על 4.4% לשנה מאז 2009, לעומת 1.4% של האוכלוסייה היהודית הכללית. עורכי השנתון מציינים שלאוכלוסייה החרדית קצב הגידול המהיר ביותר במדינות המפותחות. הגורמים לקצב הגידול המיוחד הזה לצד שיעורי פריון גבוהים הם תנאי רפואה ומחיה מודרניים וגיל הנישואים הצעיר.