העובדים החלשים עוד מחכים לסלינגר

את העובדים "החלשים", אלה שלרוב לא יודעים בכלל שהם חוסכים לפנסיה, או לא יודעים שהם יכולים לבחור בקרן מוזלת, המעסיקים ממשיכים לצרף לאחת הקרנות הגדולות, וגורמים להם לשלם דמי ניהול גבוהים מאוד. דווקא משתכרי השכר הנמוך, אלה שכואב להם יותר, נאלצים אפוא לוותר על עוד כמה עשרות שקלים בחודש, על חשבון קצבת הפנסיה העתידית שלהם.

רפורמת ברירת המחדל לא נועדה רק להציע חלופה מוזלת לקרנות הקיימות, אלא גם לסייע לעובדים לבחור בחלופה הזאת, ולתת פתרון למעסיקים שלא הצליחו (או לא התאמצו) להשיג לעובדים שלהם הנחה. הבעיה היא שלמרבית המעסיקים אין רצון או כוח לצרף את העובדים שלהם למיטב דש או להלמן־אלדובי. נוח להם להמשיך לעבוד עם אחת מקרנות הפנסיה הגדולות ועם סוכנות הביטוח ששיווקה להם את הקרן. כל זמן שרשות שוק ההון לא תכפה על המעסיק לצאת במכרז פנסיוני או לצרף את העובדים החדשים לאחת מקרנות ברירת המחדל — דרישה שתיכנס לתוקף רק ב־2019 — רפורמת ברירת המחדל לא נושאת בשורה גדולה לעובדים החלשים, אלא משרתת בעיקר את העובדים שהיו חזקים עוד לפניה.

דורית סלינגר צילום: אלעד גרשגורן