משפט שדה: מומלץ למשטרה לא להמליץ

1. כולם צודקים

גם ח”כ אמסלם וגם המשטרה צודקים, אך מי צודק יותר?

ח"כ דודי אמסלם צודק: המלצות המשטרה אם להעמיד לדין חשוד שחקירתו הסתיימה הן מיותרות ומזיקות. גם טענתה של דוברת המשטרה, נצ"מ מירב לפידות, צודקת: "משטרת ישראל לא מעבירה המלצה להגיש או לא להגיש כתב אישום כבר יותר מארבע שנים". ועדיין, אף ששניהם צודקים, אמסלם צודק יותר.

לפני כעשר שנים עתרה עמותה בשם שורת הדין לבג"ץ בדרישה שהמשטרה תבטל את המלצתה להעמיד לדין את שר האוצר ואת ראש רשות המסים. היועמ”ש הבהיר לבג"ץ שלפי הנחיותיו אין לכלול בתיק החקירה המלצת משטרה אם להעמיד את החשוד לדין, אבל הוא מאפשר "לפרט בקצרה נגד מי מהחשודים יש ראיות מספיקות להוכחת האשמה ובאיזו עבירה".

השופט אליעזר ריבלין התקשה להבחין בהבדל. הוא דחה את העתירה, לא לפני שהעיר בנימוס: "כמובן, לא ניתן להתעלם מן הגבול הדק שעשוי להיות במקרים מסוימים בין חוות דעת לגבי תשתית הראיות לבין המלצה ממש". כלומר להמליץ על כתב אישום או לקבוע שיש די ראיות להעמדה לדין זה בדיוק אותו דבר.

האם מתפקידה של המשטרה להכריע בשאלה אם תיק שסיימה לחקור בשל להגשת כתב אישום? פורמלית ומוסדית – לא. זה תפקידה של הפרקליטות. אבל לא הנימוק הטכני הוא החשוב.

ח”כ אמסלם. גם אם מניעיו פסולים, טיעוני המשטרה חלשים יותר צילום: אלכס קולומויסקי

לא ראוי שהמשטרה תעריך את הראיות שהיא בעצמה אוספת

הנימוקים האמיתיים הם שלושה. ראשית, לא ראוי שאותו הגוף גם יאסוף את הראיות וגם יעריך את משמעותן, בעיקר בשל ההטיה המובנית בסיטואציה. כלומר באופן טבעי תתקשה המשטרה להודות שכשלה, שסיימה חקירה ולא מצאה ראיות להעמדה לדין.

שנית, קשה להודות ולהודיע שלא נמצאו ראיות, במיוחד בחקירות שפרטיהן מודלפות כבר בתחילתן, והפרטים מוגשים לציבור עטופים בפרשנות מחמירה ומשוחים בצבעי השחיתות השחורים ביותר, כאלה שמייצרים ציפייה אדירה לכתב אישום. במצב הזה מה הסיכוי שהמשטרה, שבתחילת החקירה סייעה ליצירת סיפור שחיתות גדול, תגיע למסקנה שאין די ראיות להוכחתו?

שלישית, והחשוב ביותר, כבוד האדם של החשוד מונח כאן על הכף. אם הפרקליטות תסגור את התיק, הוא יימצא מול קביעות סותרות של רשויות האכיפה שמתקוטטות על הנכסים החשובים ביותר שלו, חפותו ושמו הטוב. מי שהומלץ בידי המשטרה להעמדה לדין יישא את הכתם הזה כל חייו, גם אם הפרקליטות תסגור את התיק. ידברו עליו כעבריין ומושחת שנחלץ רק בגלל פרקליטות “פחדנית”. החלטת המשטרה כמוה כנטילת סמכות (להערכת טיב הראיות) ללא אחריות (לכישלון הערכה זו). האחריות והסמכות ניתנו כאן בלעדית לפרקליטות.

אל מול נימוקים אלה לא מצאתי נימוק ראוי אחד של המשטרה. מדברים שם על האתוס של החוקר שמסיים את מלאכתו בהערכת עבודתו. מדברים על מניעיו הפסולים של ח”כ אמסלם למלט את חבריו הפוליטיקאים מהקלון הצפוי להם בסיום החקירה כשהמשטרה תודיע שיש תשתית ראייתית להעמדתם לדין. נדמה שנימוקים אלה לא מחזיקים מים מול נימוקי הנגד - בלעדיות הסמכות של הפרקליטות, ההטיה המובנית במסקנות המשטרה ופגיעה בכבוד האדם של החשוד.