שנה לבחירות המוניציפאליות: הגיע הזמן לנשים מנהיגות

בעוד כשנה יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות והאזוריות בכל רחבי הארץ. הממוצע הארצי של ייצוג נשים ברשויות המקומיות, על פי נתוני משרד הפנים, עומד על 13% בלבד. ככל שהרשות חלשה יותר כלכלית וחברתית, ייצוג הנשים פוחת, ומאידך ככל שהרשות גדולה יותר או קרובה למרכז, שיעור הנשים עולה. חמור מכך, על פי נתוני שדולת הנשים בישראל, רק עשר נשים כיהנו בראש רשויות מקומיות או אזוריות מאז הקמת המדינה.

אפשר לתלות במספר גורמים את מיעוט הייצוג, אך עלינו להכיר בעובדה זו כבעיה שחייבים לטפל בה. בראש ובראשונה מיעוט הייצוג פוגע באיכות פעילות המועצות המקומיות. גיוון (Diversity) הוכח במחקרים כאחר הגורמים לפריחת ארגונים. העדרן של נשים מישיבות מועצה מגביל לפיכך את מידת היעילות והאיכות של תפקודן של המועצות המקומיות לטובת התושבים. העובדה שנשים מתמודדות פחות ונבחרות פחות מקטינה את הפוטנציאל החסר של כישורי נשים בניהולן של ערים וישובים, אשר בא לביטוי בהפסד של כלל החברה. נוסף לכל אלו, כמובן שהעדרן של הנשים גם פוגע בייצוג האינטרסים שלהן בישוב.

אילוסטרציה. השינוי מתחיל בנו - הנשים צילום: שאטרסטוק

הסיבות למיעוט הנשים נעוצות גם במספר הנמוך של נשים המתמודדות לתפקידים, וגם מעצם העובדה שמצביעים להן פחות. דרכה של האישה אל כיסא במועצת העיר רצופה מהמורות רבות משל הגבר. אולם החסמים מצויים גם אצל הנשים עצמם. נשים רבות בוחרות לקיים את הפעילות הציבורית במסגרת חיי המשפחה וכך מוצאות עצמן משקיעות שעות רבות בפעילות החשובה של ועד ההורים. הנסיגה של הנשים אל התחום המסורתי, חינוך, לא מפתיעה. חינוך הילדים הוא נושא חשוב מאין כמוהו, אך בעשותן כן, הם מפקירות את הזירה הפוליטית בידי הגברים. העובדה היא שפעילות בוועדי ההורים אינה גוזלת בהכרח פחות שעות מפעילות פוליטית בזירה המקומית, אך משום מה הנשים נמנעות ממנה. יתכן שתפיסת המחויבות לטפול בילדים נראית תקפה בוועד ההורים, אולם מעורבות בישוב כולו, נתפסת כגזילה מהזמן המשפחתי היקר.

ישנן עוד מגוון סיבות להימנעותן של נשים מיציאה אל הזירה הפוליטית, העין הציבורית מאוד אכזרית, במיוחד כשמדובר בנשים. הביקורת על אישה, אובדן הפרטיות והסקסיסטיות ניכרים כמחיר כבד במיוחד .

הזירה הפוליטית נשלטת על ידי גברים ולכן עמוסה בכוחנות גברית שנשים לפעמים מתקשות להתמודד עימה – חוקי המשחק נקבעו על ידי הגברים ולכן להם נוח יותר בהם. גם החינוך קשור לזה, הרצון להוביל ולהנהיג אינו מטופח בקרב נשים באותה מידה כפי שמטופח בגברים מגיל ינקות. וכמובן העדרם או מיעוטם של מודלים נשיים לחיקוי מותיר את הזירה הפוליטית במיעוט נשי .

כאשר מגיע שלב הבחירה, צצים ועולים גם הנטיות הסקסיסטיות במודע או לא במודע של רבים (ורבות) שגורמים להם להעדיף מועמדים גברים על פני נשים.

לרבות כל אלה, העובדה כי נשים אינן מתוגמלות בעבור ישיבות מועצה או בכלל בעבור פועלן כחברות מועצה מדללת מוטיבציה. נשים בעלות משפחות צעירות נדרשות לשלם מכיסן הפרטי בעבור יציאתן לפעילות זו, לשמרטפים ולתמרונים נוספים לאלה המתהווים בחייהן.

איך נחלצים מהמצב? השינוי חייב להתחיל בנו הנשים. במודעות לבעיה, במודעות לכך שאנחנו יכולות לצאת מוועד ההורים אל המועצה המקומית. בידיעה שהצלחה בתחומים מקצועיים מכשירה אותנו לא פחות מגברים לזירה הפוליטית. עלינו להיעזר האחת בשנייה, ולבנות מודלים של מנטורינג, כפי שעושה עמותת פנים חדשות.

השינוי הנוסף שעלינו לבצע הוא בחינה עצמית – עלינו לבחון את עצמנו האם גם אנו נמנעות מלהצביע לנשים בגלל חינוך שקיבלנו. האם אנחנו ביקורתיות יותר כלפי נשים בפוליטיקה והאם אנחנו נוטות באופן טבעי כלפי המועמד הגברי ללא סיבה רציונאלית. אם אנחנו מוצאות שכך הדבר, נבחן מחדש את מערכת השיקולים שלנו ונבדוק, אולי כדאי לשנות את ההחלטה. רק כך נוכל להביא לשינוי בבחירות 2018.