השנה שבה הבנו בשביל מי באמת עובדים מנהלים בכירים בחברות גדולות

קור הרוח שהפגין קאר שולץ כשישב מול ראש הממשלה והשרים בפגישה המפורסמת במהלך שנת 2017 ניכר לאורך כל הפגישה. היו רגעים שהניסיונות של השרים לערער את יציבותו היו מביכים.

מספרים שנזרקו באוויר התקבלו מצדו בבוז ונענו מיד במספרי אמת. הוא בא מוכן, ממוקד, ויצא מהפגישה הזו כשידו על העליונה: זה או ירושלים או הנגב והגליל.

במילים אחרות, שולץ הבהיר ליושבים סביב השולחן שמדינת ישראל לא באמת מעניינת אותו. טבע מעניינת אותו.

ארז ויגודמן צילום: אוראל כהן

ולמה היא כל כך מעניינת אותו? כי שולץ הולך להפוך מאיש עשיר לאיש מאוד עשיר. אם התוכנית שלו להבראת טבע תצליח, גם בני הנינים שלו בקופנהגן יהיו מסודרים.

עושים שפטים בדירקטוריון

2017 לימדה אותנו שמנהלים הם אנשים פונקציונליים. פונקציית המטרה שלהם היא רווח. רווח לחברה ורווח אישי, לעתים בסדר הפוך ולעתים לא בפרשנות הטריוויאלית של המונח.

אם המהלך העסקי של ארז ויגודמן היה מצליח, הוא היה מקבל המון כסף אבל גם הרבה מאוד יוקרה מקצועית בטופ הניהול שיכולה ישראל להציע.

הרווח במקרה שלו הוא דואלי, אך משלא התממש, הוא היה קטלני עבור טבע. בבחינת הצליח - אחלה, לא הצליח - נתקדם לתחנה הבאה.

בינתיים במחוזות אחרים לגמרי התגלה הרפיון התאגידי בחברת בזק. גם שם התגלתה הפונקציונליות של המנהלים, רק במצב צבירה אחר.

כאן נדרשו מנכ"לית בזק ודרגים ניהוליים אחרים לסייע לבעלים שאול אלוביץ' לחלוב את החברה, כך לפחות על פי החשד של רשות ניירות ערך. מי שהיתה אמורה לשמור על בעלי המניות מקרב הציבור בבזק, היתה בעצם סוכנת כפולה ושירתה את אדוניה. גם כן סוג של פונקציה. לסטלה הנדלר חברה, כך על פי החשד, גם מזכירת החברה שהשתכרה יפה תמורת שירותי הנאמנות הכפולה שסיפקה.

פעם אחת נדפקו בעלי המניות ממנהל מונע פונקציית רווחים ופעם שנייה נפגעו ממנהלים מונעי פונקציית בעלים. בשתי הפעמים התברר שהאיש החזק בחברה הוא המנהל. גם אם יש מעליו בעלים דומיננטיים כמו במקרה של בזק וגם אם יש מעליו דירקטוריון חלש כמו בטבע.

ברצותו, המנהל יכול לעשות בדירקטוריון שלו שפטים (ויגודמן בטבע), וברצותו הוא פשוט יכול לתת לדירקטוריון שלו לעשות מה שהוא רוצה ואפילו לשתף פעולה (הנדלר בבזק).

הציבור ימנה את נציגיו

גם בזק וגם טבע הן חברות שהציבור שולט בהן. הציבור לא יודע לנהל. אבל הוא יכול לפקח, לשאול שאלות קשות בזמן אמת, מבלי לחשוב על ההשלכות ומבלי להביא בחשבון את הצורך להיבחר בשנית לג'וב הבא.

שני המקרים החמורים הללו שהתחוללו בשתיים מהחברות הגדולות בישראל צריכים להביא, בסופו של דבר, להקמתה של נבחרת דירקטורים ציבורית. זה קיים בחברות הממשלתיות, ואין שום סיבה שזה לא יהיה קיים בחברות הציבוריות. הפתרון הזה כנראה לא היה מציל את טבע בגלל מבנה השליטה והגודל שלה, אבל היה מונע ממנהלים בחברות אחרות להשתולל.

במקום שבעלי השליטה ימנו לעצמם נציגי ציבור, ימנה הציבור בעצמו את נציגיו. כל בעל שליטה יידרש לבחור את נציגי הציבור שלו מתוך רשימה איכותית של נציגים. זו תהיה מהפכה שתוכל למנוע עסקאות בעלי עניין בעייתיות, ונטילה מוגזמת של סיכונים על ידי מנהלים. אולי ב־2018?